נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה כב
מעשה שעלה החזן לס"ת בפ' וישב לששי וקרא מויהי אחר הדברים האלה ותשא וגו'. ואחר שקרא ג' פסוקים בסוף פסוק ג' וחטאתי לאלהים היה טעות והיה כתוב וחטאת לאלהים לא רצה החזן לפסוק בזה הפסוק ולא רצה לאומרו כמדבר בעדו וחטאתי לאלהים משום אל תעמוד בדבר רע. (אף שבאמת אינו מדבר ברעה רק על תנאי איך אעשה וחטאתי אבל אם אינו עושה אינו חוטא מ"מ לשון הפשוט הוא רע). וצויתי שיקרא עוד פסוק א' ויסיים בסוף פסוק ד' ויברך לאחריה. ואח"כ בס"ת השנייה יחזיר לאחוריו אותו פסוק ד'. וטעמי דאם לא קרא רק ב' פסוקים או היה ב' פסוקים לפני הפרשה או רביעי בר"ח וכיוצא בו היה הדין לקרות בס"ת השנייה ולברך אחריה בס"ת השנייה משא"כ כאן דכבר קרא ג' פסוקים בראשונה וראוי לסיים ולברך לאחריה רק שלא רצה משום אל תעמוד בדבר רע. וע"כ אין ראוי לסמוך על קריאת הפסוק הד' שבס"ת הראשונה הפסולה וצריך בס"ת השנייה לחזור לאחוריו ולקרות אותו פסוק ד'. ואין להקשות דגם אם לא קרא בראשונה רק ב' פסוקים נמי היה לו לקרות עוד פסוק ולהפסיק שם ולברך אחריה בס"ת הראשונה. וכדי שלא לסמוך על אותו פסוק ג' שקרא במוטעה יחזיר לאחוריו ויקרא אותו פסוק ג' בשנייה. זה אינו דא"כ לפ"ז לא היה ראוי לסמוך כלל על קריאתו במוטעה והיה לו להתחיל בשנייה מתחלת הסדרה, אלא ודאי כל מה שקרא ובירך על הראשונה כדין בירך עליה מאחר שכבר קרא ג"פ בהכשר ולכן מברך ברכה אחרונה על ס"ת ראשונה הנמצאת אז מוטעה מאחר שקרא ג"פ בהכשר רק מה שאינו רוצה לסיים בפסוק ג' הוא מטעם הנ"ל וע"כ קרא פסוק הד' להפסיק שם. אבל עיקר קריאת פסוק הד' לא נסמוך על קריאתו. גם כי אינו יוצא בו מאחר שכבר נמצא הטעות קודם פסוק הד' ולכן צריך לחזור ולקרותו בס"ת שנייה. משא"כ אם לא קרא בראשונה רק ב"פ ואם יקרא עוד פסוק ג' ויברך לאחריה היה הברכה שלא כדין מאחר שקרא הפסוק ג' לאחר שנמצא הטעות וא"כ אם בירך עליה לאחריה אף אם אח"כ יחזור למפרע אותו פסוק הג' בס"ת שנייה מאי אהני ליה הרי היה עיקר קריאתו וברכתו עליו בס"ת ראשונה. ועיין בא"ח סימן קמ"ג. כנ"ל: