נחלת יעקב על מסכת שמחות· רבי יעקב נאומבורג
פרק ד · הלכה כט
כל שצוח כו׳. הכי איהא בנזיר דף מ"ג ובפירושא דכל שצוח מחולקים רש"י ותוס׳ רש"י פירש דכל שצוח קאי על כהן המוצאו כשצוח ולא באו ישראלים שיוכלו לטפל בקבורתו אז הוא מת מצוה. אבל אם הוא סמוך לעיר שאם צוח הכהן המוצאו לבני העיר יכולין לשמוע קולו ולבוא אסור לכהן לטמא לו. ותוס׳ פי׳ דכל שצוח קאי על המת ר׳׳ל כשאין לו קרובים המתעסקים עמו אפילו אם הוא בעיר הוא מת מצוה. ועיין ברא׳"ש הלכות טומאה שהביא שני דיעות הללו והאריך בו אבל רוב הפוסקים תפסו שיטת רש"י ז׳׳ל וכן הטור בסי' שע"ו: