נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק י · הלכה ד
אם נפסקה רצועת סנדלו בכרמלית נוטל גמי לח הראוי למאכל בהמה וכורך עליו וקושר הגמי. וכתב הרב המגיד דרבינו לא כתב החילוק דאיתא בגמרא בין כרמלית לחצר דמינטר דהתם אפילו לטלטלו אסר רב יוסף ואולי דעתו דהך דרב יוסף אתיא דלא כהילכתא שסובר דכלי שנשבר בשבת אין ראוי לטלטלו אלא א"כ עושה מעין מלאכתו הראשונה ואין הלכה כן כמ"ש בפכ"ה. ולדידי אין זה מספיק דהתינח שלא כתב רבינו דין זה גבי שבת אבל גבי יו"ט הו"ל לכתבו דשם סבר לאסור בטלטול כלי שנשברה בו ביום אם אינו עושה מעין מלאכה ראשונה וכמו שיתבאר בהלכות יו"ט וא"כ הו"ל לרבינו לאשמועינן דאם נפסקה רצועת סנדלו ביו"ט בחצר אסור לטלטלו. ועוד דבחידושי הרשב"א כתב דסנדל גרע משאר כלי שנשבר משום שדעתו לתקנו. אמנם אתי שפיר דעת רבינו לשיטתו שפסק בהלכות כלים פ"ז סנדל שהוא טמא מדרס ונפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא מדרס והיינו סתם מתניתין דכלים דמייתי בסוגיא דשבת (דף קי"ב ע"ב) ומתבאר מתוך הסוגיא ופירוש רש"י שם דבין שנפסקה פנימית או חיצונה טמא ואע"פ שלא תקנה עדיין כלי הוא וא"כ מדהוי כלי לטומאה הוא הדין לגבי שבת וכדאיתא שם. ורב יוסף דאסרו בטלטול סבר כרבי יהודה דמטהר בברייתא ומסקנא דסוגיא מוכחת דלא כרב יוסף דוק ותשכח. ומה שהקשה הלח"מ דאי רבינו מתיר נמי בחצר אמאי נקט כרמלית. י"ל דאתא רק לאפוקי חצר שאינה מעורבת. וכן משמע בכס"מ ע"ש: