נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק יד · הלכה א
איזהו ר"ה מדברות כו'. עי' בכס"מ מ"ש בשם הר' אברהם בנו של רבינו שמפרש שבזמן שהיו ישראל חונים במדבר והיו מחנותיהם סדורים בו היה לגבן כמו בקעה ושדה. ובעל פמ"ג באו"ח סי' שמ"ה כתב עוד טעם לזה משום שהיה אז מצמיח כמ"ש תוס' בחולין. וא"כ לא היה בו רשות להלך ולכך לא היה לו אז דין רה"ר. ועי' בחידושי מה שכתבתי קצת הכרח מה שהכריחו לרבינו לפרש בהפך מפירוש רש"י דלפירושו קשה דמאי דהוה הוה ואין צריך למתני:
ודע דגם לדעת רבינו דוקא במדבר גופיה חוץ למקום חנייתם היה לו דין בקעה ושדה. אבל במקום חנייתם וכגון במחנה לויה ודאי היה לו דין רה"ר וכדאיתא להדיא (דף צ"ז). ובהכי ניחא דלא תקשי על דברי רבינו מכמה דוכתי דמוכח דהיה במדבר דין איסור הוצאה כדאיתא שבת (דף ה' ודף פ"ז) ועירובין (דף י"ז ע"ב). ויש להביא ראיה לרבינו מכריתות דקאמר גבי שעיר דיום הכיפורים שהכשרו בהוצאה ועל כרחך לא קאי אחלה דזה אינו קרוי הכשרו דאי לא חלה אין בו הוצאה אלא קאי אהא שהיה דוחפו מהר דהוי זריקה מרשות היחיד לרשות הרבים וש"מ דמדבר בזמן הזה רה"ר. וסוגיא דיומא סברה כדהכא: