נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה יא
נשאלתי על מצת מצוה שהוציאה אותה מן התנור והחזירה אותה לתוך התנור לגמור אפייתה. והניחוה עד אחר פסח כי לא פורש מה יעשה להם כי היה בישוב אחד והתרתי אותה. כי מ"ש במהרי"ל מהר"ש הקפיד שלא להוציא מצה קודם שנאפה יפה ולהחזירה אולי תתחמץ קודם החזרה עכ"ל. אין ר"ל דחיישינן שמא ברגע זו קודם שמחזירה תתחמץ. רק שמא תתעכב חוץ לתנור ותתחמץ קודם שמחזירה. אבל אי מחזירה תיכף אין לחוש לחמץ. דאל"כ רק חיישינן שמא תתחמץ לאלתר קשיא מה מקום להקפדה זו מדוע לא חרץ משפטה מה יעשה בה ולומר מצה שהוציאו מן התנור קודם שנאפת יפה אסורה שמא נתחמצה קודם החזרה. אלא באמת לזה לא חיישינן ואינה אסורה אם הוציאו אותה קודם שנאפת יפה והוחזרה לתנור. רק שהקפיד שיש להיזהר שלא להוציאה פן יבוא לידי עיכוב ותתחמץ קודם החזרה. ועוד ראייה ממ"ש בתשובת מהר"י כ"ץ מקראקא בסימן מ"ח וז"ל באריכות על מצה שאין לעמוד עליה אם חוטין נמשכין ממנה אם לאו. והטור כתב וז"ל אם אין חוטין נמשכין ממנה יוצאין בה ובפחות מכן אין יוצאין. אבל לאכול מותר. אמת כן הוא. אבל בנדון דידן עכ"פ אסור. חדא אף אם נדקדק שבפחותה מזה מעט אין יוצא אבל מותר לאכול ממנה. מ"מ דלמא מצה זו פחותה הרבה משיעור שאין חוטין נמשכין אפילו אם קרמו פניה ועוד דלמא הדין שמותר לאכול קאי דוקא תיכף אחר שמוציאה מן התנור קודם שתחמיץ אז מותר לאכול. אבל שאלתינו אם לאכלה אחר כך בזה יש לחוש שמא נתחמצה אח"כ כל זה יש לנו לחוש הואיל והסברא נותנת וכשאינה נאפה יפה שתחמץ. ובפרט הואיל ונמצא בשם מהר"י בשם מהר"ש שהקפיד וכו' עד כאן לשונם. ואם איתא דאף באם החזירה לתנור אסורה היה לו לומר רבותא טפי. דלא זו שלא החזירה לתנור פשיטא דאסורה אפילו אם הוחזרה לתנור גם כן אסורה שמא תתחמץ קודם החזרה. עוד אי הוי טעמא שהקפיד מהר"ש משום שמא תתחמץ קודם החזרה כ"ש שהיה לנו לאסרה אף אם אוכל אותה תיכף קודם שיחזירה דתידוק מלשון הטור אין יוצאין בה אבל לאוכלה מותר. ומפרש בעל התשובה הנ"ל דלאוכלה לאלתר מותר. והרי הסברה נותנת דיותר מהר נוכל להחזירה לתנור ממה שיאכל אותה ואף על פי כן חוששין שמא תתחמץ קודם החזרה. כ"ש שהיה לנו לאסרה אף לאוכלה לאלתר שמא תתחמץ קודם גמר האכילה. אלא ודאי דאין הפירוש דיש לחוש שמא תתחמץ מיד קודם שיחזירה. ואם כן היה ספק דאורייתא והיה לו להחליט הדין ולומר מצה שהוציאו מן התנור והוחזרה אסורה שמא נתחמצה קודם שהחזירה. אלא באמת שאין לחוש לזה כלל. רק שהקפיד שלא יבוא לידי איסור ולא לידי שהייה. רק שהוא מביא ראייה ממהר"ר ר"ש דמנלן שלאחר אפייתה רק שלא נאפת יפה שיש לחוש שעדיין תחמיץ. ובזה מביא ראייה ממהר"ש דהסברא נותנת שתוכל לבוא לידי חימוץ אף לאחר אפייתה. שכן נמצא בשם מהר"ש שהקפיד וכו'. ש"מ שאף לאחר אפייה רק שלא נאפה יפה יש לחוש לחימוץ כנ"ל: