אור ברסלב
נחלת ברוך סימן כא

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן כא

סימן כ

לבאר דיני גידולי איסורים מדבר שאין זרעו כלה שיש בזה מבוכה רבה:

הנה לעיל בררנו דגידולי איסור מדבר שזרעו כלה מותרים בכל האיסורים שבתורה בין מאיסורי אכילה בין מאיסורי הנאה לפי מה דקיימ"ל דזה וזה גורם שרי חוץ מחמשה איסורים דגידוליהם אסורים גידולי תרומה משום גזירה כדאמרינן שבת (יז) וארבעה איסורי הנאה הקדש, קונמות, מע"ש, ביכורים בירושלים. והנה אע"ג דמע"ש וביכורים נאכלים בירושלים מכל מקום איסורי הנאה נינהו לשארי דברים זולת האכילה בירושלים כמו שבררנו בארוכה בספר מנחת ברוך עי"ש והנה טעמא דמלתא מאי טעמא גידולים של הני איסורים אסירי בררנו לעיל בארוכה. והנה כ"ז הוא בגידולי איסור מדבר שזרעו כלה:

אמנם בגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה פליגי אמוראי נדרים (נז ע"ב) וכבר בררנו לעיל דליכא בהו שום נ"מ בין גידולי איסורי הנאה לגידולי איסורי אכילה דאי נימא בבצל של כה"כ ששתלו דכל מה שניתוסף בבצל אסור בהנאה ה"נ הול"ל בבצל של גידולי תרומה דאע"ג דבדבר שזרעו כלה גידוליו מותרים דליכא בהו האי גזרה דגידולי תרומה תרומה מ"מ בדבר שאין זרעו כלה הול"ל דכל מה שניתוסף בו אסור באכילה וכן להיפך אי נימא בבצל של גידולי תרומה ששתלו דכל מה שניתוסף בי' מותר והגידולים מבטלין ברוב את העיקר האסור ה"נ הול"ל בבצל של כה"כ ששתלו דכל מה שניתוסף בי' מותר ומבטל העיקר אלא דהספק דאיכא בגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה הוא אם מה שניתוסף בגידוליו הוא מותר ומבטל העיקר האסור או לא. והנה אע"ג דדבר שאין זרעו כלה ליכא אלא תלתא מילי וכדתניא נדרים (נח ע"ב) ואלו הן דבר שאין זרעו כלה הלוף השום והבצלים מכל מקום האי דינא איכא נמי בכל הפירות והתבואות שבעולם דהא אם הרכיב ענף שיש בו פירות של ערלה וכה"כ באילן אחר ונתגדלו הפירות אח"כ בהיתר זה מדמינן בנדרים שם לגידולים מדבר שאין זרעו כלה כיון דבפירא גופי' איכא עיקר האיסור גם מה שניתוסף בה בהיתר וכן שיבולת של איסור ששתלו והוסיפה אח"כ בהיתר מנחות (ע ע"א) זה נמי דומה לגידולים מדבר שאין זרעו כלה מה"ט גופי':

והנה טעמא דמלתא מאי טעמא גידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה גריעי מגידולים מדבר שזרעו כלה פליגי רבוותא דהמאירי בנדרים (נז ע"א) כתב דהא דקמבע"ל התם אי בגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה מעלים את עיקר האישור היינו דודאי הוא פשוט לכו"ע דכל מה שניתוסף בהפירי מותר משום זה וזה גורם כמו גידולי איסור מדבר שזרעו כלה דהא הכא נמי איכא זוז"ג דעיקר האיסור ויניקת ההיתר גרמו לגידולים אלא דקמבע"ל אם הגידולים שניתוספו בהיתר מבטלים העיקר האסור שהוא חשוב אבל הר"ן בנדרים שם כתב דאי נימא דמה שניתוסף בהפרי מותר ודאי דהול"ל שהם מבטלים העיקר האסור אלא דקמבע"ל אם מה שניתוסף בהפירי מותר דא"ל דכיון שהם נמשכים מן האיסור הרי אלו אסורים כמותו ובזה פליגי הני אמוראי התם. והנה לפי שיטת הר"ן יש להסתפק אי נימא דהאי סברא דכיון שהם נמשכים מן האיסור הרי הן כמותו מהני רק שאין להתיר מה שניתוסף בהפרי משום זה וזה גורם משום דא"ל דבכה"ג היכי שהאיסור בעצמו מתגדל לא מהני זה וזה גורם כמו שנבאר לקמן אבל מכל מקום אינו לוקה על אכילתו על מה שניתוסף בהפרי בהיתר או דנימא דכיון שהם נמשכים מן האיסור הרי הן כמותו ממש גם ללקות על אכילתו ומצאתי דזו היא מחלוקת מפורשת בירושלמי ערלה (פ"א ה"ג) גבי ערלה ולקמן סי' כ"ב נבאר דברי הירושלמי בארוכה ונברר שם אי זה הוא רק בערלה וכה"כ או דה"ה בכל האיסורים:

והנה בהשקפה היה נראה דבגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה כל האיסורים שוים דלכאורה בכולהו איסורי איכא הני טעמי שכתבו המאירי והר"ן שהבאתי ולכאורה. נראה גם כן הכי בסוגיא דנדרים (נז ע"א) דמדמינן בזה כמה איסורים להדדי. אמנם כאשר נתבונן בכמה הלכות המפוזרות בבבלי ובירושלמי בהלכות אלו יתבאר לנו דלאו כל האיסורים שוים בזה ובכמה דוכתי נשארו בתוס' ובהר"ש בערלה בתימה רבה ובצ"ע גדול כי איכא בזה מבוכה רבה. וכאשר התבוננתי בהלכות הרמב"ם בזה ובמה שתמהו עליו גם בהסוגיות והשמעתות המפוזרות בבבלי ובירושלמי בזה מצאתי כי דברי הרמב"ם ברורים מאד דלאו כל האיסורים שוים בזה משום הני טעמי רויחי דאיכא בזה כמו שיבואר לפנינו בסי' הבאים וכל הסוגיות והשמעתות מבוארות באור הפשט הפשוט וברור מאד. והנה לבאר כל איסור ואיסור בפ"ע יארכו הדברים הרבה לזאת אמרתי לבאר בסי' זה כי איכא בזה ששה חילוקי דינים במה שאין האיסורים שוים דהיינו תלתא חילוקי דינים היכי שהעיקר הוא אסור וניתוסף בו אח"כ בגידוליו בהיתר ותלתא חילוקי דינים היכי שהעיקר הוא מותר וניתוסף בו אח"כ בגידוליו באיסור ובכל פרט ופרט מהני ששה חילוקי דינים נביא איסור אחד לדוגמא ונרשום באיזה סימן ובאיזה ענף יתבאר טעמי דמלתא ועפ"ז ימצא המתבונן פשר דבר גם כן בכל איסור ואיסור כי ע"פ הטעמים שביארנו יבואר לו בכל איסור למה הוא דומה ויתבאר לו גם כן פשר דבר בעוד כמה חילוקי דינים דאיכא בזה לבר מהני ששה והן עתה נבאר דברינו:

דהנה בבצל של שביעית שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ונתגדלו דקמבע"ל נדרים (שם ע"ב) אי גידולי היתר מעלין את האיסור פסק הרמב"ם ה' שמיטה (פ"ד הכ"ו) שהן מותרין דזה לשון הרמב"ם העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית איסורה ע"י קרקע ה"נ נטילתה ע"י קרקע ומדברי הרמב"ם מבואר דאין הטעם משום דמה שנתגדל בהיתר הוא מותר ומבטל את העיקר האסור כדרך ביטול איסור בהיתר, אלא שפקע האיסור לגמרי מן העיקר וכולו הוה היתר בלי שום תערובות איסור והראב"ד השיגו שם ובסי' הבא יבורר דעת הרמב"ם בזה ובבצל של גידולי תרומה ששתלו פסק הרמב"ם ה' תרומה (פי"א הכ"ב) שהגידולין מעלין את העיקר וכונתו דמה שניתוסף בבצל מותר והעיקר האסור בטל ברוב כדרך ביטול היתר ואיסור והראב"ד השיגו ולקמן נברר דעת הרמב"ם בזה וגבי ערלה וכה"כ כה"ג כגון ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות של ערלה והוסיף מאתים וכן כלאים בכרם ונעקר הכרם והוסיף אח"כ בהיתר מאתים בהני תרתי פסק הרמב"ם בה' מעשר ונטע רבעי ובה' כלאים (פ"ה הכ"ד) דכולו אסור ולכאורה דברי הרמב"ם תמוהים הרבה דבהדיא אמרינן נדרים (שם ע"א) דמאן דמתיר בבצל של גידולי תרומה ששתלו דגידולין מעלין את העיקר ה"נ סבירא ליה דבהני תרתי הגידולין מעלין את העיקר ודברי הרמב"ם נברר לקמן מכל מקום נתברר תלתא חילוקי דינים דאיכא נ"מ בין איסור לאיסור דבבצל של שביעית ששתלו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אמרינן דהאיסור פקע מהעיקר וליכא בי' שום תערובות איסור ובבצל של גידולי תרומה ששתלו ורבו גידוליו על עיקרו אמרינן דמה שניתוסף מותר ומבטל את העיקר כדרך ביטול איסורים וגבי ערלה וכה"כ כה"ג אמרינן דמה שניתוסף ג"כ אסור וכולו אסור:

והנה כ"ז הוא כשהעיקר אסור ונתגדל וניתוסף עליו אח"כ בהיתר ולהיפך היכי דהעיקר מותר ונתגדל אח"כ באיסור איכא גם כן תלתא חילוקי דינים דאיכא נ"מ בין איסור לאיסור דבנדרים (שם) אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא דהעיקר המותר שכבר עשרו עליו נהפך לאיסור וכן פסק הרמב"ם ה' מעשר (פ"ו ה"ד) ואע"ג דהר"ן בנדרים שם לא כתב כן הנה בסי' הבא בררנו היטב דעת הרמב"ם דהכא עיקר ההיתר נהפך לאיסור וגם מלישנא דגמרא נדרים (נט ע"א) דפרכינן ע"ז היתר שבהן להיכן הלך מוכת ג"כ הכי ובררנו שם עוד כמה איסורים דשייך בהו לומר הכי. אמנם גבי ערלה וכה"כ כה"ג הדבר פשוט דהעיקר המותר נשאר בהיתר ומה שניתוסף באיסור אסור והוה תערובות איסור בהיתר וכדתנן כלאים (פ"ז מ"ח) ומייתינן לה חולין (קטו ע"א) המעביר עציץ נקוב בכרם והוסיף מאתים אסור וכן גבי ערלה תנן ערלה (פ"א מ"ה) בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור אלמא דבהני תרתי העיקר המותר נשאר בהיתר ומה שניתוסף באיסור אסור ומשו"ה כשהוסיף מאתים שאינו בטל בעיקר המותר אסור וגבי איסור חדש מצינו במנחות (סט ע"ב) בשיבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושריה עומר או בתר תוספת אזלינן וכה"ג קמבע"ל התם בשיבולת שהביאה שליש ועישר עלי' ושתלה אלמא דקמבע"ל בהני תרתי דכיון דהעיקר הוא מותר אפשר לומר דגם מה שניתוסף בה אח"כ בגידולה אפילו באיסור גם כן יהי' מותר ובתוס' במנחות שם וכן בהר"ש ערלה (פ"א מ"ה) תמהו באמת על זה והקשו ע"ז כמה קושיות וכ"ז נברר היטב לקמן מכל מקום נתברר דגם היכי דהעיקר מותר ונתגדל וניתוסף עליו אח"כ באיסור איכא נמי תלתא חילוקי דינים בין איסור לאיסור דגבי לטרא בצל שתיקנו וזרעו אמרינן דהעיקר המותר נהפך לאיסור וגבי ערלה וכה"כ כה"ג העיקר המותר נשאר בהיתר והתוספת אסור וגבי חדש ושיבולת שמירחו בעינן למימר במנחות שם דגם מה שניתוסף אח"כ באיסור גם כן יהא מותר כמו העיקר:

והנה בכ"מ דאמרינן דמה שניתוסף באיסור גם כן יהא מותר כמו העיקר כמו גבי שיבולת שמירחה ועישרה במנחות שם וכן להיפך היכי דבעינן לומר דהעיקר המותר נהפך לאיסור כמו גבי לטרא בצל שתיקנה וזרעה בנדרים שם מחלקינן בהו אי זרען דרך זריעה או לא כמבואר במנחות שם ובנדרים (נט ע"ב) וכ"ז נברר היטב לקמן. והנה המתבונן בכל הני דוכתי שרשמנו שבררנו שם טעמי דכל הני חילוקי דינים יתברר לו גם כן בכל איסור ואיסור מאיסורי תורה מה דינו של גידוליו היכי שאין זרעו כלה:

הנה בררנו בסי' זה הא מלתא גרידא דאיכא ששה חילוקי דינים במה שאין כל האיסורים שוים בזה ורשמנו פה באיזה סימן בררנו טעמא דמלתא:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה