אור ברסלב
נחלת ברוך סימן יח

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן יח

סימן יז

לבאר דין בהמה שנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה אם היא מותרת משום זוז"ג וגם אי איכא נ"מ להיכי שנתגדלה באיסורי הנאה או שנתגדלה באיסורי אכילה גרידא:

ענף א

תשובה. הנה הרמ"א ביור"ד (סי' ס סעי' א) כתב בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה עכ"ל וטעמא דהרמ"א משום דתנן תמורה (ל ע"ב) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב ע"ג מזבח ובגמרא שם (לא ע"א) פרכינן אלא מעתה האכילה כרשיני עכו"ם ה"נ דאסירא אלא תני ר"ח טרוטאה קמי ר' יוחנן כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו מעל"ע עכ"ל הגמרא וכתבו שם בתוס' ד"ה שינקה ז"ל וה"ה בכרשיני עכו"ם אם אכלה כל ימיה שעיקר גדילתה מהן שהיא אסורה ולפום רהיטא אפילו להדיוט עכ"ל התוס' וסובר הרמ"א דמש"כ בתוס' ולפום רהיטא אפילו להדיוט דזה קאי על הני תרתי או כשאכלה כל ימיה כרשיני עכו"ם או בכשרה שינקה מן הטרפה דכשהניקה חלב רותח משחרית לשחרית שיכולה לעמוד על אכילה זו דאסורה אפילו להדיוט ומה"ט אוסר הרמ"א כשנתגדלה כל ימיה אפילו רק באיסורי אכילה גרידא אבל הש"ך שם (סק"ה) כתב דכונת התוס' שכתבו ולפום רהיטא אפילו להדיוט דזה קאי רק כשנתגדלה בכרשיני עכו"ם דהוה איסורי הנאה אבל בהא דתנן במשנתנו ר"ח בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב ע"ג המזבח זה הוא להקרבה גרידא אבל להדיוט אפילו כשנתגדלה כל ימיה באיסורי אכילה מותרת והש"ך הביא ראי' לדבריו מהא דתנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי טבל חולין ובתוס' ע"ז (מט ע"א) ד"ה שאם נטע כתבו דאפילו למ"ד דגידולי איסורי הנאה אסורין מכל מקום גידולי איסורי אכילה מותרין לפי שאינו אוכל האיסור עצמו וכתב הש"ך דה"ה הכא דאע"ג דכשנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה אסורה מכל מקום כשנתגדלה מאיסורי אכילה מותרת מה"ט גופי' דהא מכל מקום אינו אוכל האיסור עצמו:

והנה אע"ג שכבר העירותי לעיל דאיכא לעיינא טובא על מש"כ בתוס' ע"ז (שם) דמשו"ה גידולי איסורי אכילה מותרין לכו"ע משום שאינו אוכל האיסור עצמו דמ"מ הול"ל שהן אסורין לפי שבאו מגרמא דאיסורא אכילה דכמו דדבר שבא מגרמא דאיסורי הנאה אסור בהנאה ה"נ דבר שבא מגרמא דאיסורי אכילה אסור באכילה דהא בולד טרפה דפליגי תנאי חולין (נח ע"א) אי מותר משום זוז"ג ולד"ה היכי דלא הוה זוז"ג כגון שהאב והאם היו טרפות דהולד אסור ואע"ג שאינו אוכל האיסור עצמו אלא משום שבא מגרמא דאיסורא ה"נ גידולי איסורי אכילה הול"ל דאסור לד"ה והבאתי שם מכמה דוכתי דבדבר שבא מגרמא דאיסורא אכילה אסור מ"מ הא לפי מה שבררנו מה שנלע"ד בטעמא דמלתא דגידולי איסורי אכילה מותרין מוכח עוד יותר דבהמה שנתגדלה כל ימיה באיסורי אכילה מותרת:

דהנה בררנו שם דלענ"ד הא דגידולי איסורי אכילה מותרין לכו"ע זה הוא לפי דמיירי בגידולין מדבר שזרעו כלה ובשעה שכלה הזרע ונעשה עפר פקע איסורו ממנו דכל איסורי אכילה כשנפסלו מאכילת כלב פקע איסורן לד"ה כדאמרינן ע"ז (סח) א"כ כשתצמח אח"כ הא הגידולין נתהוו מדבר המותר דכבר פקע איסורן וזה דמי ממש להא דאמרינן תמורה (לא ע"א) דאפרוח שנולד מביצה טרפה מותר מה"ט גופי' משום דאימתי קגביל לכי מסרחא וכי אסרתא פקע איסורן ומדהתירא קגביל ה"נ ה"ט ממש איכא בגידולין מאיסורי אכילה בדבר שזרעו כלה אבל באיסורי הנאה הא אפילו עפרן אסור ואפילו כשכלה הזרע לא פקע איסורן וכבר בררנו לעיל דאפילו הנשרפין דאפרן מותר זה הוא כשנשרפו אבל כשנרקבו עפרן אסור ומה"ט א"ש טובא הא דבגידולים מדבר שאין זרעו כלה כמו בצל בזה ליכא שום נ"מ בין גידולי איסורי אכילה לגידולי איסורי הנאה כמבואר בסוגיא דנדרים (נז ע"ב) דכיון דהתם ליכא ה"ט שכתבנו משו"ה כמו דאמרינן באיסורי הנאה דכל מה שניתוסף בבצל אסור בהנאה ה"נ הול"ל כה"ג באיסורי אכילה שאסור באכילה והנה לפי ה"ט יבורר עוד יותר דבהמה שנתגדלה כל ימיה באיסור אכילה גרידא שמותרת דהתם איכא נמי ה"ט גופי' דאימת מתגדלת הבהמה ממה שהיא אוכלת לאחר שנעשה פרש ופקע איסורן ומהתירא מתגדלת:

אמנם לפ"ז איכא לעיוני גם בהא דתנן תמורה (ל ע"ב) ר"ת בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב ע"ג המזבח דלדברינו ינקה מן הטרפה לא גרע מאפרוח מביצה טרפה דבהני תרתי איכא תד טעמא כמש"כ מעתה קשה הא אפרוח מביצה טרפה כשר להקרבה כדאמרינן שם (לא ע"א) הכל מודים באפרוח מביצה טרפה דמותרת וזה קאי על הא דפליגי התם ר"א ור' יהושע בולד טרפה אם הוא כשר להקרבה דמודים דאפרוח מביצה טרפה כשר להקרבה וכן תניא בהדיא בתוספתא תמורה (פ"ד) דמודים באפרוח מביצה טרפה שמותר להקרבה ע"ג המזבח וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' איסורי מזבח) א"כ מ"ט כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב ומסתבר טובא דבאמת דחה הרמב"ם מה"ט להאי דינא דר"ח בן אנטיגנוס מהלכה דכיון דהלכה כר"א ור"י דאפרוח מביצה טרפה כשר להקרבה ה"נ ודאי דכשרה שינקה מן הטרפה כשר להקרבה מעתה ליכא נ"מ אי נימא דלר"ח בן אנטיגנוס היא אסורה ג"כ להדיוט כהרמ"א או שאינה אסורה רק להקרבה כהש"ך דלדברינו כשרה ג"כ להקרבה והנה כ"ז כשנתגדלה באיסורי אכילה גרידא אבל נתגדלה באיסורי הנאה התם גם לאחר שנעשה מהאוכל פרש לא פקע איסורן כמש"כ א"כ לכאורה איכא למימר דמאיסורא היא מתגדלת ואסורה דהא ודאי דאפרוח מביצת עכו"ם אסורה כמש"כ לעיל וזה הוא לכאורה כהש"ך דכשנתגדלה מאיסורי אכילה מותרת וכשנתגדלה מאיסורי הנאה אסורה אמנם גם בנתגדלה מאיסורי הנאה מסתבר דמותרת כמו שיתבאר בענף ב':

ענף ב

והנה בנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה שכתב הש"ך דפשוט דאסורה להדיוט והקשה על התוס' תמורה (לא ע"א) שכתבו דלפום רהיטא אף להדיוט מהא דפליגי תנאי ע"ז (מט ע"א) בפרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם אם היא מותרת משום זוז"ג מכלל דהיכי שנתגדלה כל ימיה דלא הוה זוז"ג ולד"ה אסורה. הנה הא דפשיטא ליה להש"ך דנתגדלה כל ימיה לא הוה זוז"ג זה ודאי מדאמרינן בתמורה שם כגון שהניקה תלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו אלמא דזה עדיפא מנתפטמה גם מדברי רש"י בע"ז שם שכתב גבי פרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם תשחט דזוז"ג מותר דאף היא היתה גדילה קודם לכן ע"י אוכלין של היתר. נראה מדבריו דלא חשבינן דהבהמה הוה גורם דהתירא לפיטומה כשנתפטמה מכרשיני עכו"ם אלא משום שהבהמה היתה גדילה קודם לכן ע"י אוכלין של היתר משו"ה הוה זוז"ג א"כ בנתגדלה כל ימיה לא הוה זוז"ג. אמנם הפר"ח ביור"ד שם כתב דבנתגדלה כל ימיה מאיסורי הנאה ג"כ הוה זוז"ג וכתב שם דרש"י בע"ז שם כתב כן לרוחא דמלתא וכונת הפר"ח דגם במה שנתגדלה כל ימיה חשבינן להאוכלין לגורם דאיסור ולגוף הבהמה לגורם דהתירא אמנם הפר"ח לא ביאר הסוגיא דתמורה דאמרינן שהניקה תלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו אלמא דזה עדיפא מפרה שנתפטמה ע"י איסור וזה יבואר לפנינו בענף ג':

והנה מסתבר טובא כהפר"ח דבנתגדלה כל ימיה מאיסור הנאה ג"כ הוה זוז"ג דחשבינן להבהמה לגורם אחד דהתירא. דאי נימא דלא חשבינן לה לגורם דהתירא והא דאמרינן בע"ז (שם) גבי פרה שנתפטמה מכרשיני עכו"ם דהוה זוז"ג דזה הוא לפי שהיא היתה גדילה קודם לכן ע"י אכילת היתר כנראה לכאורה מדברי רש"י אבל בפיטומה מה שנתפטמה ע"י כרשיני עכו"ם לא חשבינן לה לבהמה לגורם דהתירא לפיטום זה א"כ קשה טובא הא זה שהיתה גדילה קודם לכן לא מיקרי זוז"ג אלא דכה"ג חשבינן תערובות איסור בהיתר דכל מה שנתגדלה מקודם ע"י אכילת היתר מותר והפיטום שנתפטמה בכרשיני עכו"ם הוא אסור וכשנתערבו זה בזה הוה תערובות איסור בהיתר וכמו דאמרינן כה"ג חולין (קטז) בעציץ נקוב שהעבירו בכרם והוסיף מאתים אסור מה"ט גופי' דכל מה שנתגדלה מעיקרא מותר ומה שנתגדל בכרם אסור והוה תערובות איסור בהיתר. דזוז"ג לא הוה אלא כששני הגורמים גרמו דבר אחד כמו ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) או שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו. מעתה כיון דאמרינן בע"ז שם דפרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם דהוה זוז"ג ע"כ משום דחשבינן למה שנתפטמה שזה מתהוה משני גורמים דחשבינן לבהמה עצמה לגורם אחד ומה שאכלה לגורם שני א"כ ה"ה כשנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה הוה נמי זוז"ג והא דתניא התם פרה שנתפטמה ולא תני רבותא שנתגדלה כל ימיה משום דהתם תני תקנתא למ"ד זוז"ג אסור כדתני פרה תרזה וזה לא שייך אלא כשנתפטמה אבל ה"ה כשנתגדלה כל ימיה הוה נמי זוז"ג וזה פשוט:

וכ"ת הא כבר בררנו לעיל דבבגד שנארג בכרכר עכו"ם לא הוה זוז"ג דלא מצטרפינן חוטין של היתר לגורם דהיתירא אלא דאמרינן כיון דהשבח נעשה ע"י איסור גרידא אסור וכן בפת שנאפה בעצי עכו"ם לא חשבינן לפת עצמה לגורם דהתירא אלא דאמרינן דהשבח שנעשה בפת ע"י איסור גרידא נאסר א"כ ה"נ נימא בבהמה שנתגדלה כל ימיה או כשנתפטמה דלא נצרף הבהמה עצמה לגורם אלא דנימא דהשבח שנעשה בה ע"י איסור הנאה נאסרה זה ליתא דבבגד שנארג בכרכר עכו"ם החוטין של היתר אין עושין שום פעולה באריגתן אלא שהן מקבלים הפעולה וכן פת שנאפה הא הפת עצמו אינו עושה פעולה באפייתו אלא שמקבל הפעולה משו"ה חשבינן להשבח של אריגה ואפיה שנעשה ע"י איסור גרידא אבל בהמה שנתפטמה התם גוף הבהמה פועלת בגידולה ובפיטומה משו"ה שפיר נחשבת לגורם וראיה גדולה לזה דהא ולד טרפה חשבינן חולין (נח ע"א) לזה וזה גורם וכן ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) דהיינו דזרע הזכר הוה גורם אחד דהתירא והתם נמי הא הולד נתגדל כל ימיו רק במעי אמו האסורה וכשנולד מותר משום זה וזה גורם משום דזרע הזכר פועל בגידולו משו"ה הוה גורם דהתירא וא"כ מזה מוכרח דבנתגדלה כל ימיה מאיסור הוה נמי זה וזה גורם דאיך א"ל דזרע של זכר הוה גורם דהתירא אע"ג שנתגדל כל ימיו במעי אמו האסורה ובהמה שנולדה בהיתר אלא שנתגדלה אח"כ באיסור נימא דהבהמה לא הוה גורם דהתירא דזה לא מסתבר כלל א"כ מוכח כהפר"ח דבנתגדלה כל ימיה מאיסור נמי הוה זה וזה גורם אלא דלכאורה קשה הסוגיא דתמורה (לא ע"א) דאמרינן שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית וזה יבואר בענף הבא:

ענף ג

והנה מה דמסתבר לי לומר בהאי סוגיא דתמורה שם) דפרכינן על הא דתנן ר"ח בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב אלא מעתה האכילה כרשיני עכו"ם ה"נ דאסירא אלא תני ר"ח טרוטאה קמי דר' יוחנן כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו מעל"ע עכ"ל הגמרא ומסתבר לי טובא דאין כונת הגמרא דכשהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו דנימא דזה עדיפא מנתפטמה מאיסור דודאי זה לא עדיף כלל כמש"כ לעיל בענף הקדום דבהמה שנתפטמה או נתגדלה כל ימיה בכרשיני עכו"ם בתריוייהו איכא חד דינא דזה וזה גורם אמנם כונת הגמרא בתמורה הוא מלתא אחריתא כמו שנבאר:

דהנה בלא"ה קשה על הא דפרכינן אלא מעתה האכילה כרשיני עכו"ם ה"נ דאסירא דנימא דבאמת ר"ח סובר כן דהא כמה תנאי סבירא להו הכי בע"ז (מט ע"א) דבהמה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם פרה תירזה וכל הני תנאי דסברי זה וזה גורם אסור ס"ל הכי אלא ודאי דכונת הגמרא הוא מלתא אחריתא דהנה גבי זה וזה גורם איכא תרי דיני חדא הא דתנן ערלה (פ"ב) דבשאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו דהוה זה וזה גורם ותנן התם דאם בהיתר היה כדי להחמיץ ובאיסור לא היה כדי להחמיץ דמותר לד"ה. מעתה הדבר פשוט דה"ה גבי בהמה כשנתגדלה באיסור ובהיתר ובהיתר גרידא היתה יכולה להתגדל ובאיסור גרידא לא היתה יכולה להתגדל ודאי נמי דלא חשבינן להאיסור לגורם דאיסורא כמו התם גבי שאור וכה"ג מותר לכו"ע ועוד איכא דינא גבי זה וזה גורם הא דאמרינן בע"ז (שם) גבי שאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו דדוקא כשלא היה בכל או"א מהם כדי להחמיץ אבל אם היה בכל או"א כדי להחמיץ אסורה אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר דכיון שיש באיסור כדי להחמיץ חשבינן כמו שנתחמצה העיסה מאיסור גרידא:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה