אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק יח · הלכה יח

הלכה טז

המוציא חגב חי כל שהוא. מבואר מדברי הרב המגיד דהיינו דוקא חגב חי טהור אבל טמא אינו בכל שהוא. והטעם מבואר בגמ' דטהור מצניעין אותו לקטן לשחוק בו אבל טמא אין מצניעין אותו לקטן לשחוק בו דדילמא מאית ואכיל ליה. ואע"ג דמדברי רבינו בפט"ו מהל' טומאת מת משמע דעוף טמא שאינו מסרט ראוי לתינוק לשחוק ביה ולא חיישינן דילמא מאית ואכיל ליה יש לחלק דשאני עוף שאין ראוי לאוכלו כך כמו חגב וכמ"ש המג"א באו"ח סי' שמ"ג. ובדבר שאינו ראוי לאכלו לא גזרינן דילמא אתו למיכל מיניה כדאמר בפסחים (דף י"א). ואף שכתבו תוס' ומרדכי פ"ב דפסחים דעוף הוא רך וחזי לאומצא. היינו לגדול אבל לתינוק אינו ראוי חי. וזה דלא כהמשנה למלך בהל' טומאת מת שמדמה עוף לחגב שאין נותנין אותו לקטן ולפי דבריו דברי רבינו אינם מחוורים וזה אינו:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה