נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה לד
נשאלתי אלמנה אחת עשירה שהקהל תובעים ממנה מעות אתרוג כפי הנהוג בכל גביות לדבר מצוה חצי לפי הממון וחצי לפי הנפשות. והיא אמרה שרצונה ליתן דבר מה כפי אשר ישר בעיניה לא כפי הערך והגלגולת. ואמרה טעם לדבר מאחר שאשה אינה חייבת באתרוג. ופסקתי שמחוייבת ליתן כפי מה שמגיע אליה על חלקה. אע"פ שפסק רמ"א בא"ח סי' תרנ"ח בשם מהרי"ל סי' יו"ד שאשה אינה חייבת ליתן למעות אתרוג הואיל ואינה חייבת בו עכ"ל. עיינתי בתשובת מהרי"ל ולא מצאתי דין זה שם אדרבה בסי' קי"ד כתב בהיפוך מזה שאם תרצה לברך שיכולין לעכב עליה עד שתתן לפי ממון. ונ"ל ראיה ברורה לדבריו ממה שכתב הלבוש א"ח סימן תקפ"ט והוא מדברי התוס' פ"ק דברכות ופ"ק דקידושין ובפרק המוצא תפילין ובפרק ראוהו ב"ד שהנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא מטעם שמכניסים עצמן לחיוב יכולין שפיר לברך אשר קדשנו. עיין שם בתוספות ותמצא יותר בבירור, א"כ ממש בנדון זה שהחזיקו במצות לולב ומברכין עליו אשר קדשנו ב"ו א"כ צריכין לעשות המצוה כתיקונה. וגבי אתרוג כתיב ולקחתם לכם שיהיה משלכם וא"כ צריכין לעשות המצוה כתיקונה וליתן כפי מה המגיע אליהם ואז שפיר יכולה לברך אשר קב"ו. ואם אינה רוצים ליתן מעות אתרוג מטעם שאינה חייבת בו א"כ ברכתה הוי ברכה לבטלה. וכ"כ מהרי"ל גבי תקיעת שופר וז"ל מאחר שהכניסו הנשים עצמן לחיוב תקיעת שופר ע"כ צריכין לעשות המצוה כתיקונה ויזהרו שימהרו מלאכתן בבית כדי שיבואו לתקיעת שופר ולא יצטרכו להמתין להם עכ"ל, הרי שצריכין לעשות המצוה כתיקונה אפילו בתק"ש שהן עצמן אינם מברכין כ"ש בלולב שהן עצמן מברכין ואפשר שרמ"א הוציא הדין משם דאשה אינה צריכה ליתן וכו' הואיל ואינה חייבת בו ר"ל אם אין רצונה לברך אבל אם רצונה לברך חייבת ליתן. וא"כ המ"מ שרושם מהרי"ל סימן יוד ט"ס. וצ"ל קי"ד. כן נראה לי הצעיר שמואל סג"ל: