נחל איתן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ג · הלכה א
הגיע זמן ק"ש ולא מצא מים קודם שיקרא לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים אלא מקנח ידיו בעפר וכו'. וכתב הכ"מ בפרק היה קורא בתורה (דף ט"ו) לייט רב חסדא אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לעניין ק"ש אבל לתפלה בעי להדורי ויתבאר בפ"ד מהלכות תפלה וטעמא דמילתא דכיון דק"ש דאורייתא החמירו בה שמא יעבור הזמן. והרב מנוח כתב דטעמא משום דק"ש זמנה קצר ואולי יעבור אבל תפלה זמנה ארוך יותר לא חיישינן כולי האי שמא תעבור ע"כ. ועדיפא מיניה ה"ל לרב מנוח למימר לפי מה שנתבאר לעיל בסמוך דתפלה יש לה תשלומין לאחר זמנה אבל לק"ש אין תשלומין. וכ"כ המעדני יו"ט והבאתי ראיה לזה מהירושלמי. מיהו באו"ח סי' נ"ח מביא בב"י מחלוקת הפוסקים בדין ק"ש אם יש לה תשלומין ואפשר דרב מנוח סבר כמ"ד דגם לק"ש יש תשלומין ומשו"ה לא חמירא מתפלה אי לאו משום דעיקר זמן הקבוע לק"ש קצר מזמן הקבוע לתפלה. והאחרונים הביאו ראיה דיש תשלומין למבטל ק"ש בשוגג או באונס כמו לתפלה מסוגיא דריש פ' תפלת השחר (ברכות דף כ"ו) דמייתי ברייתא מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל ק"ש של שחרית או של ערבית או תפלה וכו' ומוקי לה שבטל במזיד דוקא משמע דבשוגג ואונס יש השלמה גם לק"ש. ובס' פמ"ג כתב דדוקא למ"ד ק"ש דרבנן תקנו השלמה כמו בתפלה אבל למ"ד ק"ש מן התורה למה יעשו חכמים תיקון השלמה. ולא נזכרו כלל מדברי הירושלמי שזכרתי לעיל דמוכחא דגם למ"ד ק"ש דרבנן לא תקנו בה השלמה דמשו"ה קרי לק"ש זמנה קבוע ולתפלה אין זמנה קבוע כיון דמהני בה תיקון אחר זמנה ולא מהני בק"ש.
אמנם נ"ל די"ל שאין מחלוקת בין הירושלמי והבבלי דאפילו נימא דיש תשלומין לק"ש שנתבטלה בזמנה בשוגג או באונס היינו לקריאת הפרשיות אבל לברכות שלפניה ודאי לא שייך תשלומין כלל דאין לומר יוצר אור בערבית ולא מעריב ערבים בשחרית לאחר שהגיע זמן ק"ש אחרת. דהא צריך להקדים חובת שעתא ברישא ואיך יאמר ערבים לאחר שאמר יוצר אור וכן בהיפך. וא"כ לא דמי תשלומין דק"ש לתשלומין דתפלה דהויא השלמה מעליא בכולה כאילו היתה בזמנה משא"כ בק"ש שאין התשלומין בשלימות כמו בזמנה. והיינו דקאמר בירושלמי אהא דתנן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה דטעמא דק"ש זמנה קבוע ותפלה אין זמנה קבוע. דתפלה יכולה להשתלם בכ"מ לאחר זמנה כבזמנה אבל ק"ש כתיקונה בברכותיה זמנה קבוע ואין יכולה להשתלם אחר זמנה כבזמנה ולכך צריך להפסיק בשביל לקרותה בזמנה. וא"כ ה"נ מהאי טעמא אין מהדר בה אמיא בהגיע זמנה. ועפ"ז יש לפרש מתניתין דריש ברכות בעובדא דבני רבן גמליאל וכמ"ש בחידושי.