נחל איתן על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ח · הלכה יא
ואם היתה של פרקים והדיוט אינו יכול להחזירה כיון שחסר אבר ממנה כאילו חסרו כל השברים. משמע דאבר אחד מיהא צריך לחסר אף שהדיוט אין יכול להחזירה. וכתב הכ"מ דס"ל לרבינו דהא דאוקימנא בס"פ כל הצלמים פלוגתא דרב ושמואל בהדיוט יכול להחזירה היינו משום דאי הדיוט אין יכול להחזירה לכו"ע אף לרב א"צ לחסר כל קיסם וקיסם אלא סגי כשחסר אבר אחד. אבל בלא חיסור לא היתה מותרת ושלא כדעת הראב"ד והר"ן שמפרשים דאי הדיוט אין יכול להחזירה א"צ חיסור כלל ולא ביאר טעם לדעת רבינו. ונראה דטעמיה ז"ל שהוקשה לו קושיית התוס' בשבת פרק רבי עקיבא (שבת דף פ"ג ע"ב) דהתם מבעיא לענין טומאה אי היתה מטמאה בשל חוליות ואין הדיוט יכול להחזירה. ומשמע דדוקא לענין טומאה שהיא מדרבנן הוא דמספקא הא לענין איסור הנאה דאורייתא פשיטא דהיתה אסורה ובפרק כל הצלמים משמע דשרי. והיינו משום דס"ל כדעת הראב"ד והר"ן. ומהכרח הקושיא הוצרכו לדחוק ולפרש דלא איירי בפרק כל הצלמים בחוליות גדולות כדאיירי בשבת. אמנם לפי דעת רבינו מעיקרא לק"מ ואתי שפיר דאיירי בסוגיא דפרק כל הצלמים כמו בסוגיא דשבת כיון שאין מחלוקת ביניהם דגם לפי סוגיא דס"פ כל הצלמים אינה מותרת בלא חיסור כלל וצריכא מיהא חיסור אבר אחד:
סוף הספר