נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק כג · הלכה ח
אדם טמא אין מזין עליו בשבת. ומדסתם רבינו משמע דבין הזאת יום שלישי ובין הזאת שביעי אין מזין על הטמא בשבת. וכך כתב להדיא בפירוש המשנה פ"ו דפסחים. וכהאי גוונא כתב בפ"א דהלכות עבודת יה"כ גבי הזיית כהן גדול בשבעת ימי הפרישה שאין הזיית יום שלישי ושביעי דוחה שבת. וזה דלא כהצל"ח ובספרו נודע ביהודה במהדורא תנינא חלק או"ח סי' קט"ו בפשיטות דרק הזאת יום שביעי שמטהרתו לגמרי הוא דלא דחי שבת אבל הזאת יום שלישי מותר בשבת משום דלא נתקן דעדיין מחוסר הזאת שביעי. ולא זכר דעת רבינו שאינו כן וכמ"ש. וגם מדברי התוס' במגילה (דף כ' ע"א) מוכח דכל הזאות אסירי בשבת. ומ"ש הצל"ח להתיר מטעם דבשלישי ליכא תיקון גברא אינו נראה דמ"מ איכא איסור שבות דטלטול דמלבד התיקון איכא בהזייה משום איסור מוקצה וכמ"ש בספר שער המלך בהל' שופר. וגם שאר דברי הנוב"י שם אינם מחוורים במ"ש דהא דלא היו מזין בשבת על כהן השורף את הפרה הוא משום דאין מזין עליו רק תינוקות היושבים על גבי דלתות המונחות על גבי שורים וממלאין המים מן השלוח וזה אי אפשר בשבת משום שימוש בבעלי חיים. ואינו מוכרח דהא אפשר שימלאו המים מער"ש ויבואו להר הבית במקום החלול שהיו יושבין שם ושפיר דמי להזות בשבת בלתי שבות דשימוש בעלי חיים. וכ"ש לדעת התוס' בסוכה (דף כ"א) דבלאו הכי לא היתה ההזאה ע"י התינוקות רק המלוי וזה ודאי אפשר מער"ש אלא שמע מינה דמחמת ההזאה עצמה שאסורה בשבת לא היו מזין על כהן השורף את הפרה לא בשלישי ולא בשביעי כמו שנתבאר: