אור ברסלב
נחלת אבות שאלה יז

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה יז

שאלה טז

בעזה"י ך"ב מרחשוון תק"ל לפ"ק. לה"ה הרב המאה"ג המפורסם נ"י פ"ה פ"ה מוהר"ד יצחק רי האב"ד דק"ק לעטישוב. ע"ד המעשה שאירע בקהילתו בגט אחד שנכתב מפני המהירות תיבת דתיצבייין בצדי"ק פשוטה באמצע התיבה וע"ז האריך ר"מ להוכיח דאף אם אירע כן בתורף או בשמות האיש והאשה יש מקום להתיר ממתני' דפרק הבונה דאר"י מצינו שם קטן משם גדול הכותב שם משמעון דן מדניאל ופריך עלה הש"ס ה"ד מם דשמעון פתוח ומם דשם סתום ואמר ר"ח ש"מ סתום ועשאו פתוח כשר וה"ה פתוח ועשא:

סתום כדמסיק הש"ס התם והברטנורא פסק דהלכה כר"י אלמא דסתומין פתוחין וכן להיפוך כשר וה"ה כפופין פשוטין לדידיה דהא קתני נמי דן מדניאל אף דנון מדן פשוט ונון דדניאל כפוף והאריך ר"מ ליישב דהרע"ב לא יחליק על כל הפוסקים דפסקו כהברייתא דוכתבתם דבעינן שיהיה כתיבה תמה:

ואני אומר שאין מדבריו ראיה כלל דהנה נראה ודאי מדאמד ר"י מצינו שם קטן משם גדול מוכח דס"ל דהכותב שתי אותיות משתי שמות ואינו שם בפ"ע אינו חייב ופליג על ת"ק דמחייב בזה אף משם אחד דאל"כ דס"ל דבב' אותיות חייב אף שאינו שם בפ"ע למה נקיט שם משמעון הו"ל למינקט דאם כתב ב' חותיות משם אחר אף דאינו שם בפ"ע כמו א"ה מאהרן אפ"ה חייב דליכא למימר דכיון שלא גמר כל התיבה שרוצה לכתוב גרע טפי וצריך דוקא שיהיה שם בפ"ע זה ליתא דכיון דטעמא דר"י דמחייב בשם משמעון כיון שכתב מלאכה המתקיימת במקום אחר חייב כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות ראיה מבגד שאם הוא רצה לארוג בגד של ך' אמה וארג כל השבת כולה אמה א' היעלה עה"ד שיהיה פטור וא"כ אי ס"ד דס"ל לר"י דהכותב שתי אותיות בלא שם חייב א"כ אף בכותב שתי אותיות משם גדול ואינו שם בפ"ע נמי לחייב כיון דשני אותיות הוי מלאכה במקום אחר וראיה לזה מדברי הרמב"ם פי"א מה' שבת ד"ט שכתב בסתם הכותב שתי אותיות חייב ואחר זה בדין יוד כתב הכותב אות כפול' פעמיים והוא שם אחד כמו שש דד כו' חייב וכתב הה"מ שנרא' מדבריו שאינו חייב אלא בכה"ג שיש לו כונה אבל א"א דאאזרך שאינה מלה אינו חייב וכן נראה מן הגמרא עכ"ל והיינו מדאמרינן וכ"ת א"א דאאזרך א"ב דת"ק סבר א"א דאאזרך לא מחייב והיינו ר"י דקאמר שש תת משמע דוקא שיהיה שם בפ"ע דלת"ק גופה אף בשש לא מחייב כמ"ש אא"ז מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה דאאזרך א"ב יע"ש ואי אמרת דיש חילוק בין שכותב שתי אותיות בפ"ע לכותב שתי אותיות משם גדול דבעינן דוקא שיתקיים מקצת מחשבתו שרצה לכתוב שם גדול וכתב עכ"פ שם קטן א"כ מנ"ל להרמב"ם מדנקיט ר"י ש"ש ת"ת דא"א בפ"ע אינו חייב דילמא שאני התם דהא מיירי שרצה לכתוב שם גדול דהא קאי את"ק שכותב שם משמעון וכן שש מששך כדפרש"י אבל באות אחת כפולה לבד שאינו רוצה לכתוב שם גדול כמשמעות דברי הרמב"ם מנ"ל דפטור כיון שהם שתי אותיות א"ו דס"ל להרמב"ם דאי אמרת דאות כפולה לשנים בלא שם חייב אף בא"א דאאזרך נמי יש לחייב וכמ"ש ולפי"ז יפה פסק הרע"ב דהלכה כד"י והיינו בעיקר הדין דאשמעינן ר"י דמצינו שם קטן משם גדול דלא אזלינן בתר כונתו דזה היא עיקר סרכופא כמ"ש רש"י וסרע"ב וא"כ לת"ק דס"ל דהכותב ב' אותיות בין משם אחד בין מסר שמות חייב ופרש"י והרע"ב תשב א' שני אלפין משת שמות א"כ ומשמעות הרע"ר דפסק כחים בזה א"כ ממילא הלכה כר"י בכותב שם משמעון דחייב אף אי אמרינן דסתום ועשאו פתוח פסול מ"מ הא עכ"פ כתב ב' אותיות ובשתי אותיות בפ' כ אף שאינו שם חייב לת"ק וה"ה בכותב ב' אותיות בלבד אף שהיה כונתו לכתוב שם גדול חייב דלא אזלין בתר כוונתו אבל הש"ס פריך שפיר לר"י לשיטתו דסבירא ליה דבעי דוקא שתי אותיות דהוי שם מי דמי מם דשמעון פתוח ומם דשם סתום ולא הוי שם כלל ומוכח שפיר דסתום ועשאו פתוח כשר ודברי הרע"ב עולין יפה. אך מ"מ הי' לבי נבוך בתירן הלזה מפני שלא מצאתי לשום א' מהמפרשים לאשמועינן דר"י דמתני' פליג על ת"ק בזה דבכותב ב' אותיות שאינן שוות לבד ואינו שם דפטור וה' האיד את עיני ומצאתי ראיה ברורה לדברי מדברי הרמב"ם בפ"א מה' שבת דין י"ד שכתב וז"ל כל המתכוין לעשות מלאכה בשבת והתחיל בם ועשה כשיעור חייב אעפ"י שלא השלים כל המלאכ' שנתכוין להשלימה כיצד הרי שנתכוין לכתוב אגרת או שטר בשבת אין אומרים לא יתחייב זה עד שישלים חפצו ויכתוב כל השטר או כל האגרת אלא משיכתוב ב' אותיות חייב וכן אם נתכוין לארוג בגד שלם כו' עכ"ל הרי דהרשב"א שינה לשונו במכוון מלשון דר"י במתני' דנקיט מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון והרמב"ם כתב סתם אלא משיכתוב שני אותיות חייב אלמא דס"ל דר"י ס"ל דאף בכותב שתי אותיות אם אינן שם פטור לכך בעינן דוקא שם קטן משם גדול אבל להרמב"ם רפ"ל דבכותב שתי אותיות שאינן כפולין אף שאינן שם חייב ה"ה בכותב שתי אותיות משם גדול אף שאינן שם חייב ודוחק גדול לומד דהרמב"ם מיירי דוקא שהשתי אותיות הן שם חדא כיון שבפ"א מה"ש כתב הכללים הו"ל לכתוב בפירוש דבעינן דוקא שמשת אותיות הן שם ועוד כיון דהרמב"ם נקיט דינו ברצה לכתוב אגרת או שטר א"כ פשיטא דכתיבת שתי אותיות והן שם לא מעלין כלל דהא לא נתקיימה מחשבתו כלל דפשיטא דב' אותיות אין שם שטר או אגרת עליו לגמרי בשלמא במתני' י"ל דבעינן שם קטן כדי שיתקיים מחשבתו קצת שנתכוין לכתוב שם גדול וכתב עכ"פ שם קטן אבל בשטר או אגרת לא נתקיימה מחשבתו כלל ואפ"ה פסק הרמב"ם דחייב א"ו כמ"ש דלדידן בכותב ב' אותיות שאינן כפולין בפ"ע חייב ה"ה בכותב שתי אותיות שאינן שם כלל משם גדול נמי חייב וז"ב שוב מצאתי בירושלמי פ' הבונה וז"ל תני בשם ר"י כתב ב' אותיות שוין והן שם חייב כגון ש"ש ת"ת כו' ורבנן אמרי ב' אותיות בכל מקום אשכחת אמר קלת וחמרת ע"ד דר' יהודא קלת וחמרת ע"ד דרבנן קלת על דרבנן כתב ב' אותיות שוים והן שם ע"ד דר"י חייב ע"ד דרבנן פטור קלת על דר"י שתי אותיות בכל מקום אעפ"י שאין שם על דעתיה דרבנן חייב ע"ד דר"י פטור ע"כ הדי משמע להדיא דאם כתב שתי אותיות ואינן שם לר"י פטור אף שאינן שוות דהא קאמר שתי אותיות בכ"מ אעפ"י שאינן שם ע"ד דרבנן חייב והיינו ע"כ באינן שוות דהא בב' אותיות שוות אף שהן שם אמר לעיל דרבנן פטרי א"ו דמיירי באינן שוות ואפ"ה פטור לר"י והיינו כמ"ש:

ומ"ש רזמעכ"ת ליישב דברי הברטנורא דמאי דמשני הש"ס הוא דאמר לה כהאי תנא לאו לאוקמא מילתא בפלוגתא אלא כיון דמצינו ברמז מם סתומה במקום פתוחה לכך חייב נענין שבת הוא דחוק מאד דלפי זה נדחה דברי ר"ח דאמר ש"מ סתום ועשהו פתוח כשר ומשמע דכשר לענין ס"ת וגיטין ולפי דבריו הוא פסול אלא דחייב לענין שבת בזה וגם אדרבה לענין שבת בעינן כתיבה גמורה יותר מתפלין וגיטין דהא בש"ס בפ' הבונה מוקי הא דכותב שתי אותיות בשמאלו חייב דוקא באיטר ולענין תפלין בא"ח סימן ל"ב מותר אם אין תפלין אחרים מצוים ולענין גט מותר אף לכתחילה באה"ע סי' קכ"ג ס"א בהגה. וכן מבואר להדיא במרדכי פ"ב דגיטן סי' שד"ם וז"ל או כשרוצה לעשות מם פתוחה נדבק עוקצה השמאלית ונעשה מם סתומה ואיתא פ' הבונה וכתבתם שלא יעשה פתוחים סתומים ואע"ג דאיכא תנא דמכשיר כמו כן איכא תנא דפוסל עכ"ל הרי להדיא דתליא בפלוגתא ומה שהקשה רומ"ע דא"כ למה צריך הש"ס לשנוי דהוא סבר כהאי תנא ריב"ב ת"ל דר"י דמתני' סובר דסתום ועשאו פתוח כשר ופליג על הברייתא וכתבתם ומאי אולמא דריב"ב מר"י דמתני' לכאורה קושיא אלימתא היא אך לאחר העיון אין כאן קושיא דודאי הא דיליף בברייתא מוכתבתם שיהא כתיבה תמה היא מילתא דמסתבר וליכא מאן דפליג עלה אך כל תמונת האותיות הם הלמ"מ וכן פתוחים וסתומים כדאמרינן שכחום וחזר ויסדום ולכך פריך שפיר אף לר"י דמתני' גופה כיון דוכתבתם היינו כתיבה תמה א"כ סברת חוץ היא דאף פתוחות וסתומות בכלל ולכך משני דסבר כריב"ב דגלי לן קרא סתומה במקום פתוחה אלמא דבאותיות הכפולות כמו מנצפ"ך אין קפידא בחילוף פתוחה במקום סתומה או כפוף בפשוט כיון ששוים במבטא ובקריאה וקרא דוכתבתם אתי לשאר אותיות כגון גמין צדין וכיוצא בו דבעינן שיהא כתיבה תמם וזה נכון סוף דבר דמדברי הרע"ב עכ"פ אין שום הכרע להכשיר בצדיק פשיטה במקום כפופה גם מ"ש רו"מ להוכיח דכשר כיון דבגט אין צריך כתיבה תמה כמ"ש התוס' והרא"ש דמה"ט אין צריך מוקף גוויל לגבי' ליתא דכבר כחב בתה"ד סי' ר"ל ובפסקיו סי' מ"ה לדחות ראיה זו דתמונת האותיות שאני דצריך לכתוב בגט כמו שנמסר למשה מסיני יע"ש שהאריך בזם אמנם מ"מ לדינא אני מסכים לדברי ר"מ דבמקום עגון כשר באות פשוטה במקום כפופה דהא באותיות שאינן נוגעין במה שראוי ליגע כגון שין ועיין שלא היו היודין נוגעין בהן וכן ביודין שאחורי הצדי ועל גבי האלף וכן ברגלי ההין שנוגעין כתב הרב"י בש"ע סימן קכ"ו סמ"ז דיש להכשיר במקום עיגון אף שהם בתורף וכן פסק הרב רמ"א בסי' קכ"ה סט"ז בהג"ה והרי רגלי ההין שנוגעין דילפינן נמי מוכתבתם שלא יעשה ההין חתין וכן הא דילפינן מוכתבתם שלא יעשה גמין צדין ג"כ היא שלא יתרחק היוד שאחורי הצדיק כמ"ש הרב"ש סי' ק"כ ואפ"ה מיקל הרב"י במקום עיגון אף דבא"ח סי' ל"ו ס"ב סתם בש"ע דאם נגע פסול וכן באותיות שאינן נוגעין ולא כתב דבמקום שאין תפלין אחרים מצוין כשרים וכמ"ש בש"ע א"ח סי' ל"ב ס"ה לענין כתיבה בשמאל דדוקא לענין גיטין היקל הרב"י משום דלא בעי כתיבה תמה ולא לענין תפלין וכן מצאתי בתשובת הרב רמ"ע סי' ל"ו שכתב דאף למהרי"ק דמיקל בנגיעה רגלי ההין לא היקל אלא בגיטין דלא בעינן כתיבה תמה אבל בתפלין מודה דפסול ע"ש וא"כ כיון דמקילינן בגיטין במקום עיגון אף בתורף כל היכא שהתינוק יכול לקרותו א"כ ה"ה בפשוטין במקום כפופין נמי כשר במקום מינק אף שהתינוק א"י לקרותו משום דהא דאינו יכול לקרותו הוא משום שלא הורגל באות פשוטה באמצע תיבה וכמבואר בא"ח סי' ל"ב סכ"ה בענין חוטרא דחית אף שהתינוק קורא שני דינין כשר משום שאין התינוק מורגל באות כזה יע"ש וכעין זה כתב מהר"ם מלובלין בתשובותיו סי' כ"ד, ע"ש וא"כ ה"נ כיון דבמקום עיגון מקלינן בגיטין בפשוטין כפופין משום דלא בעי כתיבה תמה אינו מגרע כוחו מה שהתינוק אינו יכול לקרותו. ובאמת לפי זה נראה נמי בכתב מם פתוחה ונסתמה וגרר הדביקות אף שמבואר בא"ע סי' קכ"ה ס"ט דפסול מ"מ במקום עיגון כשר כיון שהוכחתי דבמקום עיגון כשר פתוחין סתומין ופשוטין כפופין א"כ לא מיקרי חק תוכות כלל דמעיקרא הוי מם ועכשיו ג"כ מם היא ודומה לאם כתב אות ארוכה וגרר קצת ממנה דכשר היא וכ"כ הפר"ח בסי' קכ"ה בשם הריק"ש בשין של ד' ראשים אם גרר ראש אחד כשר וע"כ לא פליג עליו הפר"ח אלא משום דשין של ד' ראשים לאו שין הוא משא"כ הכא דאף מם סתומה הוי מם וכשר בדיעבד ולא ידעתי מה שהביא הב"ש בסי' קכ"ה סי"ב שהחמיר בסדר מהר"ם בדביקות המ"ם בתורף אפילו במקום עיגון דמהר"ם לטעמיה אזיל דמחמיר בסדר שלו אות פ"ד באותיות שאינן נוגעין מה שראוי ליגע בתורף אפילו במקום עיגון שלא כדברי המחבר בסי' קכ"ו אבל לשיטת הב"י והרב רמ"א דמקילין במקום עיגון בכל הני א"כ ה"ה בדביקות המם פתוחה ודאי דכשר ג"כ במקום עיגון כיון דלא בעינן בגיטין כתיבה תמה וכמו"ש. ובאמת אי לאו דמסתפינא ה"א אף בתפילין סתום ועשאו פתוח או להיפוך וכן כפופין פשוטין או להיפוך אם אין תפלין אחרים מצוים כשרים בדיעבד אף דהטור בא"ח סי' ל"ב בשם הרא"ש וסה"ת וסמ"ג כתבו בפשיטות לפסול דבריהם תמוהים לפענ"ד כיון דעיקר דינם נלמד מהברייתא דוכתבתם דפ' הבונה שלא יעשה פתוחים סתומים וכמ"ש המרדכי בפ"ב דגיטין שהבאתי לעיל מנ"ל לפסוק כהברייתא כיון דר"ח מוכיח דר"י דמתני' ס"ל דסתום ועשאו פתוח. או להיפוך כשר ומסיק עליו הש"ס דס"ל כריב"ב דיליף ניסוך המים מקרא דונסכיהם א"כ איכא תרי תנאי דמכשירים ר"י דמתני' דסתם ר"י הוא ר"י בר אילעי וריב"ב א"כ הוי ברייתא כיחיד במקום רבים דהילכתא כרבים ועוד דרבי סתם במתני' דברי ר' יהודא דליכא מאן דפליג עליו בזה וגם רבי חסדא דאמורא הוא אמר זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר ומשמע דפסק כוותיה דאל"כ הול"ל קסבר ר"י סתום ועשאו פתוח כשר וא"כ יותר יש לנו לפסוק כהני תנאי וכרבי דסתם כוותייהו ור"ח דהוא אמורא דס"ל הכי מסתמא דברייתא שאין ידוע לנו מי שנאה ואע"ג דבכל דוכתא משמע דבעינן בס"ת ותפילין כתיבה תמה מ"מ י"ל דאותיות מנצפ"ך דגלי לן קרא ונסכיהם אם נתחלפו עדיפו כיון דהם שוים במבטא בקריאת שמותיהם כמוש"ל ואולי לא החמירו הראשונים בזה אלא בתפילין שהן שכיחים אף דסתימת הפוסקים לא משמע כן ומי ירום ראש נגדם אך מ"מ לענין גיטין אף דבסדר מהר"ם והפר"ח מחמירין אף במקום עיגון בתורף באותיות שאינם נוגעים בו וכיוצא מ"מ לענין גיטין פתוחים סתומים או להיפוך וכיוצא בו באותיות מנצפ"ך יש להקל במקום עיגון אם נתחלפו אף בתורף מה"ט דכתיבנא והנלפע"ד כתבתי ישראל איסר

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה