אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה א

שמואל בקראי שמו. יהי ה' עמו. בדעת ובתבונה השלימו. ה"ה נ"י פ"ה אב"ד ור"ג כמהור"ר שמואל יצו ה' אתך את הברכה וגו'. על כל קל וחומר. מה אני חדל אישים אל שר ומנון. לפני שמש שמו ינון. אך ענותך תרבני ומפרי בטנך תשבע נפשי כי בביתך לחם ושמלה. להסיר מתחת ידי המכשלה וחשכי מהפיל חללים כי בהלך נרך עלי ראשי. יהפוך לאור חשכי ויזהיר עששי. באמרי הגמיאני נא מעט מים מכדך יפוצו מעינותיך ויזלו מי בארך. לימים אורך. ואחרי דרישת פריסת שלום דמר. הנה נא הואלתי לדבר באזני אדוני ושרא לי מרי אם אני מטריח עליה דמר כי כן מטרחינן עלי. וחי יוכל לשפוט עם הכבו"ד הזה עם ה' אלה. תמיד אומרים לי שמלה לך קצין תהיה לנו. ואנכי אפר כירה מוכן אין בביתי לחם ושמלה. המכסה אני מאדוני ע"ד השאלה יש לי אהובי חביבי ואל תמנע טוב מבעליו. כי לע"ע אני עוסק עם תלמידי במסכת ביצה והנה בדף ו' ע"ב אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה וכו'. מאי עם יציאתה נגמרה וכו'. ומסיק אלא עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים וכו'. למאי נ"מ למקח וממכר כו' דשחוטה אינה מגדלת אפרוחים וקשה על ש"ע בי"ד סימן פ"ו סעיף ו' וז"ל ביצת נבלה וטרפה אסורה ואפרוח הנולד ממנה מותר וכו' ועיין בלבוש בסי' ובסעיף הנ"ל משמע דפשוט ליה שביצה הנמצאת בנבלה מגדלת אפרוחים. וכמ"ש גם בת"ח כלל וסימן ס"ד דין ב' וז"ל אפרוח שנולד מביצה טרפה או נבלה חותר הכי פסקינן סוף פרק כל האיסורין עכ"ל והוא פרק ו' דתמורה וכו'. הרי שגם לת"ח משמע ליה שביצה הנמצא בנבלה מגדלת אפרוחים. וע"כ פירושו של נבלה הוא על שני פנים. או שנעשה נבלה בשחיטה ורבותא הוא דכ"ש כשנעשה נבלה ממש שמתה. וכ"כ רש"ל בביאוריו לשערים מדורא כלל וסי' ע"א ע"ש. וא"כ לכל אלו הדעות לא מצאנו ידינו ורגלינו בשיטה זו. דבמסכת ביצה משמע להדיא דביעי כשחוטה אינה מגדלת ואינה שוה כלל לגדל אפרוחים וכחו שפירש רש"י ע"ש. וא"כ כ"ש בינת נבלה שאין ראוי לגדל אפרוחים. ויותר תמיה לי כד מעיינת ליה מכ"ת שפיר בטור א"ח סי' תקי"ג סעיף ז' כתב הלבוש להיפך וז"ל. השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות וכו' שע"י הלידה נעשית הביצה ראויה להיות בה אפרוח וזהו עיקר גמרו וכו'. הראיתי לדעת שכתב רש"י גופא שאין ביצה ראוי לגדל אפרוח אלא כי אם על ידי הלידה וזהו עיקר גמרו. אבל ביצה במעי אמן ר"ל השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים לא מקרי גמרו ולא בשלו כל צרכן ואינה מגדלת אפרוח כלל. ש"מ דברי הטור וש"ע ובלבוש י"ד סימן פ"ו ס"ז סותרין דברי הטור ולבוש בטור א"ח סימן תקי"ג סעיף ו'. ועל הת"ח יותר תימה שכתב כלל וסי' ס"ד ס"ב אפרוח שנולד מביצת טרפה ונבלה מותר הכי פסקינן פרק כל האסורין עכ"ל. וכד מעיינת שפיר בסוף פרק כל האסורין אינו מזכיר כלל מנבלה. אלא כל השיטה דהתם איירי בביצה שנבראת מטרפה ומאותה ביצה נולד אפרוח מותר. ובטרפה איירי שהוא בחיים כגון שניקב קרום של מוח כמו שמפורש שם בהדיא. וגם בפ' אלו טרפות דף נ"ח ע"א מביא שם ג"כ כל השיטה דסוגיין דתמורה וכל שקלי וטריא איירי בביצה טרפה אבל בביצה נבלה לא יזכר ולא יפקד. וא"כ מנא ליה לת"ח הא מילתא דכתב בפשיטות כלל וסימן פ"ד אפרוח שנולד מביצה טרפה או נבלה וכו'. דבשלמא טרפה איירי שניקב קרום של מוח ואפ"ה היא בחיים. אבל נבלה לא משכחת לה אלא נבלה שנתנבלה בשחיטה או שמתה וביצה שנמצא בה איך אפשרות בעולם להיות נולד אפרוח מביצה זו והוא נגד שיטה שלמה מגמ' דביצה הנ"ל. וגם בטור א"ח סי' תקי"ג הנ"ל. וגם בגמ' דתמורה וחולין לא זכר אלא מביצה הנולד מטרפה שניקב קרום של מוח שיכול לחיות ולא מנבלה שנמצא בה ביצה לאחר שנתנבלה. וכ"ש לאחר שמתה מאיליה. וא"כ תימא על הת"ח הנ"ל ועל הלבוש י"ד סימן פ"ו והוא לא נמצא בשום פוסק ובשום סוגיא דגמ'. וא"כ תלי תניא בדלא תניא. דאפרוח שנולד מביצה טרפה תניא בחולין דף נ"ח ע"א ובתמורה סוף פ"ו. ואפרוח הנולד מביצה נבלה לא נמצא אם תחפשנו בנרות. וא"כ זה שכתבו בלבוש וש"ע סימן פ"ו ות"ח הנ"ל הוא נגד תלמוד ערוך במס' ביצה. וגם אינה ראיה מחולין ולא מתמורה. ובדוחק יש לחלק כמו שכתב רבינו אשר בפ"ק דביצה וז"ל. אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה למאי נ"מ למקח ולממכר דבעי ביעי דפחיא וכו' ויהבי ליה ביעי דשחוטה ונתן תחת תרנגולת ולא נוצר ממנה אפרוח מקח טעות א"נ נ"מ לכדרב מרי בריה דרב כהנא בדק מעי"ט ולא מצא והשכים ומצא מותר וכדרבי יוחנן ע"כ. וא"כ יכול להיות לתירוץ השני דאתי לכדרב מרי וכו' וכדר"י אז אמרינן דגם ביעי דשחוטה מגדלת אפרוחים. אלא לתירוצא קמא מוכרח לומר דנ"מ למקח וממכר אז הוצרך לאוקמיה דביעי דשחוטה אינה מגדלת אפרוחים. וא"כ בסי' תקי"ג בהלכות י"ט איירי כתירוץ קמא דשחוטה אינה מגדלת אפרוחים. לכן כתב הלבוש בהלכות י"ט דעיקר גמרה ע"י הלידה לגדל אפרוח. אבל נמצא בתוך תרנגולת שחוטה לא גמרו מקרי ואינו אסור משום הכנה. אבל בסימן פ"ו דכתב אפרוח שנולד מביצה נבלה דמשמע ביצה שנמצא בשחוטה שנתנבלה מגדלת אפרוחים. אזלא לשנויי בתרא דהא דאמר לכדרב מרי הוא דאתי וכדר"י וביצה מותר, יכול להיות שכתב גם כן היתר באפרוח הנולד מביצה שחוטה שנתנבלה. שלשנוייא בתרא יכול להיות שביעי דשחוטה מגדלת אפרוחים וא"כ יתהפך כחומר חותם ויתיצב כמו לבו"ש. אבל על הת"ח קשה וקאי בתימא שכתב בפשיטות אפרוח שנולד מביצה טריפה או נבלה מותר וכו' דמשמע שנמצא שם בתמורה מביצת נבלה דנולד ממנה אפרוח. וזה אינו. דלא נמצא כלל בגמרא שם לא מינה ולא מקצתה. ואפשר ג"כ לדחוק לפרש דבריו דה"ק דמ"ש והכי פסקינן פרק כל האסורין והוא הסכמת הפוסקים דנראה שהוא מיותר. אלא דה"ק דמ"ש הכי פסקינן פרק כל האסורין קאי על אפרוח הנולד מביצת טרפה דמותר כמשמעות פשטיה לישנא דגמ' דלעיל. ומ"ש והוא הסכמות הפוסקים ר"ל דס"ל להפוסקים דגם ביצה מנבלה שנתנבלה בשחיטה או שמתה מאיליה היא מגדלת אפרוח. וכמ"ש לבוש וש"ע בי"ד סי' פ"ו והיינו אליבא שנויא בתרא דמס' ביצה. השאר נאבד. עד כאן נמצא באגרת השואל:

תשובה "אהלות וקנמון. "הטוב מטוב שמן. "ריחו כאפרסמון. "נוטפת אור כטל חרמון. מספיק מים ומזון. לעם רזון. ולמשמנים יתן מעדנים. לחכמתו מבינים. נופת צוף תחת חיכו טמונים, יושב שבת תחכמונים. קנקן חדש מלא ישנים. לא יערכנו זכוכית ואדרכמונים. ה"ה האלוף כמוהר"ר אהרן יצ"ו. תמהני על מכ"ת מדוע דרש אלי וקנקני ריקם. וזקנה אין כאן וחכמה אין כאן הלא בישישים חכמה. אך אמרתי הואיל ואינו רק משא ומתן ופלפול של הלכה. אגלה דעתי הקלושה ואשיב על דבריו בקצרה כאשר תשיג השגתי בקצרה, מה ששאל מכ"ת והקשית לשאל מן הסוגיא דגמ' דמס' ביצה דף ו' על הש"ע י"ד דבסי' פ"ו ועל הלבוש דשם. ועל הת"ח הגדיל מכ"ת אשמה. ומן הטור א"ח סי' תקי"ג ומן הלבוש דשם הביא מכ"ת לסייעתא לסוגיות התלמוד דבמס' ביצה. דביצה הנמצאת במעי אמה אינו ראוי לגדל אפרוחים וכמ"ש רש"י שם דף ו' וז'. האריך מכ"ת מאד ללא לצורך בפלפול של מה בכך. ודבריו דומות למרובות והנם למשא. והנה אודיע למכ"ת דודאי יתד שלא תמוט דביצה הנמצאת במעי אמה אינה ראויה לגדל אפרוח. אך מה שהוקשה למכ"ת מש"ע ולבוש י"ד ומת"ח אגיד לך הרשום בכתב אמת. וז"ל הגמ' דחולין דף ל"ב ע"ב ועיין מכ"ת שם וז"ל בקצרה. אתיביה רב אחא בר הונא לרבא שחט את הושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ושחט את הושט נבלה. ומשני אימא וכבר שחט אח הושט. א"ל ב' תשובות בדבר וכו'. ומסיק אלא אמר רבא אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ויש מהן טרפות. ופירש"י ויש מהן נבלות כגון נקובות הושט ופסוקת הגרגרת עכ"ל. ופריך ולחשוב נמי דחזקיה דאמר עשאו גיסטרא נבלה. ופירש"י עשאו גיסטרא ואפילו מפרכסת. והתוס' מפרשי עשאו גיסטרא כגון נעקרו ב' צלעות זה כנגד זה וחוליא קיימת דקרי לה רב להא גיסטרא בפ' אלו טרפות. ולחשוב נמי דר' אלעזר ניטל ירך וחלל שלה נבלה. ומשני כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים אבל נבלה המטמא מחיים לא קא חשיב, ע"כ הרי פשוט על כל פנים לענין ביצת טרפה שנעשה טרפה מחיים כאשר כתב מכ"ת בעצמו. וכאשר מבואר מסוגיית אלו טרפות דף נ"ח ע"א. וגם מסוגיא דתמורה דפשיטא דאיירי בשנטרפה מחיים כדאיתא כל הסוגיא דהתם דמפליג בין משיחלא קמא למכאן ואילך אלמא דחיה היא. ואולם סוגיא זו אליבא דמ"ד טרפה חיה. וא"כ גבי נבלה נמי לא תקשה. דנימא נמי הכי דהא אשכחן נמי נבלה מחיים כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת שהיא נבלה כמו שמסיק בתלמודא. ואפ"ה יוכל להחיות כשנפסקת הגרגרת ונקב הושט. דהא ע"כ סוגיא זו מיירי אליבא דמ"ד טרפה חיה וה"ה נמי נבלה חיה דמאי שנא. וכי מפני שנעשית נבלה בנקיבה זו לא תוכל לחיות כמו טרפה בתמיה. ואף נהי דנבלה לא תוכל להחיות י"ב חודש. מ"מ באותה חיי שעה שיש לה תוכל להוליד הביצה הנגמרת שבמעיה. כי ההוא בר אווזא דהוי ממסמס קועיה דמא והוי חיישינן לנקובת הושט ואעפ"כ היתה חיה. והגע בעצמך עינינו הרוחות דאותן בר אווזות אע"פ שנשחטין ב' סימנים שלמים שלהם שחיים כמה שעות ואם כן כ"ש כשנעשה נבלה ע"י שחיטה כמו נקובת הושט כ"ש שתוכל לחיות לפחות כמה שעות. ואותה פעם תוכל ג"כ להוליד הביצה שאצלה. ואותה הביצה ראוי לגדל אפרוחים מאחר שיצא דרך הרחם. ואף כי מכ"ש דאזלא הסוגיא למ"ד טרפה חיה י"ב חודש. וה"נ נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דג"כ חיה י"ב חודש דמ"ש כמו שאמרנו. ועוד תדע דאין חילוק בזה בין נבלה לטרפה. דלא אלימא חד מחבריה אי נבלה אינה חיה י"ב חודש גם טרפה אינה חיה וכן להיפך. דאי לא תימא הכי רק נימא דנבלה יותר גרע. דטרפה חיה ונבלה אינה חיה. והא ראיה דיש הבדל ביניהם דשמא גרים. מדחלוקים הם בשמותם. אין זה הוכחה כלל. דאם כן בהוי אמינא בגמרא דאכתי לא ידענא דפסוקת הגרגרת ונקובת הושט היא נבלה רק היינו מחשבינן לטרפה. וא"כ הוה ליה למ"ד זה דאמר טרפה חיה. לפרש ולומר טרפה חיה חוץ מנקובת הושט ופסוקת הגרגרת. דאטו דבאותו הוה אמינא שנקראת טרפה אמרינן שחיה. ואח"כ לפי האמת דמסיק שפסוקת הגרגרת ונקובת הושט היא נבלה אמרינן שאינה חיה בתמיה. דמאי איכפת ליה בשמא והא דנקראת נבלה גזירת הכתוב הוא. דחלוק בדיניה נבילה מטרפה לענין טומאה. דאל"כ גם למ"ד טרפה אינה חיה נאמר שכל הנטרפים בחייהן יהיו נקראין נבלה מאחר שאי אפשר לחיות. אלא ודאי אין בזה שום פקפוק ונדנוד כלל. דלפי שיטה זו שאנחנו קיימין בה דאזלא למ"ד טרפה חיה גם כשנתנבלה מחיים בנקובת הושט. וגם מהא דפריך ולחשוב נמי דחזקיה עשאו גיסטרא נבלה. אף שלדעת רש"י דהאי עשאו גיסטרא בשחוטה הוא ולהכי מפרש עליה ואפי' מפרכסת אלמא דהאי גיסטרא בשחוטה הוא. מ"מ נוכל לומר בעוד שהיא חיה ומפרכסת תוכל להוליד הביצה. ואף שהיא נבלה וקרובה למיתתה מ"מ ראוי לגדל מאותה ביצה אפרוחים מאחר שיצא דרך רחם כמו שכתבתי למעלה. ומכ"ש לדעת התוספות שפרשו האי גיסטרא על שנעקרה בלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת דהוי נבלה כ"ש שחיה וחיה שהרי החוליא קיימת וחוט השדרה קיים. ועיקר הטרפות בצלעות הוא משום חוט השדרה והרי קיים הוא ואפ"ה נקראת נבלה מאחר שנעקרו ב' צלעות זה כנגד זה סבירא ליה שהיא נבלה. וגם מזה יש הוכחה למה שכתבתי דלאו שמא גרם דנימא מפני שהיא נבלה אינה חיה. שהרי כאן תוכל להחיות שהחוט והחוליא קיימים ואפילו הכי הוי נבלה. וז"ל הגמרא דאלו טריפות דף נ"ב ע"א אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טרפה. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת מהו. א"ל גיסטרא קאמריתו ופירש"י גיסטרא קאמריתו בתמיה בהמה שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים דהאי נבלה היא. עיין שם ברש"י ובגמ' הרי לך שיש ויש נבלה מחיים כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת. והא דרבי אלעזר ניטל ירך וחלל שלה. וההיא דחזקיה אליבא דתוספות דמפרשי לה כרב נעקרה צלע מכאן ובלע מכאן וחוליא קיימת שהיא נבלה והיא חיה וחיה. ואל תשיבני ממה שתירץ בגמרא כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים נבלה דמטמא מחיים לא קתני. פירוש ניטל ירך וחלל שלה דר' אלעזר וגיסטרא דחזקיה דמטמאה מחיים. אבל נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אינה מטמאה מחיים. נהי דאינה מטמאה מחיים מ"מ הוי נבלה מחיים. ואם כן כל מקום שאמרו בינת נבלה וטרפה ואפרוח הנולד ממנו וכו' מיירי בכי האי גונא. ואם כן הש"ע ולבוש והת"ח ושערים מדורא והסוגיא דמסכת ביצה בחדא מחתא מחתינא ואין בזה לגמגם כלל. והנראה לפי ענ"ד כתבתי. ומה שרוצה מכ"ת להכריע ביניהם מכח שינוייא בתרא דרב מרי וכדר"י אליבא דרב מרי. נצרך לומר דהדר ביה מתירוצא קמא דמתרץ עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים. רק אליבא דרב מרי נהיה סוברים שמגדלת אפרוחים במעי אמו. הא מילתא מרפסן איגרא. שרבותינו חכמי האמת שהיו בקיאים בחכמת הטבע יהיו מחולקים בדבר טבעיי. כי אין דבר נסתר מנגד עיניהם וידעו נחש לכמה מעבר ומוליד כ"ש שעמדו על הטבע שביצה עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים ולא כשהיא במעי אמן. ואינם מחולקין בזה כלל וכלל להיות רב מרי חולק נגד הטבע מה שיכולין לנסות ולבדוק בכל יום אם מגדלת אפרוחים או אינה מגדלת אפרוחים. רק אפילו לשינוייא דרב מרי לא הדר מתירוצא קמא. דהא לא איתותב תירוצא קמא. ואי איתא דאין הטבע כן שאינה מגדלת אפרוחים רק נאמר שמגדלת אפרוחים אע"פ שלא יצא דרך רחם הוי מותיב עליה דתירוצא קמא. ועוד