נחל איתן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק א · הלכה טו
כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות וכו' הרי אלו פטורין ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו וכו' ועשו אותה בשותפות שניהן חייבין. והקשה הלח"מ דרבינו פסק כר' יהודה דפוטר בזה עוקר וזה מניח ופוטר ג"כ בזה יכול וזה יכול ומחייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול ודלא כרבי שמעון דפוטר ג"כ בזה אינו יכול וזה אינו יכול. ובגמרא דפרק המצניע אמרינן דטעמא דר"ש הוא דתלתא מיעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא. חד למעוטי זה עוקר וזה מניח [וחד למעוטי זה יכול וזה יכול] וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול ור' יהודה חד למעט זה עוקר וזה מניח וחד למעט זה יכול וזה יכול וחד למעט יחיד שעשה בהוראה ור"ש יחיד שעשה בהוראה חייב וכיון דרבינו פסק כר' יהודה ה"ל למפסק דיחיד [שעשה בהוראה] פטור והוא פסק בהלכות שגגות דיחיד חייב. וא"כ איך פסק כאן כר' יהודה דמחייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול. דמשמע דר"י גופיה הוה פוטר אי לא הוה איצטריך ליה מיעוטא למפטר יחיד בהוראה. ותירץ דראה רבינו לפסוק כר"י בזה אינו יכול משום דר' מאיר מסייע ליה בזה דאיהו מחייב גם בזה יכול וזה יכול ונמצא דבזה אינו יכול וזה אינו יכול סבר ר"מ כר"י אבל בהא דיחיד בהוראה פסק כר"ש משום דחכמים סברי הכי בהוריות.
ולדידי אין בזה טעם לומר דפסק כר"י משום דר"מ מסייע ליה. דהרי ר"מ לא מטעמו דר"י מחייב אלא משום דסבר דנפש לא משמע למעט שותפות וליכא רק תרי מיעוטא אחת תחטא בעשותה תחטא ואתא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד בהוראה דפטור והשתא מנ"ל לרבינו לפסוק כר"י דמחייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול מחמת טעמיה דר"מ הא ר"י גופיה פליג אטעמיה דר"מ וסבר דנפש משמע מיעוטא לשותפין. וכמו שמבואר בגמ' (דף צ"ג) ופרש"י נפש משמע ולא נפשות. ואיכא לדידיה תלתא מיעוטא ואיהו גופיה מודה דאי לאו דאיצטריך למעט יחיד בהוראה ממעטין זה אינו יכול [וזה אינו יכול] וכר"ש דלתרוייהו משמע להו נפש מיעוטא. וא"כ ר"מ יחידאה הוא בסברא זו דנפש לא הוה מיעוטא ולא ה"ל לרבינו לפסוק כסברתו נגד סברת ר"י ור"ש דמשמע מיעוטא אמנם יש לי בעז"ה לתת טעם נכון לדעת רבינו ז"ל במאי דפסק כסברת ר' מאיר משום דכוותיה אזלא מסקנא דסוגיא דפ"ק דערכין (דף ד' ע"ב) דקאמר דלא איצטריך נפשות גבי ערכין לאחד שהעריך מאה ופרש"י דאי הוה כתיב נמי נפש הוה משמע נפשות הרבה כעניין שנאמר ונפש אדם ששה עשר אלף וכן משמע מהתורת כהנים שהביאו התוס' בפ"ק דזבחים (דף ה' ע"ב) דלא ממעט שותפין שאין מביאין קרבן מנחה מדכתיב נפש אלא מדכתיב קרבנו. וא"כ ה"נ אין למעט ולפטור בשעשו מלאכה בשבת מדכתיב נפש וליכא רק תרי מיעוטא ואמר חד למעוטי זה עוקר כו' וחד למעוטי זה יכול וזה יכול אבל לזה אינו יכול וזה אינו יכול ליכא מיעוטא ולכך מחייב: