אור ברסלב

נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כב

סימן כא

(סעי' א' בהג"ה) ב"י כן נוהגים דכל מה שאדם מקבל לפני ראשי העיר שלא יוכל לחזור בו ועיין ביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק יו"ד וסי' קס"ג ס"ק ק"ג ובסי' כ"ד ס"ק י"א מזה:

ענף א:

ואכתוב כאן מה שהשבתי לרב גדול א' שהקשה לי על מש"כ בספרי ח' יו"ד סי' ג' בהא דדברי הקהל א"צ קנין דאין זה רק במתנה שנותנים להיחיד אבל היכא שקונים איזה דבר או שכרו לא' שיהי' ש"ץ להם. בזה כיון דהיחיד יכול לחזור בו דהא רק במה דשייך לציבור נמסר הרשות להם לעשות מה שירצו ויש להם זכות וכח דדבורם לבד יהי' חשוב כמו קנין אבל במה דשייך להיחיד אין להם כח ורשות על מה דשייך להאחר וכיון דהיחיד יכול לחזור ע"כ גם הציבור יכולים לחזור זהו קוטב דברי שם:

וע"ז הקשה לי רב גדול א' מהא דמבואר בהגהות מרדכי בב"מ פ"ו דרבים ששכרו מלמד אין יכולין לחזור בהם וגם כתב עוד שם דנהגו דכל מה שנעשה בפני רבים א"צ קנין במקום שיחיד צריך קנין ע"ש בהגמ"ר אלמא דאף מה דשייך ליחיד מ"מ חל דין קנין א"כ זהו דלא כמש"כ בספרי והגמ"ר הובא בבאר הגולה בח"מ סי' של"ה וכן יש להקשות על מש"כ בספרי מהא דמבואר בח"מ סי' כ"ב סעי' א' בהג"ה דכל מה שמקבל לפני ראשי העיר לא יוכל לחזור בו אלמא להדיא דאף על היחיד בשלו חל דין קנין אם קיבל זה בפני טובי העיר ויש הרבה להעיר בכ"ז. והעיקר מה שנלע"ד בזה דהא מצינו דטובי העיר דינם כמו נשיאי העדה וכדין בד"ח כמבואר בסי' ב'. ומבואר שם בשם המהרי"ק דזהו דוקא בתקנה כללות [רק יזהרו מאד שלא יהי' נגד ד"ת וחוקי אדונינו הקיר"ה כי דינא דמלכותא דינא כדכתיב אני פי מלך שמור וכמו שהארכתי בכ"ז במק"א]. אבל להפקיע מאחד וליתן לחבירו אינם יכולין וכיון דדינם הוא בתורת מעשה בד"ח ע"כ אין זה שייך רק היכא שאינן נוגעין בדבר זה והוי שם ב"ד כשר עליהם ולכן מעשיהם קיימין כמו תורת ב"ד דילפי מקראי בגיטין ד' ל"ו ע"ב שנאמר וכל אשר לא יבא כו' או מן אלה הנחלות [רק באופן שיהי' בהסכם כולם וע"פ הרשות וחוקי אדונינו הקיר"ה כנ"ל]. משא"כ היכא דהוי נוגעין בדבר אז אין עליהן תורת ב"ד כשר דהא נוגע מיפסיל לדין וע"כ אין להם רשות בדבר השייך להיחיד שאין כוונתם רק לטובתן עצמיות:

ולכן אתי שפיר הא דסי' כ"ב דהיחיד מקבל לפני זט"ה איזה ענין דכיון דאין זה לטובת הציבור ואינן נוגעין בזה. ע"כ כחם אלימא טובא שיהי' חל הקנין במה שמקבל לפניהם כי דין בד"ח להם. ואף דבמה דהוי הפקעת ממון של יחיד אינן יכולין כנ"ל עכ"ז זהו דוקא בע"כ של חבירו אבל אם היחיד מתרצה וקיבל בפניהם מרצונו הטוב על איזה ענין בזה מהני קבלתו לפניהם כ"ז שאינן נוגעין בדבר וכל ציבור במקומו כו' וכמש"כ הרשב"א ומרדכי והובא בסמ"ע סי' ב' ס"ק יו"ד:

אבל בנידון מה שכתבתי שם בספרי גבי ש"ץ ששכרו הציבור דהוי הציבור נוגעין בדבר דזהו טובתם כי יש להם הנאה מהש"ץ וכמש"כ הט"ז באו"ח סי' נ"ג ס"ק י"ד שכתב הטעם דלכן שכירות החזן חציו לפי ממון משום דיש להם הנאה ממנו שקולו ערב כו' ע"ש. וכיון דזהו להנאתם ותועלתם ע"כ מקרי הציבור נוגעים בדבר ואינן יכולין לעשות דין קנין ע"פ הדיבור בלבד בלא מעשה הקנין ורק במה שמתחייבים הציבור א"ע אף דלא הוי רק דיבור לבד זה מהני משום דברי הקהל א"צ קנין וכמבואר בתשובת הרא"ש והובא בח"מ סי' קס"ג והובא בתשובת מהרשד"ם סי' ש"ע ע"ש:

אבל במה שנוגע לאיזה חיוב לחבירו בזה אינם יכולים לחייבו בדיבורו לבד כ"ז שהם נוגעים בדבר וע"כ יכול הש"ץ לחזור בו דאף דדברי הקהל א"צ קנין אין זה רק במה דמחייבים א"ע אבל לא דיחול עי"ז החוב על היחיד. ולכן בהא דהגהות מרדכי הנ"ל ובהא דח"מ סי' של"ה גבי רבים ששכרו מלמד כנ"ל שפיר חל החיוב עליו ג"כ שלא יחזור בו כיון שקיבל עליו ללמוד עם בני העיר בפני הרבים ובזה לא הוי הרבים נוגעים בזה כי זהו מוטל עליהם לשכור מלמד לבני העיר כמבואר ביו"ד סי' רמ"ה וסוף סי' רמ"ט דזהו חוב על אנשי העיר וגם ללמוד עם בניהם בעצמם אין זה הנאת הגוף וכמבואר בנדרים ד' ל"ה דהמודר הנאה מותר ללמד בניו מקרא ג"כ והובא ביו"ד סי' רכ"א סעי' ב' ובפרט די"ל דמיירי התם בבני העיר ולא מן בנים שלהם וכיון דלא הוי הציבור נוגעים בזה ע"כ שפיר חל התחייבות על האחר שקיבל בפני הרבים בדיבורו לבד אף בלא קנין משום דכח הרבים הוי עליהם תורת מעשה בד"ח דאלימי זכותם וכחם יפה. משא"כ היכא דהוי נוגעים דהוי להנאתם וטובתם אז אין דינם כב"ד להיות אלים כחם שיחול עי"ז הקנין על האחר. ולפ"ז בהנידון שכתב כת"ר דהרבים שלחו לקנות יי"ש דאף דהיחיד קיבל ע"ע לתת להם היי"ש עכ"ז כ"ז דלא עשו דרכי הקנין לא קם היי"ש משום דמה דהוי לצורכם אין דינם כמו בד"ח משום דהתורה פסלם לב"ד נוגעים:

סימן כב ענף ב:

וראי' לזה מהא דב"ב ד' ק' ע"א דרבים שביררו דרך לעצמם מה שבררו בררו ומקשי עלה ור"א רבים במאי קנו לי' ופי' הרשב"ם וכי בדיבורו קני לה. אלמא להדיא דיחיד שנתן מתנה לרבים לא קנו ע"י דיבור לבד ואף בקיבל כן בפני הרבים כדמשמע התם בהלשון של המשנה דאמרו נטלה ונתן להם כו' דאל"כ הא ה"מ שם לשנויי דמיירי שם שקיבל ע"ע כן בפני הרבים ומדלא אמרו כן מוכח דלא מהני זה אם זהו לתועלתם והנאתם:

ולכאורה י"ל דלר' יהודה דס"ל בנדרים ד' מ"ח דהכוהב חלקו לנשיא א"צ לזכות משום דיפה כח הנשיא לפ"ז י"ל דה"ה בציבור אבל ז"א דהא קיי"ל כרבנן דפליגי על ר' יהודה וס"ל דאף כותב חלקו לנשיא צריך לזכות א"כ ודאי ה"ה בציבור וגם אליבא דר' יהודה יש לחלק בין נשיא לציבור וידעתי דיש לחלק בין אם היו הרבים במקום א' ובמקום הקבוע להם אך מדלא משני דהי' כן ומקשה בפשיטות רבים במאי קנו לה שפיר מוכח כנ"ל: ובב"ב ד' גבי בני העיר שנגנב ס"ת כו' דליסלקו בי תרי כו' ופי' הרשב"ם דליסלקו ע"י קנין ע"ש ואי נימא דמן יחיד לרבים הוי ג"כ בכלל דברי הקהל א"צ קנין א"כ קשה דל"ל שם לקנין הא אף בלא קנין מהני משום דהוי הקנאה מן יחיד לרבים ומוכח כמש"כ דהיכא דהוי להנאתם אין כחם יפה:

אכן לפמש"כ במק"א לתרץ קושיות הקצה"ח בסי' ל"ז ס"ק יו"ד שהקשה על הרשב"ם הנ"ל דל"ל קנין הא זוכה בדיבור כיון שהוא ת"י וכתבתי לתרץ די"ל דשא"ה דהוי בלשון סילוק דו"ד אין לי כו' דזהו לשון גרוע וע"כ לא מהני בלא קנין ולכן א"ש דברי הרשב"ם על נכון דהא לישנא דליסלקו בי תרי כו' משמע דמיירי בלשון סילוק והא דקאמר הש"ס כן י"ל דלרבותא קאמר כן וכמו שהארכתי בכ"ז במק"א וקנין מה י אף בלשון סילוק כמש"כ רש"י בכתובות ד' פ"ג וברא"ש שם סי' ב' ובמג"ש שם וכן מוכח בב"ב ד' מ"ג ע"א ולכן מתורץ קושיות הקצה"ח הנ"ל וקצרתי כי אכ"מ:

ולפי"ז נדחה ראייתי מן הרשב"ם הנ"ל דלכן לא שייך התם הא דדברי הקהל א"צ קנין משום דהוי התם בלשון סילוק כדקאמרי בש"ס וליסלקו כו' וכיון דהוי לשון גרוע לא מהני זה בלא קנין חליפין ממש אבל היכא דהוי לשון מתנה המועיל שפיר י"ל דאף בכה"ג שייך לדון דברי הקהל א"צ קנין אבל ראייתי דלעיל מהא דב"ב ד' ק' הוא ראיה חזקה ולפ"ז שפיר כתבתי בספרי שם דדברי הקהל א"צ קנין לא שייך רק במתנה ולא במכירה כיון דהיחיד יכול לחזור בו ע"כ יכולים גם כן הרבים לחזור דאין קנין לחצאין: ולכן בהעובדא שכתב כת"ר בקהל שקנו יי"ש מן היחיד כיון דהיחיד יכול לחזור מהמכירה כ"ז שלא עשו הרבים קנין בהיי"ש. ע"כ אף הרבים יכולין לחזור בהם דכיון דלא נקנה החפץ להלוקח בדרכי הקנין ע"כ יכול הלוקח ג"כ לחזור ולהוציא מעותיו מהמוכר משום דאדעתא דהכי דלא יהיה חל הקנין רק לחצאין לא נתן הלוקח מעותיו וכמש"כ הרא"ש ב"מ ד' ע"ז גבי עייל ונפק אזוזי דכיון דהמוכר חוזר בו ע"כ אף הלוקח חוזר בו וכמש"כ הנתיבות בסי' קצ"ה ס"ק א' והטעם הוא מחמת הכלל דאין קנין לחצאין ובכמה דוכתי מבואר זה הכלל ולכן אף דבמה דהרבים מחייבים א"ע חל עליהם ההתחייבות אף בלא קנין כנ"ל עכ"ז כיון דהמוכר חוזר בו על מכירת היי"ש ע"כ אף הרבים יכולים לחזור כנ"ל והא דגיטין ד' למ"ד דבעל הבית בכהן אינו חוזר אבל הכהן חוזר שא"ה כמש"כ התורת גיטין שם לחלק ע"ש:

והא דפסק הרמ"א בתשובה סי' נו"ן דגם בקבלת ציבור לא' לרב עליהם דאף בלא קנין אינם יכולים לחזור ע"פ דברי הגהות מרדכי הנ"ל ג"כ הוא מהאי טעמא שכתבתי דהא כל עיקר הענין מן קבלת הרב אין זה הנאת הגוף כלל רק הנאת מצוה דלאו ליהנות ניתנו ושייך לדון ג"כ כנ"ל ועיין בכנסת יחזקאל סי' ח' גבי ש"ץ ע"ש אכן העיקר כמש"כ דהיכא דיש הנאה להרבים לא שייך זה ומש"כ החות יאיר בסי' ק"מ הובא זה בכנסת יחזקאל סי' ח' וכתב לחלק בין חזנים שלנו ויש לדון בכ"ז הרבה והנתיבות בסי' של"ג ס"ק א' בסופו כתב בשם הדרכי משה שכתב דשלשה ששכרו מלמד דא"צ קנין דכל מילי דרבים א"צ קנין והעלה דזהו רק במלמד דהוי דבר מצוה ודמי קצת לנדר שהודר ברבים וע"ד רבים עכ"ל ויש לעיין בזה הרבה והעיקר כמש"כ:

וכעין מש"כ ראיתי בנו"ב מ"ק סי' כ' שכתב בד"ה ואפילו אם ביררו כבר שהמנהג כן מ"מ בדבר שהם עצמן נוגעין בדבר אינם נקראים טובי העיר בזה ואטו טובי העיר כשרים לדון לעצמן כו' עכ"ל הנו"ב הרי שכתב הנו"ב כעין הסברא שכתבתי כ"כ גבי הא דטובי העיר דיכולין לשנות במידי דהוי רווחא להאי כו' דסי' ב' לעיל רק שקיצר בזה ובאמת זה פשוט וברור דנוגע מיפסל לדון משום דאין עליו רק שם בע"ד וכעין מש"כ התוס' בב"ב ד' ל"ה ד"ה שודא דדייני כו' ובכתובות ד' פ"ה דדיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא וה"ה גבי מש"כ בענין מה שמקבל לפני טובי העיר כנ"ל ועי' לקמן בחידושי לסי' ל"ז סעי' כ"ב:

תוכן העניינים

נחל יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה