נחל איתן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ג · הלכה ה
הכנוין כגון רחום וחנון וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא. ובהשגות כתב הראב"ד לא מצינו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאומרו בביהכ"ס. ועיין מ"ש הכ"מ בשם רבינו יונה דאשכחן נמי על האדם דכתיב חנון ורחום וצדיק. והנה הפר"ח באו"ח סי' פ"ה כתב דמסוגיא דשבועות (דף ל"ה ע"ב) מוכח בהדיא כהראב"ד גבי הא דתנן התם משביע אני עליכם בחנון ורחום הרי אלו חייבין דאמר אביי מתניתין במי שהוא חנון במי שהוא רחום קאמר. הרי משמע דסתם רחום וחנון אינו אלא על הבורא. וכן הקשה בס' מרכבת המשנה ובס' מעשה רוקח. ונראה דלא ראו הגדולים הללו דברי הריטב"א שכתב בחידושיו לשבועות שם לחלק בזה בין לשון בני אדם ללשון מקרא דהתם בסוגיא איירי בלשון בני אדם דאין קורין רחום וחנון למידי אחרינא רק לה' ולכך הוי שבועה דבתר לשון בני אדם אזלינן בנדרים ושבועות אבל בלשון מקרא שפיר קרא רחום וחנון לצדיק ולפיכך מותר לאמרו בבהכ"ס וכדברי הר"י שכתב כאן הכ"מ. ועוד י"ל דעת רבינו לפי שיטתו גופיה דנראה מדבריו בהלכות שבועות פ"ב שמפרש הסוגיא דשבועות הנזכר דאיירי שהמשביע אמר בפירוש במי ששמו חנון במי ששמו רחום. ופי' הלח"מ שם דמשו"ה הוי שבועה דודאי אין מי ששמו רחום וחנון רק ה' לבדו שאנו קוראין לו כך מצד פעולותיו שהוא רחום וחנון. אבל אם לא אמר במי ששמו רחום אפשר שנשבע באדם אחד שהוא רחמן וחונן דלים ע"כ. ולפ"ז אתי שפיר ומעיקרא לק"מ מההיא דשבועות אמאי דמתיר רבינו לומר רחום בביהכ"ס. [וא"ת דתקשי לדעת רבינו הא דאיתא בברכות (דף מ' ע"ב) דאם אמר בריך רחמנא יצא משמע דהוא כהזכרת השם ולפ"ד רבינו הרי אין זה כנוי לה' לבד. ואפשר דרבינו ס"ל דקושטא דלאו למימרא דסגי ברחמנא לחוד אלא כגון שאמר רחמנא אלהנא וכדמשמע נמי מדברי ר"י בפ"ח. אי נמי דשאני התם גבי ברכות דאומר ג"כ מלכא דעלמא ועיין מ"ש בפ"י דברכות].
סוף הספר