נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא
הקדמה
אמר יהושע אייזיק בלא"א הרב כמוהר"ר יחיאל זצ"ל
זה לי כתשע שנים אשר הוצאתי לאור ספרי עמק יהושע ובעז"ה אסכים מרן על ידי, ונתקבל בעיני גדולי זמנינו ורבנן קשישאי, והנה שמעתי רבים וכן שלמים אומרים מי יתן ויוחקו בספר פירושי על הירושלמי אשר הבאתי ממנו בספרי ע"י, ויראו כי מתוק האור וטוב לעינים, להבין דברי חכמים וחידותם אשר הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, ויתאוו ויאמרו מי ישקינו מים, מים חיים מירושלים אשר דברי הירושלמי הם כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע הספר לאמר קרא נא זה ויאמר לא אוכל כי חתום הוא, וגם תופשי התורה לא ידעוהו ע"כ בקשו ממני לחבר פי' על הירושלמי ולהגיהם מטעות הדפוס כי מפני מיעוט הלומדים בש"ס ירושלמי באו התלמידים כו', וכל א' הגיה לפי דעתו דעת נוטה ופירושו, ועוד מפני ריבוי ההעתקות אשר הורק מכלי אל כלי) ע"כ לא עמד טעמו בו, ועלו כולו קמשונים ואסתתומי אסתתום דרכיו, וחשכו הרואות בארובות, ותשש כחן של חכמים, וכהה מאור עיניהם ולא מסקי מני' אלא כדמסיק תעל' מבי כרבא, הרי שולחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו לאכול הראשונים חרשו וזרעו כו' לשו קיטפו ואנו אין לנו מה לוכל ע"כ קנאתי לירושלים קנאה גדולה, אשר נדחה קראו לה ודורש אין לה, מכלל דבעי דרישה, ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים דבר ה' זו הלכה, ע"כ אמרתי למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדק' לבאר עמקי סברותיו, אשר שנה בדרך קצרה:
ופניתי אני את לבי לחבר הפי' ולקבוע בדפוס, ליתן בים ירושלמי דרך ובמים עזים נתיבה, אך לאחר שובי נחמתי כי לא רב אוכל להוציא לאור ולהדפיס פי' הש"ס ירושלמי, ולהביא פירושי הגאונים, פי' המהרא"פ והקרבן עדה והפני משה אשר קדמוני, ולהשיב על דבריהם כי בלא הא לא סגי ולא ידעו נחת לזה מזה, והמלאכה לא ליום ולא ליומים, וארוכה מארץ מדה, ולא מצאתי לכסף מוצא על כל הוצאות הדפוס של הש"ס ירושלמי, וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי, ויצר לי מאוד, כי פירושי על הירושלמי זה חלקי מכל עמלי ותקילא לי ככולי' תלמודאי, יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי:
ע"כ אמרתי נקוט מיהת פלגא בידך לבוא בזה אל המנוחה ואל הנחלה, לחבר ספר אחד מיוסד על אדני פז הש"ס והתוס' להבין כללים ועקרים בש"ס, וגם מזה לא אניח ידי מלהביא הרבה ראיות מהירושלמי ולהאריך בפירושו ושניהם כאחד טובים ולבאר חילוקי הסברות בין שיטת הבבלי והירושלמי תן לחכם ויחכם עוד:
וע"כ קראתי שמו נחלת יהושע כמו דאמרינן בבכורות (דף נב) קרי עלי' טובה חכמה עם נחלה ופירש"י טוב חריפות האמורה עם נחלת הברייתות [ובמדרש קהלת טובה חכמתו של יהושע עם נחלה כו'] ונחלה הוא העיקר [וכמו שהקשו התוס' ישנים ביומא (דף פה) על הא דאמרינן התם אפי' תימא רבי תשובה בעי יוה"כ ויוה"כ לא בעי תשובה והקשו דהכא משמע דיוה"כ עיקר, ואפ"ה קאמר עם תשובה, וקשה מכאן על רבינו יעקב כו' כדדייקינן ביבמות (דף לח) גבי שומרת יבם שנפלו לה נכסים דיורשי האב עיקר מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ע"ש] והכא נמי דכתיב טובה חכמה עם נחלה, ע"כ נחלת הברייתות והבקיאות הוא העיקר, וכמו דאמרינן בסוף הוריות (דף יב) סיני עדיף וכן בירושלמי סוף הוריות תני הסודרן קודם לפילפלן, וכבר הארכתי בהקדמתי לספרי עמק יהושע דהא בלא הא לא סגי, ושניהם כאחד טובים, להעמיק בסברא ולהביא ראיות מן הש"ס וכמו דכתיב טובה חכמה עם נחלה:
ועוד קראתיו בשם נחלת יהושע על שהארכתי בו להבין צוף דבש אמרי נועם של הירושלמי ואמרינן בזבחים (דף קיט) נחלה זו ירושלים, פי' שהוא קדוש קדושת עולם., שאין אחרי' היתר וכמו דאמרינן פ"ק דר"ה (דף יב) הקישו רב הכתוב לנחלה מה נחלה אין לה הפסק כו' וכמו שהארכתי בספרי עמק יהושע (דרוש יד) בענין הא דאמרינן דקדושה ראשונה קידש' לשעתא וקידשה לעתיד לבא, וכמו שכתב הרמב"ם דקדושת המקדש אין לה בטילה עולמית דכל שהוא קדוש מצד השכינה אין לה בטילה עולמית, וכמו דכתיב והשמותי את מקדשיכם, והתוס' פירשו הטעם ביבמות (דף פב) דלכך קדושת הבית לא בטלה דכל שהוא קדוש קדושת המחיצות קיימא כל שעה דדרשינן מאשר לוא חומה בפ"ק דמגילה (דף י) וע"ש שביארתי בזה הכתוב (ישעי' מט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד, פי' שקדושת המחיצות קיימת לעולם וכן הכתוב (ישעי' סב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו כו' פי' על חומותיך ירושלים מפני קדושת החומות שקיימת לעולם, ועיין לקמן בסוף (א"כ) מה שביארתי על הירושלמי דסנהדרין (פ"א ה"ג) אמר ר' אבהו אתפלגין ר' יוחנן ור"ל כו' ע"ש:
והנה אפי' למ"ד דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל אעפ"כ אקרי נחלה, וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (דרוש יד) לענין שאין אחריה היתר במות וכמו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה, ואמרינן בזבחים (דף קיט) אל המנוחה זה שילה שיש אחרי' היתר במות ואל הנחלה זו ירושלים שאין אחרי' היתר במות וזה יתבאר ע"פ מאי דאמרינן שילהי ברכות (דף סג) ר' אבהו הוה משתעי כשירד ר' חנניא אחי ר' יהושע לגולה הי' מעבר שנים וקובע חדשים בח"ל כו' וכן אמרו לנו לכו ואמרו בשמינו אם שומע מוטב כו' ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר אחי' יבנה מזבח חנני' ינגן בכנור כו' וכל כך למה משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ויש לדקדק דמאי שייך הוא בזה לומר אחי' יבנה מזבח:
והנה בירושלמי אית' להאי עובדא (בפ"ו דנדרים) חנניא בן אחי ר' יהושע עיבר בח"ל שלח לי' רבי תלת איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן, בחדא כתב לקדושת חנני', ובחדא כתב גדיים שהנחת נעשו תיישים, ובחדא כתב אם אין אתה מקבל עליך צא למדבר האטד ותהא שוחט, ונחוני' זורק כו' קם ר' נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד, אמרין לי' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, אזל וקבל עליו גבי ר' יהודה ב"ב לנציבין, א"ל אחריהם אחריהם כו' ע"ש:
והענין יובן ע"פ מה שהקשו התוספת בסנהדרין (דף יא) דאמרינן שם דאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל אינה מעוברת כו' מ"ט אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה, כל דרישה שאתה דורש לא יהי' אלא בשכנו של מקום, ובברכות (דף סג) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ותירץ המהרש"א בח"א דמלשכנו תדרשו לא אמעיט ח"ל אלא בזמן שבהמ"ק קיים דהיינו לשכנו בזמן שהשכינה שורה שם, אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים לא אמעיט מהאי קרא והכא בזמן שאין בהמ"ק קיים מיירי ולכך מבוא מקרא דמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:
וע"כ נראה לי דמה שחנני' עיבר שנים בח"ל אפשר לומר דהטעם דאי אמרינן דקדושת הארץ בטלה וכן ירושלים למאן דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעת' ולא קידשה לע"ל,. א"כ ליכא נ"מ בין יהודה שבא"י לח"ל דהא ליכא שכנו של מקום וכן אי אמרינן דקדושת הארץ בטלה א"כ אין חכמה בא"י יותר מבח"ל דהא הוי כח"ל. אך כבר הקדמתי בספרי עמק יהושע בדרושים לבין המצרים ע"ש דאע"פ שקדושת הארץ בטלה היינו להקריב קרבנות אבל מ"מ ירושלים אקרי נחלה שאין אחרי' היתר במות. וכמו דאיתותב בפ"ק דמגילה (דף י) הא דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו אפי' בזמן הזה כו' וקא סבר קדושה ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידש' לעתיד לבא. וכן אמרינן בזבחים. (דף קז) המעלה בזמן הזה, רי יוחנן אמר חייב כו' קדושה ראשונ' קידש' לשעת' וקידש' לעתיד לבא כו' וירושלים אין אחרי' הותר במות, וכמו דאמרינן בסוף זבחים (ד' קיט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים כו' תנא דבי ר' ישמעאל אומר זו וזו שילה, ופירש"י ואפ"ה יש היתר אחריה כו' דקא סבר קדושה ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידש' לע"ל ובקדושת ירושלים גופ' ס"ל דיש אחרי' היתר ועיין תוס' זבחים (דף סא) ובמגילה (דף י) דנראה להר"ר חיים דכ"ע מודו דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות ושוב לא הי' להן היתר והני תנאי לא פליגי אלא אם מותר להקריב במקומו של מזבח ע"ש ועיין בתוספת חולין (דף יו) ובזבחים (דף קיט) והטעם דכתיב אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים וע"כ אקרי ירושלים נחלה שאין לה הפסק כמו נחלה, ואין אחרי' היתר במות אלא דאסור להקריב משום חסרון מחיצות. ושש
וא"כ לפ"ז אפי' לאחר החורבן הוי כמו קודם החורבן דדרשינן מלשכנו תדרשו שיהא דוקא בשכנו של מקום שאע"פ שבהמ"ק חרב אעפ"כ ירושלים אקרי נחלה, תל תלפיות תל שכל פיות פונים אליו וכמו דאמרינן בשלהי ברכות כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כו', וע"כ שלח רבי לחנני'. שלא יעבר שנים ויקבע חדשים בח"ל קם ר' נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד, [ובפשוטו הוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) שלא הניחו כמותם בא"י וע"כ אומר קם ר' נתן ואשלים כי מבבל כו'] אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר כיון שקדושה ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידשה לע"ל ובטלה הקדושה א"כ לית בה משום לשכנו תדרשו כיון שבטלה הקדושה, וע"ז השיבו דכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים פי' דאף עכשיו אף אי אמרינן דלא קידשה לע"ל אעפ"כ אקרי נחלה ואין אחרי' היתר במות וע"כ שלח לי' אם אין אתה מקבל עליך צא למדבר האטד, ותהא שוחט ונחוני' זורק, פי' אם אין אתה מקבל עליך שלא לעבר שנים ולקבוע חדשים בח"ל, וא"כ סבירא לך דקדוש' ראשונה קידשה לשעת' ולא קידשה לע"ל, וא"כ צא למדבר האטד ותקריב בבמה, והא דקאמר צא למדבר האטד היינו כמו דאמרינן בזבחים (דף קטז) וחזו היכא דמסקא ימא שירטון ופירש"י כו' דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח ועיין מנחות (דף כב) וע"כ אמר לי' צא למדבר האטד ששם לא נשתמש בו הדיוט ותהא שוחט ונחוני' זורק, וכתב הפ"מ הוא נחוני' שהי' ראש גולה בימיו והק"ע כתב ונחוני' זורק עשה כמו שעשה נחוני' בן שמעון כה"ג שבנה מזבח במצרים כך עשייתך שאתה קובע שנים בח"ל בזמן שיש ב"ד בא"י, וכמו דאמר ר' יצחק במגילה (דף י) שמעתי שמקריבין בבית חוניו אף בזמן הזה, ולפי פי' הפ"מ אפשר לומר נמי משום דאין כהונה בבמות יחיד כמו דתנן בזבחים (דף קיג) וכן אמרינן בש"ס דילן (דף סג) ואם לאו יעלו להר אחי' יבנה מזבח כו' והענין הוא שקדושת ירושלים לא בטלה, וע"כ אקרי נחלה וע"כ א"ל אחריהם אחריהם, שאחריהם צריך לילך, א"ל לינא ידע מה שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכמים מחשבים כוותי כו', מכיון דאמרי דאינון חכמים מחשבים דכוותי ישמע להון, פי' מכיון שאומרים שיודעים וגדולים בתורה ויודעים לחשב תקופות ומזלות בודאי הדין עמם ועליך להביא ראי' שאינם יודעים, דהא אוירא דא"י מחכים, וכמו שמסיים שם הירושלמי ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה כו' חביבה עלי כת קטנה שבא"י מסנהדרין גדולה שבח"ל, והטעם משום דירושלים אקרי נחלה, ונחלה אין לה הפסק וכמו שכתבתי לעיל:
והנה בכל תשובה ותשובה הבאתי ראיות הרבה מהבבלי והירושלמי וקרבתי אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי ולא יחצו עוד לשנים, בא זה ולימד על זה ויניד עליו רעו הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא, כי כולם נתנו מרועה א' אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, וכמ"ש חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי [ועל דרך הדרוש נקרא תלמוד ירושלמי נועם כחו דאמרינן בסנהדרין (דף כד) ואקח כו' לאחד קראתי נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימים זה לזה בהלכה כו'' ועיין במהרש"א בח"א מה שהאריך שם בהכתוב חבלים נפלו לי בנעימים כו' ע"ש, ואפשר עוד לבאר הא דכתיב לאחד קראתי נועם כו' הוא ע"פ מאי דאמרינן בסנהדרין (דף ה) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הילל שמלמדין תורה ברבים וכתבו התוס' משמע דשבט עדיף והא דאמר פ' מקום שנהגו אבל מבבל לא"י כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותי' ואומר ר"ת ה"מ באיסור והיתר דבני א"י חכימי טפי דאוירא דא"י מחכים כדאמר הכא שמלמדין תורה ברבים אבל לענין ממון עדיפי בני בבל כו' ע"ש ועיין בתוס' בסנהדרין (דף לא) וענין שני מקלות עיין במהרש"א בח"א שם שהוא הנהגת הנשיאו' שהי' בימים הקדמונים [ועיין בירושלמי (פ"ז דדמאי) ר' ינאי ה"ל תנאי שאל לר' חייא רובא מאי מתקנא בשבתא א"ל למען תלמד ליראה אח ה' אלקיך כל הימים ואפי' בשבת מהו דחמת מקל בלשי תלוי בי א"ל עתיד את להנהיג שררה על ישראל, ועיין במה שפי' המהר"פ מה דחמת מקל בלשי, ומקל הוא מלשון מיקל כו' ע"ש שכל דבריו דחוקים ולי נראה שהוא כמו דאמרינן ביבמות (דף צג) דר' ינאי ה"ל אריסא דהוי מייתי לי' כנתא דפירי ההוא יומא נגה לי' ולא אתא שקל עשר מפירי דביתי' עלי' אתא לקמי' דר' חייא א"ל שפיר עבדת כו' א"ל והא אקרי' בחלמא קנה רצוץ מאי לאו הכי קאמרי לי' הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ לא הכי קאמרי לי' קנה רצוץ לא ישבור, ופי' הירושלמי נמי הוא באופן זה שא"ל חמות מקל בלשי תלוי בי, פי' המקל שמחפשין ב וכמו דתנן (בפט"ו דכלים) מקל הבלשין, פי' חמית בחלמאי מקל בלשי תלוי בי וכו' סבור שהוא להראות לו שטועה בדבר הלכה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דתרומות) א"ר אבהו כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא וכן הי' סבור ר' ינאי שע"כ הראהו לו מקל בלשי, וע"ז השיב לו ר' חייא שאדרבא להיפוך הוא שהראהו לו שעתיד להנהיג שררה על ישראל וע"ז הראהו לו המקל, והוא כעין המעשה של הש"ס דילן ביבמות (דף נג) אלא שהיא בשינוי קצת]:
וע"כ קראתי שמו נחלת יהושע כמאמר הכתוב נחלתי עדותיך לעולם, פי' בבחי' נחלה שאין לה הפסק לעולם, ויהא רעוא שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי ומפי זרע ורעי מעתה ועד עולם אמן: