נחל איתן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ב · הלכה יג
ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. וכתב הכ"מ שפסק כר' אלעזר דסבר ק"ש דאורייתא ולא כשמואל דסבר ק"ש דרבנן ונתן טעם לזה מדאשכחן כמה ברייתות דדייני דיני דק"ש מקראי ומשמע דראיה גמורה נינהו ולשמואל נצטרך לומר דאסמכתות הם. וכבר כתבו התוס' בכיוצא בזה בסוטה (דף ל"ב ע"ב) ועיי"ש שכתבו דדוחק לומר דכל הני דמשמע מינייהו דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא. דאין שיטת הגמרא לדייק כל כך על אסמכתא עכ"ד. וזה אינו הכרח כל כך דהא כתב הרא"ש בחולין פרק גיד הנשה דעל אסמכתא גמורה דרך הגמ' לדקדק כמו על דרשא גמורה וא"כ אין מזה ראיה דק"ש דאורייתא. ותוס' גופייהו כתבו במנחות (דף מ"ג ע"ב) דדרשא דהתם מקרא דוראיתם אותו וזכרתם לעניין התחלת זמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן אסמכתא בעלמא הוא דק"ש דרבנן. ובמעדני יו"ט כתב דמוכח דקיי"ל כמ"ד ק"ש דאורייתא מסוגיא דסוכה (דף ל"ח) וכוונתו מדמפרש התם טעמא דמתניתין דפ"ק דשבת גבי לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא לאכול וכו' ואם התחילו אין מפסיקין דהוא משום דתפלה דרבנן אבל בדאורייתא כגון לולב ביו"ט ראשון מפסיקין. וא"כ לפ"ז על כרחך ק"ש ג"כ דאורייתא דהא תנן התם דמפסיקין לק"ש ואי הוי דרבנן אמאי מפסיקין. אך באמת זה אינו ראיה כלל דלפי דבריו תקשי מתני' דפ"ק דשבת למ"ד ק"ש דרבנן דא"כ אמאי מפסיקין לק"ש טפי מלתפלה.
אמנם בירושלמי איתא אמוראי דמפרשי טעמא דמתניתין דשבת דק"ש זמנה קבוע ותפלה אין זמנה קבוע (ופירושו הוא דתפלה יש לה תשלומין בזמן תפלה שאחריה אבל לקריאת שמע אין תשלומין וכהאי גוונא פירש המעדני יו"ט לפירוש רש"י בברכות (ריש דף ט"ו) עיין לקמן בפרק ג' שהארכתי בזה אבל מ"ש בקרבן העדה הוא דחוק ועיין שם). ועוד איתא שם טעם אחר דק"ש א"צ כוונה ותפלה צריכה כוונה. והני טעמי שייכי אף למ"ד ק"ש דרבנן. וא"כ הא דנקט בסוגיא דסוכה דלולב חמיר מתפלה מפני שהוא דאורייתא טעמא דפסיקא נקט דמפני שהוא דאורייתא ודאי צריך להפסיק אבל אינו מכריח שיהא טעם זה דוקא נמי גבי ק"ש דהתם איכא טעם אחר דמפסיקין לה אפילו אי הוי דרבנן כנזכר ועוד איכא למימר דגבי ק"ש מפסיקין אפילו הוי דרבנן משום שיש בה קבלת עול מלכות שמים וכ"כ בשאגת אריה בסי' א'. ולפ"ז אין מסוגיא דסוכה ראיה דק"ש דאורייתא. אלא י"ל דהיינו טעמא דפסק רבינו והפוסקים כר' אלעזר דספק קרא חוזר וקורא ולא כשמואל ע"פ מ"ש לעיל בפ"א דמשמע התם דר' יוחנן נמי ס"ל כר"א ולא פליג עליה במאי דאמר דספק קרא חוזר וקורא אלא במאי דקאמר דבתפלה אין חוזר מספק אבל בק"ש לא פליג עליה. ויש ראיה לזה ג"כ מהירושלמי וכמ"ש. ועוד ראיה מהירושלמי דריש ברכות דמסיק התם דספק קרא חוזר וקורא ודייק כן מברייתא עיי"ש. ושוב ראיתי בס' יראים סי' י"ג שהעתיק הגירסא רבנן דבי ר' חנינא סברי ק"ש דאורייתא וכתב דקיי"ל כר"ח דקם ליה רב יוסף התם בשיטתיה. ועוד כתב דסוגיא דשמעתא פ' מי שמתו כר"ח אזלא.