דמעשה רב שהביא עליה מההוא דבעי ביעי דפחיא למאן. וקמ"ל דהוי מקח טעות משום שאינה מגדלת אפרוחים כדמסיק א"כ חי אפשר כלל לומר דבא רב מרי לסתור תירוץ ראשון. ועוד דלא זו היא העיר ולא זו הדרך הפוסקים לפסוק הלכה פעם כזה ופעם כזה. אע"פ שעל הרוב כן הוא דרך רש"י על התורה. היינו מפני שרש"י פרשן הוא ופירש הפסוק לפי משמעות הפשוטה אע"פ שאינה הלכה. ולפעמים כתב כמ"ד השני. לא כן דרך הפוסקים כי אי אפשר לאחוז החבל בתרין ראשין. כי אע"פ שאלו ואלו דברי אלהים חיים אין הלכה אלא כאחד מהם. ומה שהקשה מכ"ת בגמרא מאי מקשה פשיטא וכו'. הא כולי עלמא לאו דינא גמירא וא"כ הוצרך לאשמועינן. וגם על ר' אמי לא קשיא דהא הוצרך להורות על מעשה שבח לפניו נעניתי את ראשי. וטוב ויפה דבר מכ"ת וקושיא נכונה היא. ונראה לפי עניות דעתי לתרץ דהגמ' רצה להוכיח נמי מזה המעשה דביצה עם יציאתה נגמרה. ולהכי מקשה בעל התרצן דלעיל שהביא סייעתא מזה המעשה פשיטא. כלומר על הסדרן הקשה מאי נפקותא כלל בזה המעשה עד שהוצרך הסדרן לכתבו בגמ'. ואי ללמוד חינה לדינא דבכי האי גונא הוי מקח טעות ועל כן מקשה פשיטא ופי' רש"י פשיטא דהוי מקח טעות דהא בפירוש אמר דפחיא. וא"כ גם אם לא נכתב האי מעשה בגמ' נמי שמעינן בלאו הכי דמקח טעות הוא. והשיב דהוצרך הסדרן לכתוב האי מעשה ונ"ח לדינא. דאי לא היה מסדר זה המעשה בגמרא ומה שפסק עליו ר' אמי אי הוה אתי פעם אחרת מעשה כזה לידינו הוה אמינא דלאו מקח טעות הוא. והא דאמר ביעי דפחיא משום דצריכין כך היינו טועין אם מעשה כזה בא לידינו. לכך סדר הסדרן מעשה זה בגמ' להורות לנו מדרב אמי דבאמת הוי מקח טעות משום שאינם מגדלין אפרוחים. וא"כ הוי שפיר סייעתא לתירוצא דביצה עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים ואי לא הקשה הגמרא על הסדרן ה"א באמת דלהכי פסק רב אמי דמקח טעות הוא וחוזר משום דצריכן ולאכילה קא בעי לה. וא"כ לא הוי מייתי סייעתא מינה. לכן הוכיח בעל התרצן סייעתא לדבריו מההיא מעשה מכח קושיות פשיטא ודו"ק. וראייה לדברי דכן מצינו ממש בנדון זה פרק אלו טריפות דאפליגו שם אי בתרי זימני הוי חזקה או בתלתא זימני הוי חזקה ומסיק דבתלתא זימני הוי חזקה. ומביא מעשה מדר' נתן שאשה אחת מלה תינוק ומת וכו'. והקשה מהרש"א בחידושיו והיכי פסקינן הילכתא לדינא מן המעשה. שמא אם היה בא ר' נתן כשמלה בנה השני היה ג"כ חי. וא"כ אכתי מנ"ל להוכיח דבתלתא זימני הוי חזקה. והשיב מהרש"א ז"ל דלעולם אינו מביא מעשה אם אין בו נפקותא לדינא ע"כ. וה"נ בנדון דידן דחזה המעשה יש נפקותא לדינא. הארכתי אע"ג דעיקר קושייתך אין צריך פנים וזה שכתבתי הוא פשוט:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה