נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק כג · הלכה כד
ואומר לאחרים בואו והצילו לכם [וכו'] והרי הוא של מציל שהרי מן ההפקר הן זוכין. והנה רש"י פירש מהפקירא קזכו שהרי אמר להן בואו והצילו לכם כלומר לעצמיכם. וכתב עליו הר"ן שלא היה צריך לזה דאפילו לא אמר להן הכי הרי הוא מופקר לכל כיון שהוא רשאי להציל מידי דהוי אמציל מזוטו של ים. והטור ושו"ע באו"ח כתבו כפירוש רש"י ועמדו האחרונים על זה מכח קושית הר"ן. ואני אומר דהדין עמהן דלא חשו לדבריו דמה שמדמה לה הר"ן למציל מזוטו של ים באמת אינו מוכרח דתליא בפלוגתא דאיפלגו רש"י ורבינו אהא דאיתא בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קט"ז) גבי נסדקה חבית של דבש בשעקל בית הבד כרוך עליה פירוש ומשום הכי לא הוי הפקר ואין למציל אלא שכרו דרש"י פירש דחבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט ע"כ. דמשמע דדוקא בכהאי גוונא שאינו עומד הדבש לישפך הכל הוא דלא הוי הפקר הא אם היה עומד לישפך הכל הוי הפקר מיד אע"פ שלא נשפך עדיין. אבל דעת רבינו הוא בפרק י"ב מהלכות אבידה דלא הוי הפקר אלא בשכבר נשפך לארץ אבל קודם שנשפך לא הוי הפקר אע"פ שעומד לישפך ולא יוכל להצילו. ולפ"ז הכי נמי גבי דליקה אף שעומד לישרף לא הוי הפקר כיון שעדיין לא נשרף ועל כן לא הוי הפקר אלא מפני אמירתו שאמר הצילו לכם. רק לדעת רש"י דגבי נסדקה חבית הוי הפקר מיד כשעומד לישפך כולו הכי נמי הוי הפקר גבי דליקה דעומד לישרף בלא אמירתו הצילו לכם. והשתא הר"ן שכתב על פירוש רש"י דלא היה צריך לפרש מחמת אמירתו שפיר כתב כן לפי שיטתו של רש"י גופיה בפרק הגוזל שכתבתי. אך הטור והשו"ע באו"ח אזלי לשיטתן שפסקו בחו"מ סי' רס"ד כדעת רבינו בהלכות אבידה ושפיר הוצרכו לומר דמחמת אמירה הוא דהוי הפקר. ונראה דס"ל לרבינו וסייעתו דלא דמי למציל מזוטו של ים שכבר שטפו הים ונאבד מבעליו משום הכי הוי הפקר משא"כ גבי חבית שנסדקה שעדיין לא נשפך וכן גבי דליקה עדיין לא נשרף ולכך לא הוי הפקר אלא משום אמירתו. [ומכאן קשה אמ"ש בנודע ביהודה חלק אבן העזר סי' נ"ט לדעת רבינו וטור שפסקו דלא הוי הפקר אלא א"כ שמפקיר לכל דוקא ולא לאדם מיוחד וא"כ אמאי הוי כאן הפקר במה שאומר הצילו לכם]: