נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן א
הקדמה:
הודעה:
כבר ידוע מש"כ כמה גאונים קדמאי ובתראי נ"ע איך מוזהרים אנחנו לשמור ולקיים כל דינא דמלכותא ולהיות נזהר מגזל ועושק עכו"ם והביאו ע"ז ראיות חזקות ומוכרחות אשר אין להשיב עליהם ועיין מה שכתב הבאר הגולה בח"מ סי' שמ"ח ס"ק ה' ובסי' תכ"ה ס"ק שי"ן וכן הוא בהקדמת שער המלך בסופו בזה"ל לכן אחי שמעו נא לקולי וחיו למדו בתורתנו לאהבת השם ולאהבת הבריות להשלם היותנו על פני האדמה כי לכך נוצרנו שמרו משפט ועשו צדקה עם כל ישראל עם כל אינו יהודי ואהבו למען תאהבו עכ"ל וכן ידוע לכל בני עירי אשר דרכי מעולם להזהיר על זה בדרשותי באזהרות שלא יעלה על דעת אדם שיש חילוק בעשיית עול בין יהודי לאינו יהודי והכל יודעים כשבאים לפני אנשים לתווך ולפשר איזה ענין ביניהם שלא אחלק שום חילוק כלל בין יהודי לאינו יהודי ח"ו בשום דבר כי כן הוא הדין ע"פ תוה"ק:
ועלינו להתפלל בשלום אדונינו הקיסר החסיד יר"ה ובשלום כל יועציו ושריו מגדול ועד קטן ירוממם ה' כלם והנה נודע בשער בת רבים כי כמה פעמים דרשתי בקהל עדתי להזהירם לקיים את אשר אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ד) ירא את ה' בני ומלך וכו ומזהיר אנכי להתפלל תמיד בשלום אדונינו הקיר"ה והצלחתו אשר בשלומו שלום לכל החוסים בצלו ועל הצלחת ושלות השרים היושבים כסאות למשפט מלבד כי הם מחזקים את חברת האנושי ויפקחו על כל הנוגע לכללות המדינה להיות שלום והשקט בכל גבולינו וב"א על מקומו יבא בשלום נוסף ע"ז יתנו עוז ותעצומות לכל דתות אנשי המדינה וביאור הענין הוא ע"פ הא דברכות ד' ג"ח ובשו"ע או"ח סי' רכ"ד הרואה את המלך מברך אשר חלק מכבודו כו' ואשר נתן מכבודו כו' אנו מחויבים לעבוד את ה' ולשמור מצותיו באמונה כן חלק הקב"ה מכבודו למלך ב"ו וצוה אותנו לשמור פקודיו בחקי המדינה באמונה וזה שאמר ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב וגו' ופיד שניהם מי יודע והוא ירא את ה' ואח"כ המלך ועם שונים אל תתערב אלו שמשנים ממצות השם והמלך אל תתערב להיות בחברתם ח"ו כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם היינו אותן העוברים על מצות ה' ועל מצות המלך מי יודע כמה גדול שברם וכן מצאתי באבן עזרא שפירש כן להך דפיד שניהם ועיין בסנהדרין ד' ס"ו ע"ב ובקדושין ד' ל' ועיקר הטעם הוא דבמה שיהיה ירא את המלך יקיים ע"י זה מצות ה' ומוראו. כי כן צוה לנו ה' כמאמרם בסנהדרין ד' י"ט וד' כ"ב ובשא"ד שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן הוא במלכי או"ה כמו דאמרו בזבחים ד' ק"ב לעולם תהא אימת מלכות עליו שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי כו' והטהרש"א בח"א שם כתב בזה"ל דמלכותא דארעא בעין מלכותא דרקיע והמזלזל בכבודם כאלו פוגע בכבוד המקום עכ"ל המהרש"א וכן הוא במנחות ד' צ"ח ואמרו שם דשער המזרח עליו שושן הבירה צורה כדי שתהא אימת מלכות עליהן כדי שידעו מהיכן באו ויתנו הודאה למלכות:
ואמרו בזה לשון לעולם להורות ג"כ ולכלול דאף בחדרי משכבך מחויב אתה במוראו וכמו דאמרו בב"ב דף ד' גבי הורדוס המלך וכמש"כ הרמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"א בזה"ל כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם כו' משום דמצווה הוא ע"ז ביראה פנימית בלב שלם וזהו כוונת הפסוק (משלי כ') נהם ככפיר אימת מלך מתעברו חוטא נפשו דאימת מלך יהיה עליך כמו אימת נהמת כפיר ומסיים דלא נימא דזהו רק לפנים ויראה חיצונית כמו אימת הארי דאינו רק בגופו ולא בנפשו הוא ע"כ אמר ומתעברו היינו מי שמכעיסו הוא חוטא נפשו דע"י זה נעשה חטא וחסרון בנפשו דהוא עבירה בעצם כמו כל החטאים דהם חסרון בנפשו לפי דזהו צווי ה' ליראה את המלך ובאחת מכל מצות ה' וכן מצווים אנחנו לאהוב את המלך באהבה שלימה ובאמונה ולהתפלל בשלומה של מלכות כמבואר באבות פ"ג כדכתיב בעזרא (ו') די מצלין לחיי מלכא ובנוהי ובירמי' (כ"ז) הביאו צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו וכן אנו מצווים להתפלל בשלום המדינה ג"כ כדכתיב (ירמי' כ"ט) ודרשו שלום העיר והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום. וכן אמרו ביומא ד' ס"ט דאמר שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון בית שמתפללים עליך ועל מלכותך כו' וזה זמן כביר שאמרתי דרוש א' לכבוד אדונינו הקיסר החסיד יר"ה במקהלות עם לפני השרים הגדולים שהיו שם והנני להעתיק קצתו בזה"ל והנה ת"ל כי זיכה ה' אותנו בכבוד אדונינו הקיר"ה כי עושה צדקה וחסד כל הימים עד למרבה וקרא דרור לכל אנשי מדינתו לרבבות עד אין מספר ועלינו להודות לה' ולשבחו ולברך את אדונינו הקיר"ה בכל יום ויום ועליו שייך מה דכתיב במשלי (כ') חסד ואמת יצרו מלך היינו ישמורו אותו וסעד בחסד כסאו דהנה בפרשת ויחי בפסוק ועשית עמדי חסד ואמת פירשו דהעושה חסד ואינו מצפה לתשלום גמול נאמר עליו כי עשה חסד ואמת וכמו כן בחסד הקיר"ה מה שעושה רק חסד וטוב זה נקרא חסד ואמת דהא מצינו אף בפרעה ששיעבד אותנו במצרים בחומר ולבנים עכ"ז אמרו בזבחים ד' ק"ב לעולם תהא אימת מלכות עליך ויליף זה מן מה שאמר מרע"ה לפרעה וירדו כל עבדיך אלה אלי ובמש"כ המהרש"א שם וכן אמרו שם מלך הוא והסבר לו פנים משום שאנו חייבין בכבודו ולעבדו בלב שלם אף אם אינו מתנהג במדת החסד וכן אמרו בכתובות ד' קי"א שהשביע הקב"ה אותנו שלא ימרדו במלכות ואף אם לא יעשה המלך חסד עם עמו ג"כ מחויבים אנחנו מצד חוב השבועה לעבדו בלב שלם באמונה ולשמור כל פקודיו ומצותיו וע"כ כשעושה חסד עמנו מקרי חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול שלנו דעל כל האופנים מחויבים אנו כן וע"כ גדול מדת ההפסד של אדונינו הקיר"ה ביותר ממעשה החסד של כל האדם ועליו נאמר וסעד בחסד כסאו כי מיד שזיכהו ה' לישב על כסא הקיסריות התחיל לעשות צדקה וחסד עם כל ואותו חסד ואמת שלו ישמרו אותו בכל תהלוכותיו ובכל אשר יפנה יצליח ועיני עבדיו רואות ושמחות ירום ונשא וגבה מאד אמן כן יהי רצון:
ואמרו בברכות ד' נ"ח פתח ד' שילא ואמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת כו' לך ה' הממלכה כו' בריך רחמנא דיהב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיע ויהב להו שולטנא ורחמי דינא ופירש המהרש"א שם דהגדולה והגבורה זהו הדין ותפארת זהו הרחמים זהו מדות הקב"ה וכן במלך בשר ודם יהיב להו רחמי דינא וגם זהו נכלל במה שמברכין שחלק מכבודו למלך ב"ו וקב"ה מנהיג את העולם במדת הדין ובמדת הרחמים כ"כ במלך ב"ו אף כשעושה משפט בחייבים ג"כ הדין הוא מעורב ברחמים וכביכול כמו מלכותא כו' והארכתי בכ"ז לצורך הענין שהי' אז הרי דמצינו דחז"ל שבחו והודו לה' על מה שמסר התנהגות עולמו בידי המלכות ונתן להם משפטים וחקי המדינה כפי רצונם:
ונתבאר כי ע"פ דין תורה אנו מחויבין בכבוד המלך ולעבדו באמונה כמאמרם כתובות ד' קי"א שהשביע הקב"ה אותנו שלא ימרדו במלכות וכן קיי"ל דינא דמלכותא דינא ועלינו החיוב ע"פ דיני התורה לשמור משפטיו כפי חקי המדינה שחקק לנו הכל לטובת המדינה וטובתנו הן מצד הדין כי דינא דמלכותא דינא וכן משום חיוב שבועה שהשביע הקב"ה אותנו כל הדינים והפלפולים הנאמרים בספרי בענין דיני ממונות הכל נאמר בזמנים הקודמים אולם בזמן הזה ענינים כאלו והם רק כפי חקי המדינה ואין לנו לערער ח"ו אחר יסודתם ומטרתם ועכ"ז מקור הדינים לא זזו ממקומם ע"ד דרוש וקבל שכר וכמו כל העוסק בהלכות שאינם נוהגים בזמננו וכמש"כ כמה גאונים בספריהם היקרים כי כידוע לכל באי שער וגם תועלת רב מזה לכמה דיני איסור והיתר הנוהגים בכל זמן:
פתח השער:
א יתברך היוצר וישתבח הבורא ית"ש אשר ברא עולמות אין מספר עם תורתו הקדושה אשר היתה משתעשעת בחיקו ית"ש טרם נברא העולם ובשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת כו' חמדה גנוזה שגנוזה לך כו' תנה הודך על השמים ולא ניתנה התורה למלאכי השרת ובחסדו וטובו הגדול נתן לנו תורת אמת למורשה וחיי עולם נטע בתוכנו אשר בצלה נחיה ובזה נזכה לאור החיים הנצחיים כאמור ראה נתתי לפניך את החיים וגו' ומסר לנו תורתו אשר כפי הכרעת שכל האנושי כן יקום ומן השמים יסכימו עמנו ואשרי מי שעמלו בתורה ולחדש חדושי תורה האמתים כפי הכרעת שכלו ועושה נחת רוח ליוצרו ואם לאו בר הכי הוא יעשה צוותא לעמלי תורה ויזכה עמהם לטללי אורה ולחיים הנצחיים. ואמרו במ"ר יתרו פ' כ"ח עלית למרום שבית שבי בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאין עיניהם עליו כו' לקחת מתנות כו' בלקיחה נתנה לו כו' במתנה נתנה לו כו' ונ"ל לפרש הכוונה דניתנה התורה במכירה ובמתנה דזהו כמו הא דקדושין ד' כ"ו וב"ב ד' נ"א דבמתנה בקש ליתנו ולמה כתב לשון מכר כדי לייפות כחו מפי' הרשב"ם והתוספות שם דמכר הוא לייפות כחו משום חיוב אחריות ויפ"כ דמתנה הוא כדי דלא יהיה בו דינא דבר מצרא וכן י"ל במה דניתנה התורה במכירה ובמתנה דהא אמרו בשבת ד' קל"ח ע"ב ח"ו שתשתכח תורה שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו וגו' וכדכתיב בישעיה (נ"ט) ואני זאת בריתי אותם כו' לא ימושו מפיך כמו שפירש רש"י שם דכרתי להם ברית דלא תשכח תורתו מהם וכן הוא שם (ח') צור תעודה חתום תורה בלמודי וחכיתי לה' גו' וקויתי לו גו' וכמבואר במ"ר ריש פ' שמיני ורות א' ובמ"ר משפטים (פ' ל"א) ואף בדורות הללו כו' אין התורה זזה מהן כו' ובשא"ד וכ"כ הרמב"ן בזאת הברכה פי' הפסוק תורה צוה גו' מורשה קהלת יעקב ע"ש:
ב וענין חיוב אחריות הוא שמחויב להעמיד דבר הנמכר ביד הלוקח שתקום ותעמוד בשופי והשקט בידו וכמו כן הבטיח הקב"ה לנו דהתורה תהיה נצחי בידינו ולכן אף דעברו כמה סבות ותלאות על אבותינו מ"מ אין הדור יתום מתורת קדמוננו שנשארת לנו ת"ל מן חיבוריהם אשר חברו לפנינו ומאורם אור ראינו וזהו כעין חיוב אחריות אף אם תולד איזה סבה לאחר המכירה ג"כ הבטיח לנו ועיין בח"מ סימן רכ"ה סעי' ג' זהו התועלת במה דאמרו דניתנה התורה במכירה ומה שניתנה התורה במתנה הוי תועלת לטובתנו שלא יהיה להמלאכים טענה על מה שלקח מרע"ה התורה והורידה לארץ כמבואר בשבת ד' פ"ח בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת רבש"ע מה לילוד אשה בינינו כו' א"ל חמדה גנוזה שגנוזה לך כו' אתה מבקש ליתן לב"ו תנה הודך על השמים וי"ל דטענתם היתה משום הטוב והישר ליתן להם התורה כעין הא דב"מ ד' ק"ח שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין כי טוב שכן קרוב וכ"כ הרמב"ם סוף הל' שכנים ובח"מ סי' קע"ה סעי' נו"ן. משום דזהו ג"כ בכלל הטוב והישר כמש"כ הרמב"ם שם והובא בבאר הגולה שם ועיין שם סעי' נ"ג ובש"ך ס"ק נ"ה וטענת המלאכים היתה שהם כמו שכנים להתורה דמקום התורה היה בשמים מקודם שהורידה משה לארץ ומקום המלאכים על השמים ע"כ היה להם דין שכנים להתורה וכמו דאמרו במ"ר הנכנס למדינה נוטל דבר שאין בני המדינה עליו משום דמה דעין המדינה עליו יש להם דין שכנים ולכן ע"פ מדת הטוב והישר היה ליתן להם התורה ע"כ ניתנה התורה במתנה שלא תהיה להם טענה דהא במתנה לית ביה דינא דבר מצרא וכש"כ בשכנים וזהו כוונת המאמר בשבת ד' ק"ה אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית דזהו כמו חוב אחריות ע"ע ויהבית הוא לשון מתנה לכלול שניהם כנ"ל:
ג ועפ"ז יש לפרש להא דסוטה ד' י"ג דבשעה שמת משה היו מלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וכן הוא במ"ר סוף ברכה ובתנחומא שם וכן הוא בספרי סוף בהעלותך דע"פ מש"כ מדוקדק מה שאמרו המלאכים פסוק זה דוקא והוא דהיה להמלאכים טענה על משה שלא קיים הטוב והישר במה שהוריד התורה מהשמים על הארץ כמו שאמרו אז תנה הודך על השמים אבל באמת י"ל עוד טעם בזה ע"פ המבואר בח"מ סי' קע"ה סעיף מ"ט דאם הלוקח דחיקא ליה שעתא והמצרן א"צ רק להרווחא בעלמא דלית בה דינא דבר מצרא וכבר נתבאר דעיקר טענת המלאכים היתה משום שהם שכנים להתורה וזהו כעין דינא דבר מצרא ע"כ י"ל לפ"ז דלא שייך בזה דדב"מ דהא אין אנו יכולים להתקיים בלא התורה אף רגע אחת והם חיינו ואורך ימינו כדכתיב ראה נתתי לפניך את החיים גו' ברכות ס"א במקום חיותנו כו' כי הוא חייך כו' ואם לא בריתי כו' וכמו דאמרו וחיי עולם נטע בתוכנו וכמו דמצינו דאמרו כל הפורש ממך כאלו פורש מחייו בכ"ד ועיקר הנצחון במלחמות היצה"ר הוא ע"י התורה כמאמרם קדושין ד' ל' בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין ודחיקא לן שעתא בלא התורה ע"כ לא שייך דדב"מ בזה וכש"כ דין שכנים דהא המלאכים שאין להם יצה"ר אין להם שייכות בדיני התורה ועיקר רצונם היה להשיג מתיקות וסודות התורה שאין זה רק להרווחא בעלמא וע"כ לא היה להמלאכים שום טענה על מרע"ה. וזהו כוונת הגמ' שבת ד' פ"ח דאמר הקב"ה למשה החזיר להן תשובה כו' קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם מיד הודו לו וכו' ולכן בעת שמת משה אמרו המלאכים הפסוק צדקת ה' עשה כו' די"ל דכוונת הפסוק הוא דמשה עשה צדקת ה' דבזה נכלל מדת הטוב והישר כמו שאמרו הדבק במדותיו וכתיב טוב וישר ה'. דלא נימא דלא קיים משה הטוב והישר במה שהוריד התורה על הארץ ע"ז מסיים הפסוק ומשפטיו עם ישראל דזהו פירוש על הא דלעיל מיניה דלפי שמשפטיו הם נוהגים רק בישראל בכל דיני התורה ואינם נוהגים בהמלאכים כלל ועיקר רצונם לא היה רק להשיג לסודות התורה לכן לא עבר משה על עשיית הטוב והישר וקיים שפיר צדקת ה' עשה כפי שצוה ה' אותנו להתנהג בצדקה וחסד וזהו מדת הטוב והישר ולכן אמרו המלאכים פסוק זה בעת מיתתו להורות ולפרסם דאף הם עצמם הודו שאין להם שום טענה כלל עליו וכמבואר בשבת שם דהודו לו:
ד ופשטות הענין מה דאמרו דניתנה התורה במתנה י"ל דזהו כמבואר בברכות ד' ה' ע"א בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם התורה ושמח כו' וכן הוא במ"ר תרומה פ' ל"ג וצריך ביאור דהא אינו דומה למוכר חפץ דבמוכר לא נשאר אצלו החפץ לכן המוכר עצב משא"כ בהתורה דכל הרוצה לומדה אך כוונתם הוא ע"פ מש"כ הקצה"ח בהקדמה בשם דרשות הר"ן בהא דב"מ ד' פ"ו דרבה ב"נ כו' דקב"ה אמר טהור ומתיבתא אמרו טמא ומאן נוכח רבה ב"נ. דאחר שניתן התורה לנו ונמסר לחכמי הדור שידונו ע"פ הוראת שכלם דכן יקום ע"פ הדין ולכן אמרו לא בשמים היא כי התורה ניתן לנו לדון ולהורות כפי הכרעתנו וכן מסכימים מן השמים עמנו. וע"כ אמרו דבמדת ב"ו המוכר עצב ולוקח שמח אבל במה שנתן הקב"ה התורה לנו דאף שמסר דיני התורה דיהא רק כפי הכרעת דעתנו ולא בשמים היא מ"מ שמח הקב"ה. וכדמצינו בב"מ דף נ"ט דאמר ר' יהושע לא בשמים היא דאמרו שם מאי עביד הקב"ה א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני ולכן אמרו בזה לשון מתנה דהא אמרו במתנה נותן בעין יפה נותן כמבואר בב"ב דף ע"א ואין הנותן עצב וכן אמרו באבות פרק שנו חכמים משמח את המקום ובכ"ד דחדי הקב"ה בפלפולא דאורייתא וכמו דאיתא בתנא דבי אליהו פ' י"ח דבזמן שישראל עוסקין בתורה כו' הקב"ה משמח בהן ומגיד להן ששמחתו בהן אלף אלפים לטובה כפליים יותר מהם וכן י"ל במה דניתנה התורה במתנה כמו הא דנדרים ד' ל"ח דמשה היה לומד ומשכחה עד שניתנה לו במתנה:
ה אמרו בקדושין דף ל"ב תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה וביותר הוא בפרק לפני כו' דף י"ט אמר רבא בתחלה נקראת ע"ש של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנא' בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה ואמר רבא לעולם ילמוד תורה ואח"כ יהגה וכעין הא דשבת דף ס"ג ליגמר אינש והדר ליסבר וכן כתבתי בהקדמתי לבאר יצחק בביאור הפסוק שתה מים מבורך גו' הרי דמי שמחדש חדושי תורה לאמיתה ניתנה לו זה במתנה וי"ל דזהו כוונת מאמרם אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהוא שלו ממש ואף דהתורה ניתנה לכלל ישראל מכבר אבל לאיש פרטי לו לבדו לא ניתן במתנה רק לאחר שמייגע א"ע על למודו וכמו דפי' רש"י שם ד"ה ואח"כ יהגה הס ואח"כ כתת ועיין בצל"ח ברכות דף ס"ד ד"ה אר"א אר"ח ת"ח כו' וזה שאומרים ותן חלקנו בתורתך שיתן לנו לב להבין ולחדש חדושי תורה לאמיתה דזהו חלק שלו ממש ואם זכה שנתקבלו דבריו להלכה בעיני חכמי הדור אשרי חלקו ואף אם לא נתקבלו דבריו להלכה מחמת שרבו החולקין עליו מ"מ גם בזה אמרו בעירובין דף י"ג אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל וכתב הריטב"א שם דבעולם המעשה נמסר הדבר לחכמי הדור להכריע אבל בעוה"ב אמרינן אלו ואלו כו' ועיין במסכת סופרים פ' ט"ז הל' ו' מזה ואמרו בחגיגה ד' ג' הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין כו' כולם ניתנו מרועה א' ולכן גם בזה שייך לומר ת"ח שאמר דבר אין מזניחין אותו וכעין זה כתב התוס' י"ט סוף עוקצים עלה דעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כו' דבין האוסר ובין המתיר הואיל וכוונתם לשמים כו' ובמק"א ביארתי דבעוה"ב נותנים לו שכרו כפי מה דהיה ס"ל לדינא לפי שיטתו וכמש"כ דתורה שלו היא והוי זה כאלו עושה בשלו כי ממלאין רצונו. וביארתי עפ"ז להא דכתובות דף ק"ג דנפקא בת קלא ואמר כל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עוה"ב ואמרו שם דכל דאמר נח נפשיה דרבי ידקר וכ"ז צריך ביאור ואמרתי ע"פ המבואר בוי"ר אחרי דלכן מזכיר מיתת בני אהרן ביוה"כ לומר כשם שיו"כ מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת וממילא כמו דיו"כ אינו מכפר בלא תשובה כן מיתת הצדיקים אינו מכפר בלא תשובה ורבי ס"ל דיו"כ מכפר בלא תשובה כמבואר ביומא ד' פ"ה ושבועות ד' י"ג וכריתות דף ז' ולפי שיטת רבי ביו"כ ה"ה מיתת הצדיקים דהוקשה ליוה"כ מכפרת אף בלא תשובה ולכן יצא ב"ק ואמר כל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עוה"ב ובלשון כל בא להורות דאף מי שלא עשה תשובה ג"כ מיתתו מכפרת עליהם לפי שיטת רבי דיו"כ מכפר בלא תשובה והך דפורק עול ומגלה פנים ומיפר ברית זה לא שכיח כ"כ] דהא בעוה"ב נותנים לו שכרו כפי שיטתו דס"ל לדינא וכפי רצונו וכן אמרו שם במה דצוה רבי אל תספדוני בעיירות דסבור דמשום טירחא הוא דקאמר כו' די"ל דמתחלה היה ס"ל דרבי לא חשש כ"כ להספידו דעיקר ההספד הוא לעורר בתשובה אבל לשיטתו דאף בלא תשובה מכפר ע"כ היה מקום לומר שלא להכביד על הצבור משום טירחא ולפ"ז א"ש מה דאמרו כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר כו'. דהא מבואר בכ"ד דנפש הצדיקים אם בחיים חיותו היה משתתף עם אנשי דורו להגן עליהם. אף אחר פטירתו אם הם עושים תשובה דמכפר עליהם משתתף נפשו עם אנשי דורו להגן עליהם כפי שהיה בחייו אכן אם אינם עושים תשובה אז נפשו מסתלקת מהם לגמרי וזהו ענין ראיתי דמעת העשוקים גו' כי חלקם בחיים ואכמ"ל וזהו דכתיב בישעיה (נ"ז) באין מבין כי מפני גו' יבא שלום ינוחו על משכבותם דאם אינם מתעוררים בתשובה אז ינוחו על משכבותם דאחר שנפשו עולה למעלה אינו יורד שוב למטה ונפרד מן דורו לגמרי אבל אם עושים תשובה אז נפשו משתתף עם דורו ומגין עליהם לפי שיש לו זכות ע"י מה שגרם מיתתו לכפר לעון דורו ולכן אמרו כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר דהא רבי יכפר על דורו אף בלא תשובה כפי שיטתו ע"כ יהיה לרבי זכות גדול במה דגרם בהסתלקותו לכפר על דורו וע"כ לא שייך לומר ברבי נח נפשיה דהא לא ינוח שם רק יהיה עולה ויורד למטה להשתתף עמהם כדמצינו גבי רבי כל בי שמשי אתי לביתי' והארכתי במק"א בכ"ז: ז ולכן אשרי מי שזוכה לחדש חדושי תורה לאמיתה ולשמה דזהו שלו וחלקו דזכה במתנה וכמו דאמר בתנא דבי אליהו סוף פ' י' אשרי מי שמתחדש ד"ת על פיו כו' כך אמר הקב"ה כו' ששכר הגדול שיש לי באוצרי שלך הוא עכ"ל כוונתו הוא שהשכר שנותנים לו הוא שלו ממש ע"י חלק התורה שלו שחנן לו ה' וניתן לו לבדו במתנה ות"ח נקראו בוניך שבונים בעצמם העולמות ע"י חדושי תורה שלהן וכמו שאמרו בשמים החדשים וארץ החדשה דבזוה"ק והובא בהקדמת הקצה"ח וזהו מאמרם בסנהדרין דף צ"ט רב אמר כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטרין של מעלה כו' דהוי כמו שבונה בעצמו ע"י חדושי תורתו דהוי שלו דהא אמרו במ"ר ריש פ' בראשית ובתנחומא שם דקב"ה ברא העולם ע"י התורה וכן הוא בתד"א פ' ל"א ולכן מי שזוכה להשיג חלקו בתורה דע"י חלק תורתו בונה העולמות ומה"ט מקבל השכר כפי שיטתו דהיה ס"ל לדינא בעולם המעשה ולכן אמרו בתד"א ששכר הגדול כו' שלך הוא וזהו כוונת מאמרם מ"ר חיי שרה ס"ב כד דמך ר' אבהו אחוי ליה י"ג נהרי אפרסמון כו' אילין דמאן כו' אילין דידך וקצרתי והנפש החיים שער ד' פ' י"ב הפליג מאד במעלת מי שזוכה לחדש חדושים אמתים והביא בשם הזוה"ק דכל מלה ומלה המתחדשת מפי האדם דההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב"ה ונשיק לה ומעטר לה ונבנה ממנה עולם חדש והן הן השמים החדשים כו' ובתד"א כו' ובכל מקום שמחדשין תורה כו' שמחה מתחדשת להקב"ה בכל יום תמיד כו' עכ"ל ועפ"ז נ"ל לפרש הפסוק שיר השירים (ז') וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים דהך חכך כיין הטוב הוא על המחדשים חדושי תורה כמבואר ביבמות ד' צ"ז. ובזוה"ק פ' שמיני פירשו להך וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דזהו מי שעוסק בתורה כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטו לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחי בידיה דובב שפתי ישנים אפילו בהאי עלמא שפוותי' מרחשן אורייתא עכ"ל הזוה"ק וכן יש לפרש הך הולך לדודי כו' דקאי על חדושי תורתו דזהו כיין הטוב דהולך לדודי היינו דההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומיה דב"נ דהולך לדודי דסלקת קמיה דקב"ה ולא יסטו לימינא ולשמאלא ולא יהיו ח"ו טורפין המצות בפניו כעין מש"כ הרמב"ם פ"ז הל' תשובה הל' ז' וגם יש לפרש ברמז הך למישרים דכוונתו אם הוא לאמיתה של תורה לפי שכלו הישר וסיים ע"ז דובב שפתי ישנים דיש לו עוד מעלה כמו שיבואר וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל והוא:
ביבמות ד' צ"ו אמר ר"י א"ר מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים אמר דוד יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ריו"ח בשם רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות כו' וחכך כיין הטוב כו' ועיין בסנהדרין ד' ק"ו מה דדרשו על הפסוק יחתך ויסחך מאהל כו' ובתד"א פ' י"ח וכן הוא בירושלמי ברכות פ"ב ה"א ושקלים פ"ב הל' ה' ובמועד קטן פ"ג סוף ה"ז בזה"ל אף דוד ביקש רחמים אגורה באהלך עולמים וכי עלתה על לב דוד שהוא חי וקיים לעולם אלא אמר דוד אזכה שיהיו דברי נשמעין כו' כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר ר"ח ב"פ ור' סימון חד אמר כהדין דשתי קונדיטון וחרנה אמר כהדין דשתי חמר עתיק כו' וכן הוא במ"ר שיר השירים (ז') וצריך ביאור פלוגתתן אם דומה ליין קונדיטון או לחמר עתיק ועיין במסכת סופרים פ' ט"ו ה"ז אבל אין זה ענין לכאן וכן ראיתי ביפה מראה ברכות פ"ב ה"ב שכתב לפרש פלוגתתן דמאן דאמר לדמות לקונדיטון משום דהלכה נמשל ליין ופלפול הוא חריפות והדבש אלו אגדה ומאן דס"ל לדמות לחמר עתיק לפי שעיקר השמועות הם הלכה למעשה עכ"ל היפ"מ:
ח. אך זהו רק לדרשא בעלמא בכוונת פלוגתת אמוראי הנ"ל דהא כעין זה איתא פלוגתא זו במ"ר איכה ב' פסוק י"ב לאמתם יאמרו איה דגן ויין דפליגי רבי חנינא ורבי סימון דר"ח אמר גלוסקין וקנוטיטון היינו קונדיטון ור' סימון אמר גלוסקין וחמר עתיק וזהו הנך אמוראי דפליגי כנ"ל בירושלמי ברכות פ"ב ובמו"ק פ"ג. ושם במדרש איכה הנ"ל אין סברא לפרש פלוגתתם כמש"כ היפ"מ אך מ"מ יש ליישב זה וקצרתי:
ט ולענ"ד נראה לפרש ע"פ דרך היפ"מ דכוונת פלוגתתן הוא במי שאמר לאחרים דבר הלכה מפי אומרו כפי מה ששמע בלא שום הוספה כלל ולא חידש משלו בזה שום דבר אם בזה ג"כ שפתותיו דובבות או לא כיון דלא היה שום חידוש משלו בהך שמעתתא ויין קונדיטון הוא יין מעורב בדבש ופלפלין כמו דאמרו בירושלמי בכ"ד וכמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' רי"ז סעיף ט"ו. ובנימוקי ב"ב פ"ו ועיין בשבת ד' ק"מ וביאור הגר"א זצ"ל או"ח סי' רע"ב ס"ק י"ג ולכן למאן דס"ל לדמות ליין קונדיטון בעי דיהיה דומה ממש ליין קונדיטון דיש בו הוספה ותערובת בתוך היין וע"כ לא שייך המעלה דאגורה באהלך עולמים אלא במי שחידש והוסיף משלו בהלכה זו ולא מבעיא אם כל ההלכה הוא רק מה שחידש משלו וודאי דזוכה למעלה זו ואף אם עיקר היסודות הם מה ששמע מת"ח ומזכיר שמם מ"מ כיון שמחדש בה קצת בהוספת טעם וסברא שלו ס"ל להך מ"ד ג"כ דהוי כמו פנים חדשות באו לכאן וזוכה למעלת אגורה באהלך ואף בעת שאומר בתוכן למה ששמע מפי אחרים בשמם ג"כ אז שפתותיו רוחשות וכמו יין קונדיטון דבמה דעירב דבש ופלפלין בהיין דנעשה זה כמו הרכבה מזגיות ונעשה למזג חדש בכולו ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ד' אבל אם אומר דבר הלכה מפי אחרים בלא שום הוספה משלו דזה דומה לחמר עתיק שלא נשתנה מברייתו כלל בזה אינו זוכה למעלת אגורה באהלך ואף דבמה דאמרו בכ"ד דכל האומר בשם אומרו מביא גאולה מצינו כן אף במה שאומר מפי אחרים בלא שום הוספה משלו מ"מ הך מילתא שיהיו שפתותיו דובבות ס"ל להך מ"ד דזה לא שייך היכא דכולו הוא רק מה ששמע מאחרים ולא נשתנה קצתו באיזה הוספה כיון דאינו דומה ליין קונדיטון שיש בו הוספה ותערובת ולמאן דס"ל לדמות לחמר עתיק ע"כ אף מי שלא חידש והוסיף משלו כלל ג"כ זוכה למעלת אגורה באהלך כיון דחבירו שמע ממנו למה שאמר כן בשם אחרים ואף שלא נשתנה בפיו כלל והוי כמו יין ישן בלא שום תערובת בתוכו דאף שלא נשתנה מברייתו כלל מ"מ זוכה למעלה זו והוי נפקא מינה רבתא מפלוגתתן:
י. ומש"כ היפ"מ דמאן דס"ל לדמות לחמר עתיק ס"ל דמעלה זו אינו נוהג אלא בהלכה למעשה יש להוכיח כן מסנהדרין ד' צ' אמר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים הלכה משמו בעוה"ז שפתותיו דובבות כו' וכן הוא בירושלמי שקלים פ"ב הל' ה' בזה"ל ואף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים דבר הלכה מפיהם שפתותיהן רוחשות כו' הרי להדיא דאמרו כן בדבר הלכה ומשמע לכאורה דז"א רק בהלכה וזה ברור דהא דסוטה ד' כ"א דדרשו על פסוק בהתהלכך תנחה אותך זה העוה"ז בשכבך תשמור כו' והקיצות היא תשיחך לע"ל ועיין בתד"א פ' י"ח מזה זה השכר הוא בין ד"ת שהם הלכות ובין אינם הלכות ועפ"ז הארכתי במאמרם אבות פ"ו אך משום הך הקיצות היא תשיחך לא ישוח גופו ושפתותיו בקבר אלא לע"ל אבל באומרים דבר שמועה מפיו אז זוכה גופו לשוח בתורה אף שהוא בקבר כמבואר בירושלמי ברכות ושקלים הנ"ל דאמרו שפתותיהן רוחשות עמו בקבר וי"ל דלא פליגי בזה עם ש"ס דילן ועיין בתנחומא סוף ברכה דמשמע ג"כ כנ"ל וקצרתי הנה זה המעלה אפשר לומר דז"א נוהג אלא בהלכה וכמש"כ היפ"מ כנ"ל ועפ"ז י"ל במה דאמרו במדרש שביקש דוד שהעוסק בתהלים יחשב כעוסק בנגעים ועיין בנפש החיים שער ד' פ"ב וי"ל דלכן ביקש דוד כן לפי דאמרו ביבמות ובירושלמי שקלים דביקש דוד אזכה שיהיו דברי נאמרין בבהכ"נ ובהמ"ד כדי שיהיו שפתותיו דובבות ומה"ט אמרו דוד מלך ישראל חי וקיים משום דנתקבלה בקשתו לפני ה' וכיון די"ל דז"א אלא בהלכות ע"כ ביקש דוד שהעוסק בתהלים יחשב כאלו עוסק בנגעים ואהלות ויהיה נחשב כמו הלכות וישיג למעלת אגורה באהלך תמיד ועפ"ז יש לפרש הפסוקים והוא:
יא תהלים כ"א תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה כי הקדמנו ברכות טוב גו' חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד ובעירובין ד' נ"ד רבא רמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו כו' והנ"ל בזה דהא רש"י פירש בתהלים שם בפסוק ב' דקאי שם בדוד עצמו והך כי תקדמנו ברכות טוב משום דהקדמת ברכתך לי ע"י נתן הנביא ש"ב ז' ע"ש ושם כתיב ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ואמרו במדרש קהלת על פסוק והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון דכל מי שהוא יגע בתורה בעוה"ז אין מניחין לו לישון לע"ל כו' ועד היכן ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ע"ש משום דהך שם גדול הוא מה שיזכה שיאמרו תמיד דבריו בשמו בבהכ"נ כמו שאמרו במדרש טוב שם משמן טוב זו תורה וכמו דאמרו בתנחומא והובא ביפ"מ ברכות פ"ב אות י"ד בפסוק והשבע לעשיר כו' ע"ש וזהו כעין הא דברכות ד' ס"ד ת"ח אין להם מנוחה כו" וקב"ה הבטיח לדוד על מה שביקש אגורה באהלך כו' וע"ז הבטיחו שיעשה לו שם גדול בתורה כשם הגדולים אשר בארץ אותן שהם בחיים חיותן על הארץ כן יזכהו ה' בשם טוב אף לאחר פטירתו ע"י מה שיאמרו דבר שמועה מפיו בבהכ"נ וכן ע"י אמירת תהלים שיהיה כמו עוסק בנגעים ונענה כפי בקשתו וזה שאמר תאות לבו נתתה לו דמה שביקש דוד יה"ר שיאמרו דבר שמועה בשמי כדי שירחשו שפתותיו תמיד אף לאח"מ מלאת רצונו וזהו ארשת שפתיו שיהיו שפתותיו דובבות סלה לא מנעת ממנו וכמו דאמרו בעירובין ד' נ"ד כ"מ שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמים וסיים כי תקדמנו ברכות טוב שהקדמת ברכתך שאמרת לו ועשיתי לך שם גדול כו' ותשית לראשו עטרת פז דזהו מדרגת זהב דאינו מתקלקל אף שמונח בקרקע כמש"כ רש"י בב"מ ד' כ"ט ע"ב ד"ה לא יגע בהן כו' ומפרש חיים שאל ממך שיחיה אף לאח"מ וזהו שפתותיו דובבות ונתת לו אורך ימים עולם ועד דזהו נצחי אף לגופו וכדכתיב אורך ימים למיימינים ומלאת בקשתו דאף ע"י אמירת תהלים ישיג למעלה זו בעת שיאמרו תהלים ולפ"ז י"ל דאחר בקשת דוד וכפי שנתבאר דמסתמא נענה ע"ז דאף תהלים יחשב כנגעים ה"ה אין לחלק כלל בין הלכות כו' משום דאף בד"ת שאינן הלכות ג"כ ישיגו למעלה זו וכולם ניתנו מרועה אחד מסיני וקצרתי:
יב וזהו כוונת מאמרם עירובין ד' נ"ד מ"ד ממדבר מתנה וממתנה נחליאל כו' אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל כו' וכן הוא בנדרים ד' נ"ה דכיון שעושה א"ע כמדבר שהוא מופקר לכל כו' ופירשו רש"י והרא"ש שהוא מופקר ללמוד תורתו לכל וצ"ב דהא כבר אמרו דניתן לו במתנה א"כ מהו נחלו אל וי"ל דזהו דיקוים בו לא ימושו מפיו ומפי זרעו כו' כעין הא דב"מ ד' פ"ה ע"א ועיין במהרש"א שם ד"ה פרי צדיק כו' דע"י שנעשה בעל תורה יקוים לא ימושו כו' וזהו כעין נחלה שאין לו הפסק כמש"כ התוס' ביבמות ד' פ"ב ע"ב ד"ה ירושה ראשונה כו' ויותר נ"ל דכוונו לזה שאמרו דזוכה למעלת אגורה באהלך כו' דמי שמייגע א"ע על התורה ומלמד לאחרים חידושיו ואומרים דבר שמועה מפיו דזהו כמו נחלה וירושה שאין לה הפסק וכמו דאמרו בקדושת ירושלים דקידשה לע"ל אף בחורבנה כמש"כ התוס' ביבמות כנ"ל וכ"כ מי שזוכה למעלת אגורה באהלך זהו בגדר נחלה שאין לו הפסק דכמו ששח בתורה בחייו כ"כ לא יפסוק זה ממנו אף לאח"מ כמש"כ לפרש הפסוק ארשת שפתיו בל מנעת סלה וזהו שאמר נחלו אל שיזכה למעלה זו ואף שאמרו שם כיון שנחלו עולה לגדולה ואם מגיס הקב"ה משפילו דזהו בחייו מ"מ י"ל להך נחלו אל כמש"כ משום דעיקר השגת מעלת אגורה כו' הוא לפי שבחייו ראה להשריש בנפשו כח זה ונשאר כן דבוק בנפשו עולמית והדברים ארוכין גם י"ל דהך נחלו אל הוא לענין שלא ישכח למודו וכעין הא דנדרים ד' ל"ח והוי ג"כ כמו נחלה שאין לה הפסק ובפרק אין מעמידין ד' ל"ה ע"ב מ"ד לריח שמניך טובים למה ת"ח דומה לצלוחית כו' מגולה ריחה נודף כו' ולא עוד שנוחל שני עולמות עוה"ז ועוה"ב כו' ופי' רש"י מגולה ריחה נודף כשאתה מלמד תורה אז יצא לך שם:
וכבר נתבאר דמעלת אגורה באהלך שיאמרו שמועה מפיו ודר בשני עולמות ביחד כו' היינו שפתותיו דובבות זהו בשם נחלה יקרא דאין לה הפסק עולמית כנ"ל וע"כ י"ל דזהו כוונת הגמ' הכא דנוחל שני עולמות דהיינו מעלת אגורה באהלך עולמים. וגם הא לשון נחלה הוא במה שזוכה בירושה לאח"מ המוריש כן הכא דאמרו לשון שנוחל ב' עולמות כו' ג"כ י"ל דזהו מה דזוכה להיות נוחל א"ע לאחר שימות דאותו הכח שהשריש בחייו בנפשו ע"י יגיעתו להגות בתורה כן ישאר כח זה אף לאח"מ בעוה"ז דבוק בנפשו ויהיו שפתותיו דובבות והוי כמו יורש א"ע ומדוקדק שפיר לשון נוחל והא דברכות ד' ט"ז ע"ב דאיתא שם דנוחל ב' עולמות כו' עיין בצל"ח שם:
יג וזהו כוונת הפסוק (משלי כ"ד) אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת משום דהא בירושלמי שקלים וברכות אמרו על הך וחכך כיין הטוב כהדין דשתי קונדיטון דאע"ג דשתי ליה טעמיה בפומיה ובמק"א ביארתי זה היטב וקונדיטון הוא יין מעורב בדבש והיפ"מ ביאר זה במה שדימוהו לדבש וזה שאמר אכל בני דבש גו' וכמו דבש ונופת מתוק על חכך דנשאר טעמיה בפומיה כן בבחינה זו תראה להשריש חכמה לנפשך אם מצאת היינו יגעת ומצאת ואז יש אחרית ותקותך לא תכרת ותהיינה שפתותיך דובבות וכמו שאמרו בסנהדרין ד' צ"ג מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת זה ספר דניאל שנקרא ע"ש. וכ"כ במה שיזכה שיאמרו הלכה בשמו אז תקותך לא תכרת. והך יש אחרית הוא כמש"כ הסמ"ע בסי' סמ"ך ס"ק ג' בשם הערוך דאחריות הוא לשון אחריו היינו שישאר אחריו ע"ש וכ"כ בזה דאף לאח"מ יזכה נפשו לשוח בתורה וכמש"כ במק"א במה שהקשה המהרש"א ביבמות ד' צ"ז דאיך שפתותיו דובבות והלא ישוב אל העפר כו' וכ"כ בעין יעקב והיפ"מ להעיר בזה דזה א"ש ע"פ דברי הזוהר פ' ויחי שנפשו נשארת בקבר כו' והארכתי ע"פ דברי הירושלמי דהובא לעיל דאמרו שפתותיו רוחשות עמו כו' וז"ל הנו"ב דהובא באהבת ציון דרוש ט' דמי שזכה מאת ה' לחבר איזה חיבור שנתייסד על דבר אמת ע"פ דרכה של תורה אינו פוסק מהוליד תולדות גם אח"מ שלא פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזה נרמז בפסוק זה ספר תולדות אדם כו' עכ"ל. וזהו כמש"כ ויש אחרית ותקותך גו' דגם זה נכלל בכוונת הפסוק הנ"ל. והכל חדא היא ויש לי רוב אריכות ת"ל בכ"ז לבאר כמה מאמרי חז"ל ופסוקים אך לא לדרשא קא אתינא לכן שמתי קנצי למלין ועתה אשוב למטרת הקדמת ספרי ב"ה והוא:
יד חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל טוב אשר גמלני וברוב חסדיו הפליא עמדי וזכני לישב באהל של תורה מעודי ועד היום הזה ולחדש חדושי תורה הראויין לאומרן בכורי פרי מזימות לבבי וע"ז נאמר לחדשיו יבכר דאמר בתד"א פ' י"ח דזהו מחדשי תורה אך לא היו מסודרים על נכון כי טרדותי הרבים אפפוני בין מן עמי אשר אנכי יושב בקרבם ובין מעיירות הרחוקות והקרובות הא במילי דשמיא להשיב לשואלי דבר ה' זו הלכה והא במילי דמתא הם היו בסבות הזמן אשר לא יכולתי לסדרן ולהביאן לבית הדפוס וכמה גדולים אשר ראו חידושי והוטב בעיניהם ת"ל בקשו ממני ויפצרו בי לאמר למה תטמינם הלא הם טובים ונכוחים וכמה הלכתא רברבי איכא למשמע מינייהו לפי דרוב הם ענינים הנוגעים להלכה למעשה ע"כ מצאתי א"ע מחויב בדבר ובפרט בהלכות ולא אהיה ח"ו מונע הלכה וכמאמרם קדושין ד' ל' שאם ישאל לך אדם דבר כו' אמור לו מיד דכ"ז דאין שואלין ממנו אין עליו חיוב וכעין שכתבתי לחידושי סי' ט' בכל חוב אם בהיתירא אתי לידו דכ"ז דאין תובעין ממנו אין עליו מ"ע דפריעת בע"ח ואמרו בסנהדרין ד' צ"ט כי דבר ה' בזה ר"מ אומר זה הלומד תורה ואינו מלמדה ויש לדון בדברי הרמב"ם פ"ג הל' ת"ת ולפי שיטת ר"מ הוא ח"ו מן החמורות ובמ"ר ואתחנן פ"ב מי שהוא לומד תורה ואינו מלמדה אין לו הבל גדול מזה ובמ"ר קהלת י"א ג' אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו שנקראו ארץ כו' וכ"כ בס' חסידים דאין רשות לת"ח שמחדש חדושי תורה להחזיקם לעצמו כי לא ניתנו לו רק כדי שילמדם לישראל וכמו שהארכתי בזה במק"א:
טו ובפרט בעת הזאת כפי מאמרם ברכות דף ס"ג בשעת המכניסין פזר וכפי' רש"י. וע"כ העמסתי עלי עול כבד הזה והתחלתי ב"ה לסדרן קמא קמא דמטי לידי ובהשי"ת אעזר שיסייעני להוציא לאורה ואקוה לה' שימצאו חן וחסד בעיני יראי ה' הלומדים לשמה במו ימצאו עונג ונחת אחרי עיונם היטב וגם פרי הפלפולים אשר יפלו באיזה ענין לא נמנעתי מלסדרן וכעין מאמרם נדרים ד' ל"ח וכמש"כ היפ"מ עלה דחכך כיין הטוב דמ"ד כקונדיטון גם פרי הפלפולים הם בכלל זה. וכמו דאמרו שבת דף ל"א פלפלת בחכמה כו' וקראתי שמו נחל יצחק כי אלו החדושים אשר חנן ה' לי יצחק המה שלי תלי"ת וכמו הא דעירובין ד' נ"ד וממדבר מתנה וממתנה נחליאל כו' אם משים א"ע כמדבר שהכל דשין בו ניתנה לו במתנה. ובנדרים ד' נ"ה שעושה א"ע כמדבר שהוא מופקר לכל כו'. וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל וכמו שביארתי לעיל ולכן מי שמחבר איזה חיבור נאמר בו הכל דשין בו והוא מופקר לכל וע"ז נאמר אתי היתה ושלחתיה כי אחר שיצא על פני תבל הכל דשין בו ולכן זוכה שניתנה לו במתנה זוכה שנחלו אל וכמש"כ לעיל לפרש למעלת אגורה כו' כמו נחלה שאין לו הפסק גם נחלה הוא שלא ימושו מפיו כו' כנ"ל וזהו כוונת מאמרם ב"ק דף י"ז זוכה לנחלת יששכר כו' כמש"כ במק"א ע"כ קראתי שמו נחל יצחק כי זהו חלקי ונחלתי ויקוים בי לא ימושו מפיך גו' בע"ה:
טז ומכבר פירשתי כוונת הכתוב (במדבר כ"ד) מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו גו' כאהלים נטע גו' די"ל בדרך רמז דמה טבו אהליך היינו השכר שנתן הקב"ה ליעקב במעלת אגורה באהלך דע"י המשכנות של ישראל אלו הת"ח שאומרים שמועה מפיו בבהכ"נ כמבואר ברכות דף ח' משכנות הם בהכ"נ ובהמ"ד ובמ"ר איכה אות ח' וכן המסייעים להם זוכים לשכר זה דעיקר מעלת אגורה באהלך הוא מה שנפשם מתעלה לאח"מ במדרגה עליונה כנ"ל וכמש"כ במק"א ואמרו בפסחים ד' נ"ג כל המטיל מלאי לת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה כו' כי בצל החכמה בצל הכסף ולכן אם נפש הת"ח מתעלה ממילא גם אותן שהיו למשען לו הם בצל הת"ח ומפרש כנחלים נטיו כאהלים כו' דרש"י פירש כנחלים שנארכו ונמשכו למרחוק וכמ"ש בביצה ד' ל"ט נהרות המושכין שיש להם משך ממקור נביעתן וכן הוא בנחל דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים וכמש"כ הגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק נ"ב וזה שאמר כנחלים נטיו דתורתו מתפשטת למרחוק ע"י שמעתתי' דמבדרין בעלמא וכמו הא דהוריות ד' י"ב כי גרסיתו גרוסו על נהרא דמיא כי היכי דמשכא מיא משכא שמעתתי' כאהלים נטע ה' הנה התוס' ברכות דף ט"ז ד"ה אהלים לנחלים הקשו על פי' רש"י דאהלים דקרא לשון בשמים ופירשו מדסמיך מה טבו אהליך לכנחלים נטיו עכ"ל וכ"כ הרשב"א שם וכן מצאתי בתד"א פ' כ"א שכ"כ להדיא כמש"כ התוס' והרשב"א ע"ש והך כאהלים נטע ה' זהו לשון בשמים ואמרו בעירובין ד' נ"ד אם משים א"ע כבושם שהכל מתבשמין בה תלמודו מתקיים ולא אמרו לשון מתקיים בידו רק מתקיים בלבד ויש לפרשו דנכלל בזה גם השכר של אגורה באהלך דמתקיים אצלו אף אח"מ וכמש"כ לפרש להא דפרק א"מ ד' ל"ה דת"ח דומה כו' מגולה ריחה נודף ונוחל ב' עולמות וזה שאמר כנחלים נטיו אם תורתו מתפשטת מרחוק ע"י שמעתתי' מבדרין וכאהלים נטע ה' דהכל מתבשמין בו ומזכירין שמועותיו במשכנותיך ישראל זהו בהכ"נ ובהמ"ד דעי"ז זוכה למעלת אהליך דאמר מתחלה מה טבו אהליך ומה טוב הוא מי שזוכה למעלה זו וכ"א בידו לזכות כן ע"י יגיעתו בתורה והן ע"י השתדלות נדיבי העם להיות למשען להת"ח וביד כ"א אשר בשם יעקב יקרא להשיג למעלה זו ועפ"ז פרשתי את הכתוב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך ובמק"א הארכתי בכ"ז ולפי מש"כ בכוונת הפסוק דמה טבו אהליך י"ל דזהו כוונת המ"ר תרומה פ' ל"ג בזה"ל למעלן וימתחם כאהל לשבת למטן מה טבו אהליך יעקב וקצרתי כן יש לפרש בדרך רמז ולכן קראתי שם ספרי נחל יצחק לרמז על הך דהוריות הנ"ל: יז ובהקדמת ספרי באר יצחק כתבתי לפרש הפסוק (משלי ה') שתה מים מבורך גו' ועיקרו בפ' לפני ד' י"ט ובספרי עקב פ' מ"ח שתה מים מבורך כו' ונוזלים מתוך באריך מה באר כו' כך באים תלמידים כו' יפוצו מעינותיך כו' עכ"ל וכן נחל הוא מעיין כמבואר בנדרים דף מ' נהרא מכיפי' מתבריך וע"כ בתחלה באר ואח"כ זוכה להיות כמעין והר"נ שם כתב דבנהר אף שגשמים יורדין עיקר רבויין ממקורן דאין לך כל טפח יורד ממעלה שאין לך טפחיים עולה נגדו ועיקר התורה לנו הוא ע"פ יסודות הראשונים וכבר כתבתי לעיל דאף אם עיקר היסוד הוא אינו שלו ואומר בשמם וקצת הסבר משלו ג"כ ישיג למעלת אגורה באהלך לכ"ע ויש מי שזיכהו ה' לחדש על כל יסוד ויסוד רוב פלפולים נכונים וראויין כפליים מן היסודות וזהו כעין נחל ובפרט בדיני ממונות דאמרו בב"ב דף קע"ה והן כמעיין הנובע. ע"כ קראתי שם ספרי בשם נחל יצחק מכל הלין טעמי וראיתי לסדרן באופן נאות כמעשהו בראשון בספרי באר יצחק כן מעשהו בספרי השני כי הקונטרסים ארוכים חלקתי לפעמים ענין א' לכמה סימנים וכן הסימנים הארוכים לענפים למען ירוץ הקורא בהם ולא ילאה הקורא וכדי ליתן ריוח בין הדבקים ולהתבונן בין ענין לענין וכ"ז כדי להקל על המעיין ואקוה לה' שרבים חקקי לב ימצאו מרגוע ועונג בספרי זה ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל בבי מדרשא וימצאו חן וחסד בעיני אלהים ואדם ויפוצו מעינותי חוצה וישתו התלמידים מי הנחל שלי אשר חפרתי בעזר השי"ת אשר חנן לי יצחק אלחנן:
יח וכבר נתבאר גם גודל מעלת המתנדבים מחזיקי התורה להיות תמכין דאורייתא ועליהם נאמר עץ חיים הוא למחזיקים בה כמבואר במ"ר ויחי ובויקרא רבה פ' כ"ה וכ"כ בתנחומא ויחי ובזוהר בהעלותך וכן הוא בכתובות דף קי"א ומה"ט כתבו ביו"ד סי' רמ"ו סעי' א' דמי שא"א לו ללמוד יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו לומד בעצמו וכמש"כ בהקדמת ספרי באר יצחק בכוונת הכתוב באר חפרוה שרים כו' וסיפי' דקראי הוא וממתנה נחליאל וכבר כתבתי לעיל לפרש להך דעירובין דנחלו אל דזהו מעלת אגורה באהלך דכתב היפ"מ בברכות פ"ב בשם בעל עין יעקב דכל שאומרים שמועה מפיו בעוה"ז זוכה לשכר ותענוג נוסף על מה שכבר השיג בחייו ואע"פ שהיום לעשותן ולא למחר מ"מ אז מוסיפין לו שכר ונפשו מתעלה ביותר כו' ע"ש הנה זה השכר עצמו ג"כ זוכין אותן שהם למשענה להת"ח וזה שאמר שם תחלה כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם דכיון דתחשב לו כלומד בעצמו וע"כ ישיגו ג"כ מעלה זו כמאמרם פסחים ד' נ"ג דכל המטיל מלאי לת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה כנ"ל וכמו הא דכתובות דף קי"א דכל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו כו' וזוכין להך דנחליאל: ומחזיקנא טיבותא לכבוד האכסניא של תורה היא קהלתי המפוארה ק"ק ק או ונ א אשר אנכי מתלונן בצילה והמה מחזיקים על ידי יהי זכרם ברוך ותהי משכורתם שלמה ישלם ה' להם כפעלם הון ועושר בביתם וצדקתם תעמוד לעד ויברכם בכל טוב סלה:
יט ואמרו בחד"א פ' י"ד דכולן חייבין להודות לה' ולשפוך רחמים ולבקש תחנונים מלפניו ולבקש ממנו דעה ובינה והשכל שנא' כי מלאה הארץ דעה כו' והעיקר שישתדל לכוין לאמתה של תורה ויתפלל לה' שיאיר עיניו בתורתו ולא יכשל בדבר הלכה כדמצינו לר"נ ב"ה שהיה מתפלל כן וכמבואר באו"ח סי' ק"ו סעי' ח' וכמש"כ הט"ז שם והארכתי בכוונת תפלת רנב"ה במקום אחר וכן ואני תפלה לאל חיי יה"ר שיתקבלו דברי בעיני חכמי דורנו והנני נותן הודאה לעבר ומתפלל על להבא אנא ה' כאשר עזרתני עד כה ברחמיך הרבים כן בל תעזבני לעד ותחזקני ותאמצני בחסדיך העצומים להבין ולהשכיל ללמוד וללמד ולזכות בכתר תוה"ק בשלימות דכתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך:
והם חיי עולם ויזכני להדפיס החידושים אשר הם בכתובים ת"י ב"ה ויתן לי מהלכים בין עמודי הד"ת וההוראה ולא אכשל ח"ו בדבר הלכה ואזכה לישב בארבע אמות של הלכה הליכות עולם ונזכה כולנו לאור חיי הנצחי ולעבדו ביראה ובטהרה וכל העוסקים שלא לשמה יה"ר שיהיו עוסקים לשמה וכדכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד ופרשתי ע"פ הא דפסחים דף נ' דבלשמה מעל השמים חסדך כו' והמהרש"א שם כתב דנפ"מ הוא בשכר דעל שחקים אבל עוה"ב יזכה אף בשלא לשמה ע"ש. והאהבת ציון דרוש ד' ביאר דשכר מעל השמים זהו שכר הנצחי ע"ש וזהו שאמר יראת ה' טהורה היינו כמו דאמר לב טהור כו' בלא מחשבה זרה זהו לשמה ע"כ עומדת לעד ושכרו נצחי. וזהו כוונת מאמרם שבת ד' ס"ג אורך ימים בימינה כו' למיימינים בה אורך ימים איכא ועפ"ז פרשתי לכוונת הכתוב (תהלים קל"ט) בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. דכיון דאיני עושה דרך עצבות רק בשמחה זהו לשמה ע"כ נחני בדרך עולם זהו שכר הנצחי וכן י"ל הא דדברי הימים (א' כ"ט) וידעתי כי ביושר לבבי התנדבתי כל אלה כו' ראיתי בשמחה להתנדב לך כו' שמרה זאת לעולם דכיון דבשמחה ויושר לבבי התנדבתי זה היינו לשמה ע"כ שמרה זאת לעולם וזוכה לשכר הנצחי והארכתי בכ"ז במק"א וכן נזכה לשמוח בתוה"ק ובמצותינו עולם ועד וצדקותינו תעמוד לעד ודברי ה' לא ימושו מפינו ומפי זרענו אמן כי"ר:
והנה אחלה את פני הקוראים כי אם יקשה לו איזה דבר אז ישים עיניו אל ההשמטות אולי ימצא שם דברים אשר ירגיעו את לבו. כי במקומות רבים קצרתי:
סימן א:
הלכות דינים:
(סעיף א) בזה"ז דנין כו' משום דשליחותייהו קא עבדינן והרשב"א בחי' ליבמות ד' מ"ו ולגטין ד' פ"ח והר"נ שם כתבו דהא דשליחותיי' דקא עבדינן זהו מדרבנן וכן כתב רש"י בסנהדרין ד' ב' ע"ב על הא דאמרו שם דלא בעינן מומחין משום דר"ח ופי' רש"י ותקנתא דרבנן היא וכן משמע פשט הסוגיא שם דמדמו זה להא דלא בעינן דו"ח בזה"ז וזהו רק מדרבנן וכ"כ הרמב"ן בחי' ליבמות ד' מ"ו אלא לבסוף כתב בלשון ואפשר דמה"ת אף הדיוטות דנין בשליחותייהו וכן משמע במישרים נתיב א' ח"ב ובע"ש סעי' א' דזהו תקנה מדרבנן והנתיבות כתב דזהו מה"ת אבל לדינא ודאי העיקר כהראשונים דזהו מדרבנן:
סימן א ענף א:
והנה הט"ז ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ד הקשה בסתירת דברי הרא"ש אהדדי דבתשובה א' פסקי דבשבועה לא שייך לומר אי עביד לא מהני משום דיכול לשאול על שבועתו ואלו בכלל ה' דין ד' פסק במה שעשו הסכמה באופן המועיל שלא ימכרו להמקומות לשום אדם בשביל שום חוב אם לא מרצון בעל המקומות ונמכרו הרבה מקומות ע"פ ב"ד:
ופסק דאין יכולת בידם למכור והעלה הט"ז דהרא"ש חזר בו ונלע"ד לתרץ דלא סתרי' דברי הרא"ש אהדדי והוא דהנה הר"נ בתשובה סי' מ"ד כתב דיתומים שהגיעו לעונת פעוטות שמכרו לנכסים מועטים דלא מהני משום דמכירתם בהגיעו לעונת הפעוטות אינו רק דרבנן ובמקום איסורא לא תקנו רבנן והובא בח"מ סי' רל"ה בהגה"ה סעי' א' ובמל"מ פ"ט ה' זכיי' ה' יו"ד:
ולפ"ז י"ל דבהך כללא דאי עביד לא מהני ס"ל להרא"ש דכיון דיכול להשאל על שבועתו דלא שייך לדון בזה הך כללא ושאני מכירת המקומות עבור חוב דהא מה"ת בעינן סמוכין אף בהודאות והלואות וכן לגוביינא והחלטת הקרקע עבור חוב בעינן ג' מומחין כמבואר בח"מ סי' ק"ג סעיף ח' ובכתובות ד' צ"ח ובתוס' ד"ה דאמרי לי' מאן שם לך וכמש"כ הש"ך בסי' ע"ג ס"ק מ' והמחבר שם סעי' ט"ו דס"ל דסגי בהדיוטות ז"א רק במשכון מטלטלי דקני מדר' יצחק כמש"כ הקצה"ח שם ס"ק יו"ד. ובעובדא דתשובת הרא"ש עשו שלא כדין במה שעברו והחליטו ומכרו להמקומות שלא מרצון הבע"ד דהא הי' תקנה באוה"מ שלא ימכרו בלא הסכם הבע"ד ולכן לפי מה דנתבאר דהא דדנין האידנא לכל דבר דצריך ב"ד מומחין דזהו משום דשליחותייהו עבדינן מדרבנן וכיון דבמקום איסורא לא תקנו רבנן לתקנתם ע"כ הכא שעשו שלא כדין בטל מכירתם והוי כמו דמכרו המקומות שלא בב"ד דלא מהני מכירתן ואף דאי עביד לא מהני לא שייך בשבועה מ"מ יש לדון בזה להכלל דבמקום איסורא לא תקנו רבנן ואי נימא דבטל מכירתם א"כ יתוקן האיסור דהא עיקר התקנה הי' שלא יצאו המקומות מרשות הבעלים אלא ישארו ברשותן וגם בכה"ג לא נתנו לנו רשות לדון אך ז"א] ע"כ שפיר י"ל כן ולכן שפיר פסק הרא"ש ואין שום סתירה כלל בדבריו אהדדי ומתורץ קושיות הט"ז הנ"ל ולפ"ז יהיה מוכח דגם הרא"ש ס"ל כשיטת הראשונים הנ"ל דהא דשליחותייהו דקמאי דעבדינן אינו רק מדרבנן:
ועי' לקמן סי' רמ"ח בסמ"ע ס"ק י"ז שכתב שם דלכן אין מגבינן להבע"ח במקום אחריך משום דאין עושין איסור כו'. והנה ע"פ מה שכתבתי לדון בזה להך כללא דבמקום איסורא לא תקנו רבנן א"ש זה ביותר ועיין במל"מ פ"ט ה' זכיי' ובשער המלך שם אך יש לדון בכ"ז לפי שיטת הרמב"ם דס"ל ד"ת חד כשר והובא בש"ך ריש סי' ג' ועיין לקמן סי' ק"ד סעי' י"ד וברמב"ם פ' י"ב ה' זכיי' דין י"א מזה אך שם דמיירי לכתחלה דאין ב"ד גובין מהם א"ש לכ"ע:
וכן יש לדון עפ"ז בהא דלקמן סי' פ"ז סעי' יו"ד דמי שחייב שבועה מדרבנן וקדם ותפס ולא רצה לישבע לא מפקינן מיני' וכתב הסמ"ע שם ס"ק כ"ב והש"ך ס"ק כ"ד בשם הר"נ פ' הכותב דדוקא תפס מעות אבל תפס מטלטלין לא מהני תפיסתו וכ"כ החלקת מחוקק באה"ע סי' צ"ו ס"ק כ"ה בשם הר"נ דתפס מטלטלין כיון דגופייהו לא מקנינן לה מפקינן מינה והדר לא גבי' אלא בשבועה וכ"כ הב"ש שם והנה הבית מאיר שם הקשה על הר"נ הנ"ל דהא בח"מ סי' ק"ח סעי' י"א ובאה"ע סי' צ"ו מבואר דאם קדמו היורשים ותפסו אף מטלטלי אין מוציאין מידם ויכולים לומר קים לי דאדם מוריש שבועה לבניו וכן הוא שיטת הר"נ שם אלמא דאף גבי מטלטלי מהני תפיסה ובלא"ה צ"ע מאיזה טעם יהי' חילוק בזה בין מטלטלי למעות וכן מצינו בכל ספיקא דדינא בפלוגתא דרבוותא דמהני תפיסה אף במטלטלי עבור חוב ולפי סברת הסמ"ע והח"מ הנ"ל גם בזה י"ל כיון דגופיי' לא מקני להו ע"כ לא יהי' לו דין מוחזק ובאמת הא בכללי תפיסה של הש"ך והאו"ת שהשיגו על היש"ש והמהרי"ט דמחלקי בזה וכן מבואר בח"מ סי' מ"ב סעיף ח' דמהני תפיסה במטלטלי בספק בשטר וגם בספר שער משפט סי' פ"ז ס"ק ט' העיר בזה וסתר הך דינא של הסמ"ע והש"ך הנ"ל והעלה דאף במטלטלי מהני תפיסה בלא רצה לישבע אמנם לפי מה שנתבאר לעיל בשם הר"נ בתשובה דבמקום איסורא לא תקנו רבנן וכן נתבאר דמי שתופס עבור חוב אין יכול לגבותו בלא מומחין כמו שהעלה הש"ך בסי' ע"ג ס"ק מ' בשם הר"נ והרשב"א והא דסגי בהדיוטות באלמנה משום חינא ואינו אלא מדרבנן אבל מה"ת הא בעינן סמוכין אף בהודאות והלוואות וה"ה למה דצריכים ב"ד לגוביינא והחלטה רק משום דמדרבנן עבדינן שליחותייהו לכן דנין כ"ז בבבל ולפ"ז אתי שפיר מש"כ הר"נ כנ"ל והרשב"א בחי' לכתובות ד' פ"ח דבמטלטלי לא מהני תפיסה באינו רוצה לישבע משום דכיון דהדין הוא במי שמחוייב לישבע שבועה דרבנן ותפס ואינו רוצה לישבע דאף דלא מפקינן מיני' דמקרי גזלן דרבנן כמבואר בשבועות ד' מ"א וכיון דזה מקרי מילתא דאיסורא לכן לא תקנו רבנן להזדקק האידנא דליכא סמוכין להגבותו המשכון כיון דכל כחם אינו רק מדרבנן וכיון דלא נתנו להם רשות בזה ע"כ אין דינם כב"ד לזה ובלא גוביינא דב"ד אמרינן מאן שם לך וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ב' להוכיח דהיכא דאין הב"ד יכולין להזדקק להגבותו החפץ דממילא מחוייב להחזיר החפץ משום איסור גזל ע"ש: ולפ"ז ה"ה במי שתפס ואינו רוצה לישבע כיון דאינם יכולים הב"ד להזדקק להגבותו ע"כ ממילא מחוייב להחזיר משום איסור גזל [ועפ"ז יש לדון בשיטת הרמ"ה סוף פ"ק דב"ק ברא"ש דס"ל דהא דבקנס אי תפס לא מפקינן דזהו מדרבנן וקצרתי]. והא דמבואר בסי' ע"ב בש"ך ס"ק ע"א דאם אינו רוצה לגבות מגוף המשכון רק להחזיקו אצלו יכול לתפוס המשכון התם הא הוי בידו לילך לב"ד שיחליטו לו החפץ וכן הא דמלוגא דשטרי דפ' הכותב ובח"מ סי' ס"ד דיכול לתפוס השטרות למשכון אף דאינו יכול לגבות בלא כתיבה ומסירה שאני התם דהא הב"ד יכולים להחליט לו גוף הנייר בגוביינא עד שיפרע לו החוב משא"כ היכא שמסרב ואינו רוצה לישבע א"כ הא לא מצי בשום אופן לגבות בלא שבועה ולא יבא לעולם לידי גוביינא בל"ש והא דסי' ק"ד דתפס שטרות לא הוי כתפס ממון כתבתי במקום אחר דאינו ראי' מהתם לנ"ד:
ולפ"ז מתורץ קושיות הבית מאיר והשער משפט שהקשו דמ"ש זה מכל ספיקא דדינא דמהני תפיסה אף במטלטלין משום דשאני ספיקא דדינא או ספק בשטר דשפיר נזקקין הב"ד להגבותו גוף החפץ כיון דטוען קים לי או טוען ברי משא"כ בתפס ואינו רוצה לישבע דכיון דהוי מילתא דאיסורא דהוי כמו כל גזל דרבנן א"כ לא שייך בזה להתקנה דעבדינן לשליחותייהו דבזה לא נתנו להם רשות להחליט החפץ וכיון דב"ד הדיוטות דבזה"ז אינם יכולים להגבותו וכן לנתינת רשות למכור החפץ ע"כ ממילא צריך להחזיר גוף החפץ כשאינו רוצה לישבע משום איסור גזל. וזה שכתב הר"נ והח"מ והב"ש באה"ע סי' צ"ו ס"ק כ"ה וזה לשונם דוקא תפסה מעות אבל מטלטלי כיון דגופייהו לא מקנינן לה מפקינן מינה והדר לא גביא אלא בשבועה עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בחידושיו לכתובות ד' פ"ח בזה"ל דכיון דגופייהו לא מקנינן לה ע"כ מפקינן מינה דמדוקדק שפיר לשונם במה שכתבו בלשון לא מקצינן לה ולא כתבו כיון דגופייהו אינו קנוי לה אלמא דכוונתם דכיון דלא יזדקקו להקנותו ע"כ ממילא יצטרך להחזיר משום דהוי מילתא דאיסורא לגבות החפץ בל"ש ע"כ ממילא חייב להחזיר החפץ כיון דאינו בידו לגבות מהחפץ בל"ש לאחר דתקנו חז"ל שישבע ע"כ מפקינן מיניה אבל בתפס מעות דא"צ ב"ד לזה כמבואר בסי' ע"ב סעי' י"ז וכ"כ הר"נ פ' אלמנה ניזונית דבתפס מטלטלי דיתמי מפקינן אבל תפס מעות כיון דא"צ שומא מהני תפיסה דהוי כפרוע וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ב' וכ"כ הר"נ בר"פ השואל גבי הלוואת יו"ט לחלק בין תפס מעות לתפס חפץ וכ"כ הש"ך סי' ק"י ס"ק ה' לחלק בין תפס מעות ע"ש לכן ה"ה בתפס מעות ואינו רוצה לישבע לא מפקינן מיני' דהא א"צ בזה לגוביינא דב"ד. ומתורץ קושיות הב"מ והשער משפט ובחי' לסי' פ"ז בארתי ביותר כ"ז והעלתי שם מה דיש לחלק דשאני מטלטלי דיתמי דכיון דלא שייך בי' בע"ח קונה משכון ע"כ שפיר כתבתי בספרי דאם לא יזדקקו הב"ד לגוביינא ממילא יצטרך להחזיר משום איסור גזל משא"כ בתפס מהלוה בחייו כיון דקני משכון כדר' יצחק ע"כ לא שייך בזה הכלל הלז. וגם העליתי שם לדון איך היה הדין בזמן דהיו סמוכים אך מחמת שאין כאן מקומו ע"כ קצרתי כאן בזה גם כתבתי לדון שם דאף דהב"ד לא עבדי איסורא בעצמם דעכ"ז כיון דע"י גבייתם יתעביד איסור דרבנן א"כ מ"ש ועוד דהא איהו הזוכה ואיהו דקעבר על איסור דרבנן ע"כ שייך שפיר בזה ה"ט:
סימן א ענף ב:
אכן בעיקר דברינו מש"כ לדון בהא דשליחותייהו קא עבדינן להך כללא של הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן דיש לכאורה לסתור זה והוא דלקמן סי' ה' סעי' ב' אין דנין בשבת ויו"ט ואם עבר ודן דינו דין וכמבואר ברי"ף והרא"ש ביצה ד' ל"ו והוא מתוספתא ביצה פ"ד: ועיין בק"נ שם וביאור הגר"א זצ"ל לאו"ח סי' של"ט ס"ק ט"ו:
והנה לפמש"כ בשם הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן אף אם האיסור אינו רק מדרבנן כמו התם דהוי האיסור משום דמפסידים לחוב מזונות הבת דהוי מדרבנן ולכן לפי מה דנתבאר דמה דדנין בבבל דליכא סמוכין דאין זה רק מדרבנן א"כ הדין נותן דהיכא דעשו איסור ודנו בשבת דיהי' בטל דינם כיון דאינו רק מדרבנן מה דעבדינן שליחותייהו והא דמבואר בתוספתא דאם עברו ודנו דיניהם דין י"ל דזהו בזמן דהי' סמוכים אבל מנלן לדון כן האידנא דליכא סמוכין וכיון דחזינן דס"ל לכל הראשונים דאף האידנא דיניהם דין בשבת א"כ מוכח מזה דכמו דמבואר בח"מ סי' ר"ח בט"ז וש"ך שם דלכן אם עברו ודנו דיניהם דין משום דלא שייך בזה לדון אי עביד לא מהני כיון דאינו איסור בעצם רק מחמת הזמן ע"ש דה"ה דמה"ט לא שייך בזה לדון להכלל דבמקום איסורא לא תקנו רבנן שכתב הר"נ וזהו דלא כמש"כ לעיל דבשבועה אף דס"ל להרא"ש בתשובה דלא שייך בזה אי עביד לא מהני דמ"מ יש לדון בזה להכלל של הר"נ הנ"ל. אבל באמת דוחק לומר דמחמת שאין האיסור בעצם רק מחמת הזמן דלא יהי' שייך לומר בזה להך כללא של הר"נ הנ"ל משום דבאמת אין זה דומה להך דאי עביד לא מהני ולכן לכאורה יש להוכיח מזה כשיטת הנתיבות דהא דדנין בבבל זהו מה"ת אכן באמת אין זה הוכחה כלל לפמש"כ המל"מ פ"ט ה' זכיי' ה' יו"ד לבאר דברי הר"נ בתשובה הנ"ל במש"כ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן דז"א רק היכא דלא הי' יכול לעשות המעשה באופן המועיל אבל היכא דהיה יכול לעשות זה באוה"מ אז לא דיינינן להך כללא דבמקום איסור לא תקנו רבנן ודינם דין גם במקום איסור דרבנן וכ"כ השער המלך שם ולפ"ז הכא בעברו ודנו בשבת כיון דהיו יכולים לדון בחול ע"כ לא שייך הכא הך כללא וכ"כ הש"ך בסי' ר"ח ס"ק ב' לחלק כן גבי אי עביד לא מהני ע"ש ואף דיש לחלק בין נידון המל"מ הנ"ל לנ"ד מ"מ אפשר לדון כן ועוד י"ל בזה ע"פ מש"כ המהרי"ט והובא בנתיבות סי' ר"ח ובתשובת ר"ע איגר זצ"ל בפסקים סי' קכ"ט דלכן אמרו דאם דנו בשבת דדיניהם דין ולא דנין בזה להך דאי עביד לא מהני משום דהא לא יהי' מתוקן האיסור בזה ע"ש ה"ה די"ל כן להכלל שכתב הר"נ במה דעברו ומכרו בנכסים מועטים דאי נימא דבטל המכירה מצד דהוי מכירת פעוטות א"כ יהי' מתוקן האיסור ולא יפסידו למזונות הבת לכן אמרו בזה הך כללא דבמקום איסורא לא תקנו רבנן אבל במה שאמרו אין דנין בשבת משום שמא יכתוב דעיקר האיסור הוא במעשה הדין שדנין וכיון דעברו כבר ולא יתורץ דברי חכמים במה שיבוטל קיום הדין וכמש"כ המהרי"ט כנ"ל ע"כ לא שייך לדון בזה להכלל דבמקום איסורא לא תקנו רבנן לכן שפיר פסקו דאם עברו ודנו בשבת דיניהם דין אף בזמן דליכא סמוכים אף דנימא דשליחותייהו דקא עבדינן זהו מדרבנן ולכן שפיר כתבתי לעיל בהנידון דתשובת הרא"ש דעשו תקנה שלא למכור המקומות בלא רשות הבעלים. וכן בהא דח"מ סי' פ"ז בתפס מטלטלי ואינו רוצה לישבע דשייך התם לדון הכלל דבמקום איסורא לא תקנו רבנן. דהא התם ג"כ יתוקן האיסור ע"י מה דנימא דלא תקנו התם לתקנתם:
ובהא דעבדינן שליחותייהו דקמאי בכל מה שנתבאר לעיל. דלא שייך לדון בכ"ז דלא ניעבד שליחותייהו דקמאי דלא יהי' עדיפא מן עשאו לשליח בפי' אם הוא במקום איסור דנתבטל השליחות לשיטת כמה פוסקים אף באיסור דרבנן משום דאשל"ע ועיין במל"מ פ"ב ה' רוצח ובנו"ב א"כ בעברו ודנו בשבת לכאורה יש לדון דיתבטל שליחות דקמאי כיון דהשלוחים עשו איסור וה"ה בכל הנ"ל דזה אינו לפמש"כ המל"מ פ"ג ה' גניבה דאם עשה שליח בסתם והשליח שחט בשבת מדעתו דלא שייך בזה אשל"ע כיון דלא ציווהו המשלח לשחוט בשבת. א"כ ה"ה הכא וכ"ז פשוט ולכן לא באתי בזה לדוק רק למש"כ הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן דזה שייך אף היכא דלא אמרינן אי עביד לא מהני כמו בשבועה דלעיל וכה"ג ומה"ט יש לדון בהא דנשבע שלא למכור דיו"ד סי' ר"ל ובח"מ סי' ר"ח דאם הי' המכירה ע"י קנין דרבנן כגון בקנין משיכה לדידן דקיי"ל ד"ת מעות קונות וכה"ג דכיון דבמקום איסורא לא תקנו רבנן. ואף היכא דהי' בידו על קנין דאורייתא אם הוא במקום איסור מה"ת כמש"כ המל"מ לחלק בזה בפ"ט ה' זכיי' ה' יו"ד ע"ש:
דלא קנה אף אי נימא דשבועה לא שייך א"ע לא מהני ובזה יתוקן האיסור לפמש"כ רע"א זצ"ל בפסקים סי' קכ"ט לדון בנשבע שלא לגרש הכוונה הוא גירושין המועילים ע"ש וה"ה בנשבע שלא למכור ועפ"ז יש לדון בסתירת השו"ע והפוסקים בזה. וקצרתי כאן בכ"ז ובמק"א יבואר כ"ז ביתר ביאור ועיין לקמן סי' ל"ד ובסי' ס"ו סעי' ל"ד ובסי' פ"ז סעי' יו"ד בחידושי שם:
סימן א ענף ג:
ולכאורה יש לדון לשיטת הראשונים דס"ל דהא דשליחותייהו דקא עבדינן דזהו רק מדרבנן אבל לא מה"ת וה"ה במה דמקבלין עדות בזמן דליכא סמוכין דמה"ת בעינן סמוכין. ובזה כ"ע מודו כמש"כ התוס' בב"ב ד' מ' וכתובות ד' כ"ב והא דמקבלין עדות בזמן דליכא סמוכין הוי זה רק מדרבנן לפי שיטת הראשונים הנ"ל ע"כ יש לדון דבזמן דליכא סמוכין לא שייך הך דינא דנסכא דר' אבא לומר דה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ע"פ עדות ע"א דהא מבואר לקמן בסי' ע"ה סעיף י"ד דלא אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם אלא בשבועה דאורייתא אבל בשבועה דרבנן לא אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם א"כ ה"ה בע"א בזמן דליכא סמוכין כיון דמה"ת לא הוי שום ממש בעדותו דהא הוי כמו דהעיד חוץ לב"ד כיון דבעינן סמוכין ועיקר עדותו הוא ע"י מה דתקנו דניעבד שליחותייהו דאין זה רק מדרבנן וכיון דכללא הוא דבשבועה דרבנן ואף בשבועת המשנה לא אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם א"כ לא יהי' שייך כלל בזמן דליכא סמוכין לדון ע"פ ע"א דה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ובאמת אין סברא לומר כן דהא לא אישתמיט בשום פוסק לומר כן אלא אדרבה כתבו כולם כל הראשונים והאחרונים בסי' ע"ה דה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ע"פ ע"א. א"כ לכאורה יהיה מזה ראי' למש"כ הנתיבות לומר דהא דשליחותייהו דעבדינן זהו מה"ת ותקשה מזה על שיטת הראשונים הנ"ל:
וידעתי מה דיש לחלק דשאני שבועה דעיקרו רק מדרבנן בזה אמרו דלא הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אבל היכא דעיקר חיוב שבועה הוי מה"ת רק מחמת דאין לנו סמוכין הראויין לקבל עדותו הוי משום זה כמו דרבנן א"כ זהו מצד אחר אבל בעיקר חיוב שבועה הוי מה"ת ואם היו סמוכין הי' נוהג בע"א מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ע"כ דינו בזמן דליכא סמוכין כדאורייתא גבי זה לאחר דתקנו לקבל עדות בזמן דליכא סמוכין כן הוא חילוק פשוט באמת אבל מה אעשה דבאמת יש להוכיח דגם כה"ג דינו כדרבנן דלא אמרינן בזה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והוא דהתוס' בכתובות ד' י"ח ע"ב ד"ה ובכולי בעי דלודי כו' כתבו בזה"ל וקשה לר"י דהא א' בב"מ דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ואין לומר דמה"ת חשוד אממונא חשוד אשבועתא ומדרבנן הוא דאמרינן דלא חשוד לפי שראו שהיו מקילים בממון יותר מבשבועה ותקנו שבועה על החשודים כ"ז שלא נודע שהוא גזלן שכשר מה"ת עדיין אבל גזלן ידוע שפסול מה"ת לא תקנו כו' דהא גבי נסכא דר' אבא משמע דאי אמר לא חטפי הי' נשבע להכחיש את העד אע"ג דחשוד אממונא והתם הוי שד"א דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדמשמע בפ"ק דב"מ גבי ההוא רעיא עכ"ל התוס' וכ"כ התוס' בב"מ ד' ג' ע"ב ד"ה בכולי בעי דלודי כו' ע"ש. ועיין בב"מ ד' ה' ע"ב תוס' ד"ה ותקנתא כו' דכתבו דהכא לא שייך מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדפרישית עכ"ל י"ל דנתכוונו למש"כ התוס' הנזכר לעיל ד' ג' ועיין במהר"ם לובלין שם שכ"כ והנה הש"ך בסי' נ"ח ס"ק כ"ג כתב די"ל דס"ל להתוס' בכתובות ד' פ"ה דאף בשבועת המשנה אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דכעין דאורייתא תקנו לכל מילי ע"ש ובאמת מוכח מהתוס' ב"מ וכתובות הנ"ל דס"ל דלא אמרינן בשבועת המשנה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכמבואר בסי' ע"ה. ועיין ב"מ ד' ע"א ובתוס' ד"ה דתני ר"ח כו' ובאמת י"ל דכוונת התוס' בכתובות ד' פ"ה שם דמיירי בתר פרעון וכמש"כ שם הש"ך מקודם:
ודברי התוס' כתובות ד' י"ח וב"מ ד' ג' הנ"ל דכתבו בפשיטות דאם אמרינן מה"ת מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא אלא לאחר דראו חז"ל דחמירא לאינשי שבועת שקר ע"כ תקנו שבועה על החשודים כו' דבזה לא שייך מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך כו' זה צריך ביאור הא עיקר חיוב שבועה הוי מה"ת אלא דמה"ת דאמרינן מיגו דחשוד אממונא כו' לא מצינן ליתן לו שבועה א"כ האידנא דחמירא להו שבועה ולא שייך מיגו דחשוד אממונא ע"כ ממילא דין חיוב שבועה זו כמו דאורייתא ממש ובוודאי שייך בזה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם כמו כל שד"א ואין זה דמיון כלל לשבועת המשנה דלא אמרינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע משלם דעיקרו הוא רק מדרבנן ואפשר דסברת התוס' הוא לפי דבאמת גם האידנא דנותנין שבועה אין זה רק בתורת תקנה כמש"כ התוס' בלשונם שם דתקנו שבועה על החשודים וכ"כ שם אח"ז דבגזלן ידוע לא תקנו אלמא דזה גופא לא ברירא לחז"ל אם הוא חמור לו כ"כ וזה אינו אלא בתורת תקנה ע"כ ממילא דין חיוב שבועה בנסכא דר' אבא בזמן דליכא סמוכין אינו אלא בתורת תקנת חז"ל לכן כמו דבכל חיוב שבועת המשנה לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם ה"ה בזה מבעי לן לומר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כן יש לדחוק בכוונת התוס'. עכ"פ חזינן דס"ל להתוס' בפשיטות דאף דעיקר חיוב שבועה הוי ומה"ט היכא דשייך אשתמוטי וכה"ג הא חייב שבועה מה"ת. עכ"ז היכא דמה"ת אין עליו חיוב שבועה במקום דשייך מיגו דחשודא ממונא כו' ויהיה מאיזה טעם שיהי' כיון דמה"ת אין נותנין שבועה בזה אלא מדרבנן מחייבינן לי' השבועה ע"כ ממילא דינו כמו כל שבועה דרבנן לגבי זה. א"כ ה"ה בשבועת ע"א דבזמן דליכא סמוכין אין אנו מחייבים לו שבועה בע"א רק מדרבנן דתקנו שליחותייהו דקמאי לכן אף דעיקר שבועה הוי מה"ת עכ"ז כיון דמה"ת ליכא עליו חיוב שד"א מאיזה טעם ע"כ ממילא דינו ככל שבועה דרבנן דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן יש לדון דלא יהא דין נחתינן לנכסיו בשבועת ע"א דאין לו דין שד"א רק שד"ר ובסי' פ"ז מבואר דאף בשבועת המשנה לא נחתינן לנכסיו וגם יש לדון זה במכש"כ מנידון התוס' הנ"ל. א"כ תקשה מזה על שי' הראשונים דס"ל דמה דדנין ומקבלין עדות בבבל אין זה רק מדרבנן דהא כולם כתבו בפשיטות לדין מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם בשבועת ע"א כמו בנסכא דר' אבא או בטוען איני יודע אם לויתי וע"א מעיד דלוה וכה"ג כמבואר בסי' ע"ה אך י"ל דהראשונים לא ס"ל כשיטת התוס' בכתובות וב"מ הנ"ל אלא ס"ל לחלק כמש"כ לעיל ולדברי התוס' הנ"ל באמת מוכח דס"ל דהא דשליחותייהו דקמאי הוי זה מה"ת וכמש"כ הנתיבות:. ויש לחלק דדוקא היכא דבשני עדים היו נאמנין מה"ת רק בע"א אין לו יכולת לחייב שד"א רק מדרבנן בזה שפיר ס"ל להתוס' דאין בזה דין מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם משום דדינו כשבועת המשנה בזה אבל היכא דגם בשני עדים הוי מדרבנן כגון בבבל דלא היה סמוכין ע"כ גם בע"א דינו כמו שני עדים לדון בי' דכל זמן דלא נשבע דינו כמו ב' עדים ואמרינן בי' מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם ודינו ככל שד"א דהא לא הוי זה גריעותא לפי דהוי ע"א דהא גם בשני עדים בבבל הוי דרבנן ע"כ לא שייך בזה הכלל הנ"ל ובכזה אמרינן להא דכ"מ ששניים מחייבין ממון א' מחייבו שבועה כמבואר בשבועות ד' מ"י ועיין בתוס' כתובות ד' פ"ז ע"ב ד"ה ועוד אין נשבעין כו' ובתוס' שבועות שם ד"ה וכ"מ ששנים כו' וקצרתי בכ"ז. וע"כ י"ל דגם התוס' דכתובות ד' י"ח וב"מ ד' ג' דס"ל כשיטת כל הראשונים דהא דשליחותייהו דקא עבדינן דזהו מדרבנן וא"ש כ"ז ואחר כותבי כ"ז ראיתי בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ל"ג ובנו"ב מ"ת ח' ח"מ סי' ה' שכתב להוכיח ע"פ דברי התוס' כתובות הנ"ל דאף לשיטת הרמב"ם דס"ל דשטר אינו רק מתקנ' חז"ל דז"א רק במתו העדים אבל אם העדים חיים הוי שטר כזה מה"ת כשר וכמש"כ הלח"מ דאל"כ תקשה על הרמב"ם ממה דפסק הרמב"ם דבשטר בע"א אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם כמבואר בסי' נ"א והא בשבועה דרבנן לא אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם עכ"ל הנו"ב בקצרה ולפי מה שכתבתי להוכיח לפי שיטת כל הראשונים דס"ל דהא דדנין בבבל אין זה רק מדרבנן ואפ"ה ס"ל לכולם דבע"א דיינינן בי' כדין שד"א לענין מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם וכה"ג אף בבבל דליכא סמוכין דלפ"ז מוכח מזה דסברת התוס' בכתובות אינו מוכרח כ"כ די"ל דהיכא דהוי עיקר שבועה מה"ת דהוי מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם וכמש"כ לעיל או די"ל דהיכא דשני עדים אינן בני עדות מה"ת דאז גם ע"א דינו כשני עדים כנ"ל ע"כ י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן ולכן גם שטר בע"א מהני דה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם משום דהא שטר בשני עדים ג"כ אינו מועיל מה"ת רק מדרבנן ע"כ דין ע"א בשטר ג"כ כשני עדים כ"ז דלא נשבע נגדו ואמרינן שפיר מתוך שאינו יכול להשבע משלם וע"כ דברי הנו"ב בהוכחתו אינם מוכרחין:
ועוד נ"ל לדון אף לדברי הנו"ב הנ"ל דחזינן דס"ל דאף דבשני עדים הי' ג"כ הדין דעיקר נאמנותם אינו אלא מדרבנן מ"מ בע"א כיון דעכ"פ אינו נאמן אלא מדרבנן דלא ה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם עכ"ז י"ל דשאני הא דשליחותייהו דקמאי דעבדינן דכיון דבזמן דהיו סמוכין הי' דינו של ע"א לחייב משום מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע משלם דה"ה בזמן דליכא סמוכין כיון דשליחותייהו קא עבדינן ע"כ דינו אף בבבל כמו שהיו הדין בזמן שהי' סמוכין ולא מחלקינן ביניהם דאל"כ נעקר ונלקה הדין בבבל ושייך לדון בזה לא פלוג וזהו מוכרח דאל"כ ישתנו כמה דינים האידנא כגון בתרי ותרי המכחישים אם נתקדשה או לא דקיי"ל דאם ניסת תצא כמבואר באה"ע סי' מ"ז סעי' ב':
ועיין בב"ש ס"ק ב' ובח"מ שם ס"ק א' ומקורו הוא בכתובות ד' כ"ג ובתוס' ד"ה מ"ש רישא כו' ובכתובות ד' כ"ו תוס' ד"ה אנן אחתינן כו'. ובקידושין ד' ס"ו בתוס' שם וב"ב ד' ל"ב ד"ה אנן מסקינן כו' דבדאורייתא מחמירין בתרי ותרי שלא להעמיד בחזקת היתר רק הוי ספיקא דרבנן היתכן לומר דהאידנא דליכא סמוכין א"כ קבלת עדות של העדים המעידים דנתקדשה יהי' דינם רק כאיסור דרבנן כיון דמה"ת הוי כאלו לא נתקבל עדותן בב"ד. דהא מן הדין בעינן דיתקבל עדותן בב"ד ודוקא באיסורין דע"א מהימן לא בעינן ב"ד גבי' א"כ יהי' בבבל דין האשה המעידים עליה ב' עדים דנתקדשה כמו כל איסור דרבנן ולא מה"ת. א"כ בתרי ותרי תהי' מותרת כמו כל דרבנן דלא מחמירין בתרי ותרי המכחישין או היכא דנולד ספק אחר בהעדים בזה יהי' דינה כספק דרבנן ולקולא וכן יש עוד כמה נפ"מ בין דאורייתא לדרבנן כגון בפסולי עדות וכה"ג ובוודאי אין סברא לומר כלל דבבבל יהי' דין זה רק כמו כל דרבנן ומלבד דז"א ע"פ סברא הנה יש כמה סתירות לזה מכל הפוסקים וכן יש כמה דינים דלפ"ז ישתנו האידנא ורבו מלספור ועיין מזה בקצה"ח סי' ל"ד ס"ק א' גבי קבלת עדות לפוסלו בבבל וע"כ מוכח מכל זה דמה דנתנו לנו רשות לדון ולקבל עדות בבבל דיש לזה כל הדין כפי שהי' בזמן סמוכין דאל"כ תיעקר רוב הדינים וכן מוכח ממה דאמרו דמודה במקצת יש לו דין שד"א והא כתב הקצה"ח בסי' ג' ס"ק ב' דמודה במקצת בעי סמוכין מה"ת ע"ש א"כ לפ"ז יש לומר בבבל דליכא סמוכין ושליחותייהו דקא עבדינן זהו רק מדרבנן דלא יהא לכל מ"מ רק דין שבועה דרבנן ואין לחלק דשאני היכא דעיקר שבועה מה"ת דהא התוס' בכתובות ד' י"ח הנ"ל לא מחלקי בזה וכן אין לחלק במש"כ לעיל בהא דתרי ותרי דהוי יש לו עיקר בדאורייתא. וכעין זה כתב המל"מ פ"ז ה' תרומות ה' י"ז במה דאמרו תרומה בזמן הזה דרבנן דיש לו כל דין תרומה מה"ת לכל דיננו זולת לענין תערובות ע"ש ועפ"ז נדחה מש"כ בקונטרס א' לדון בתרי ותרי בממון לענין תפיסה דה"ל כעין ספק תקנה האידנא. אבל העיקר כמש"ה כעת דלא שייך בזה לדון כלל לספק תקנה משום דחז"ל לא חילקו כלל במה דנתנו לנו רשות לדון דממילא הוי זה כמו שהי' בזמן סמוכים לכל דיניו וזה מוכרח מכ"ד וקצרתי אך מש"כ לדון בזה אם עבדו תקנה זה במקום איסורא אין זה ענין לכל מש"כ כעת ושפיר כתבתי לדון דבמקום איסורא לא נתנו לנו רשות לדון ולא תקנו לתקנתם:
(שם סעי' א' סמ"ע ס"ק ג') ויש בהם חסרון כיס גם בירושות ומתנות יש בהן חסרון כיס כו' ועיין לקמן בחידושי לסימן ט"ז סעיף ד' ענף ג' מזה:
(שם סעי' ג') וכן מי שגנב או גזל מגבין ממנו כו' ושיטת התוס' בב"ק ד' פ"ד ובסנהדרין ד' ג' ובגיטין ד' פ"ח בתי' קמא דאין דנין דיני גזילות בבבל אבל שיטת רוב הפוסקים והש"ך דגובין בבבל גזילות ונראה לי דשיטת רש"י ג"כ דס"ל דדנין בבבל גזילות דזה לשון רש"י בסנהדרין ד' י"ג ע"ב ד"ה למידן דיני קנסות דאלהים כתיב כו' ובשאר דיני ממונות לא בעינן מומחין כדאוקימנא בריש פירקין ד' ב' משום נעילת דלת והיכא דליכא נעילת דלת כגון בד' שומרין וגזילות דיינינן בבבל אע"ג דליכא סמוכין דשליחותיי' קא עבדינן כדמפרש בהחובל ד' פ"ד אבל בקנסא לא עבדינן שליחותייהו כו' עכ"ל רש"י הרי דעת רש"י דגזלות דנו בבבלי ועיקר דברי רש"י הנ"ל צריך ביאור דמשמע ממנו דס"ל דהא דדנין הודאות והלואות בבבל זהו משום נעילת דלת ולא משום דעבדינן שליחותייהו אבל גזילות דדנין אף דלא שייך נעילת דלת בזה מ"מ דנין משום שליחותייהו קא עבדינן והם שני ענינים נפרדים והוי שתי תקנות ומזה יש לכאורה לסתור למה שכתבתי לעיל לדון בהודאות והלואות במקום איסור משום שליחותיי' כו' אבל באמת זה ליתא דהא בגיטין ד' פ"ח ע"ב פי' רש"י בד"ה מידי דהוה אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרו בסנהדרין ד' ב' עכ"ל רש"י אלמא להדיא דהא דהודאות והלואות דדנין בבבל זהו ג"כ משום דשליחותייהו דקא עבדינן ומשום שלא תנעול דלת כו' וכן אמרו בב"ק ד' פ"ד דשליחותייהו עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ופי' רש"י שם בד"ה מידי דהוה אהודאות כו' דלא בעי מומחין שלא תנעול דלת כו' הרי להדיא דגם בהודאות והלואות הא דדנין זהו משום דשליחותייהו קא עבדינן ומשום נעילת דלת וכן כתבו כל הפוסקים דהא דדיינינן בהלואות דבבבל זהו משום דשליחותייהו קא עבדינן:
והנלע"ד בכוונת רש"י ע"פ מש"כ האו"ת בס"ק ב' לדין דהודאות והלואות וגזילות דדנין הם חלוקים בדינם דהודאות והלואות דנין בב"ד הדיוטות אף במקום דיש ב"ד סמוכים משום שלא תנעול דלת בפני לוין דהמלוה לא ירצה להלוות ולהטריח לילך לב"ד סמוכין דוקא אבל גזילות דדנין משום שתנעול דלת בפני עושי עול כמש"כ התוס' והרא"ש בריש סנהדרין והטור דבזה דוקא בבבל דליכא כלל סמוכין בזה תקנו לדון בב"ד שאינו סמוכין דאל"כ יגזול ויסמוך על זה דהא לא יוציא הנגזל מנה על מנה לילך לא"י למקום רחוק ויהי' הוצאה מרובה על הקרן וכש"כ בבבל דליכא סמוכין כלל אבל בא"י דאיכא סמוכין כיון דאיכא במציאות ב"ד סמוכין ע"כ לא יגזול דהא ביד הנגזל לילך לב"ד סמוכין וכ"כ הנתיבות בס"ק ב' בשם הר"נ והרמב"ן ע"כ י"ל דלזה נתכוין רש"י דבאמת אף בגזילות דדנין בבבל זהו מטעמא דגם התם שייך לומר שתנעול דלת בפני עושי עולה כמש"כ כל הראשונים רק בהלואות לא בעינן מומחין כמש"כ רש"י בלשונו דבדיני ממונות לא בעינן מומחין כמו דאוקימנא בריש פרקין משום נעילת דלת כו' היינו דאף במקום דיש סמוכין אפ"ה לא בעינן כלל סמוכין אבל בגזילות דדנין זה אינו רק בבבל דליכא סמוכין כמש"כ רש"י בזה"ל והיכא דליכא נעילת דלת כגון בד' שומרין וגזילות דיינינן בבבל כו' היינו דדקדק בלשונו וכתב דדוקא בבבל דינינן ומשמע דאתי למעוטי דבא"י דאיכא סמוכין במציאות זה לא דנינן בב"ד הדיוטות:
כיון דלא שייך התם שלא תנעול דלת בפני לוין וכמש"כ האו"ת כנ"ל אבל באמת ס"ל דגם בגזילות שייך הטעם שתנעול דלת בפני עושי עול כנ"ל. ומה דמסיים רש"י שם בלשונו דשליחותייהו קא עבדינן כדמפרש בהחובל כו' כוונתו דקאי גם על דיני ממונות דהלוואות דקא מיירי לעיל שם וכן בגזילות דדנין בבבל הכל הוי משום דשליחותייהו קא עבדינן דהא כתב כדאמרי' בהחובל ד' פ"ד ושם הא אמרו להדיא מידי דהוה אהודאות והלואות דשליחותיי' קא עבדינן ע"כ בוודאי אף בהודאות והלואות מה דדנין עיקר הטעם הוא משום דשליחותייהו קא עבדינן והא דפלגינהו רש"י לשני ענינים זהו משום סברת האו"ת והוי סייעתא מן דברי רש"י הנ"ל למש"כ האו"ת והנתיבות בשם הר"נ והרמב"ן דרש"י ג"כ אזיל בשיטתייהו וזהו ברור בכוונת רש"י הנ"ל ואתי שפיר:
(שם סעי' ג' בהג"ה) וי"א דוקא גזילות דשכיחי כו' אבל גזילות דל"ש אין דנין אא"כ הגזילה קיימת כו' וזהו מן הנימוקי יוסף רפ"ח דב"ק שכתב הטעם דאין מניחין אותו לעבור על ד"ת ונ"ל לבאר זה ע"פ מש"כ הנתיבות בסי' ג' ס"ק א' בסופו להוכיח מן ב"ק ד' כ"ח בעבד שמסר לו שפחה כו' והשתא איסורא דרשאי להכותו ולהפרישו מן איסורא דבמקום אפרושי מן איסורא א"צ לזה ב"ד ע"ש לכן מה"ט כופין בבבל על גזילה בעיני' להפרישו מאיסורא אך לפ"ז יש לדון דא"כ גם על מ"ע דפריעת בע"ח וכן אף באין גזילה קיימת דמצוה בהשבת הגזילה יהי' יכולת בידם לדון אף אם אין דין ב"ד עליהם כדי להפרישו מאסור תורה שמחוייב ואין לומר דלכן אין יורדין לנכסיו בזה משום דמה דיורדין לנכסיו בדין גוביינא לזה צריכים ב"ד דוקא ובלא ב"ד הא חפץ בלא שומא הוא גזל בידו היכא דלא יזדקקו ב"ד להגבותו כמש"כ בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ב' דז"א דהא מצינו בחוב ריבית דכופין לו להחזיר הריבית ואין יורדין לנכסיו כמבואר ביו"ד סי' קס"א סעי' ה' א"כ ה"ה הכא יהי' יכולת בידם לכופו לקיים מ"ע דפריעת בע"ח וכמש"כ הנתיבות בסי' ג' סוף ס"ק א' לדון כן על מ"ע דפריעת בע"ח: