נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק טז · הלכה יב
ואין הקטן משלים לשיירא. כתב הרב המגיד שהוא בעיא בירושלמי ולא איפשטא ופסק להחמיר והב"י הקשה דלמה פסק רבינו האיבעיא לחומרא הא קיי"ל הלכה כדברי המיקל בערוב ובחמד משה ובקרבן העדה כתבו דזה הוי במחיצות ומכל מקום הקשה דהו"ל ספק דרבנן וכתב דגירסא אחרת היה לו לרבינו ודחוק. (וי"ל דאין בכלל זה בעיא דלא איפשטא כיון דליכא מאן דהתיר וכן משמע בס' קרבן נתנאל. אלא שמה שהביא ראיה לזה (מדף צ"ג) יש לדחות כמ"ש בחידושי). אבל לפ"ז יש להקשות הא דפסק לקולא בפכ"ח דין ג' האיבעיא דלא איפשטא גבי בית שיש לה ב' מחיצות ויש עליהם תקרה אי עושין אותה עיבור לעיר. ושוב ראיתי בספר הנזכר שהרגיש בזה והניח בצ"ע. ומיהו לפי דברי הקרבן עדה הנזכר י"ל דהתם הוי עירוב ומקילין ביה טפי מדהכא. ולי נראה ליישב דשאני התם דתלמודא הוה בעא למיפשט לחומרא ודחי לה משמע דבני הישיבה דדחו סבירא להו לקולא דאל"כ לא הוה להו למידחי לקולא וכיון דבני הישיבה ס"ל לקולא פסק כדברי המיקל בעירוב. וכהאי גוונא מצאתי שכתב הרא"ש פ"ב דיבמות גבי בעיא דשניות דר' חייא אי יש להן הפסק: