נחל איתן על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ז · הלכה ב
עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובות שלה [וכו'] היה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. וכל מי שהיה נהנה באחד מכל אלו היה חייב שתים אחת משום לא תביא ואחת משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם. הרב כ"מ הראה מקור לדברי רבינו מדאיתא בסוגיא דמכות (דף כ"ב) דאם היה נהנה מאשירה חייב שתים מלא ידבק ומלא תביא. וה"ה לנהנה מכל מילי דמשמשיה. ובאמת אין מאשירה ראיה לשאר מילי דשאני אשירה דאותה גופה היו עובדין. וכמ"ש הרמב"ן בספר המצות ולא זכרו הכ"מ. אך יש להביא ראיה לדעת רבינו מכמה דוכתי דמצינו דדרשינן קרא דלא ידבק בידך מאומה על כל מילי דהרי בפ"ק דע"ז (דף י"ב ע"ב) מייתי קרא דלא ידבק לענין איסור הנאה מריח דוורד והדס של שימוש אשירה ושם (דף ל"ד ע"ב) מייתי לה לאסור פרש עגלי עבודת כוכבים. וכן קרא דולא תביא תועבה איירי נמי בתקרובת דהא סיפא דקרא דכתיב והיית וגו' דריש ליה בהדיא אתקרובת בתמורה (דף ל'). והא ודאי דהא דדרשינן ולא תביא לאיסור הנאה אסיפיה דכתיב והיית סמיך דאיירי באיסור הנאה דדרשינן מיניה בקדושין (דף נ"ז) כל שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו לאסור חליפין עיי"ש.
ובזה מתורץ קושיית הפר"ח שהקשה דמנ"ל דלא תביא אשירה איירי בהנאה דאימא כפשטיא שלא יביא לביתו. ולפי מ"ש אתי שפיר דאסיפא סמיך דוהיית איירי בהנאה. וא"כ כי היכא דמצינו דוהיית איירי נמי בתקרובת. ה"נ רישא דולא תביא איירי ג"כ בתקרובת וכמ"ש רבינו. ועל פי מ"ש י"ל מה שהקשה בשו"ת נודע ביהודה במהדורא תנינא חלק יו"ד סי' ע"ח דסוגיא דע"ז (דף ל"ד) סותר הסוגיא דתמורה (דף ל') דהתם מייתי לאסור הנאה מקרא דמשמע מיניה איסור לאו. ואילו בתמורה מייתי מקרא אחרינא דכתיב והיית ובזה ליכא לאו רק איסור עשה הוא דשמעינן מיניה. ולפי מ"ש אין בזה סתירה כלל דקושטא דגם מוהיית שמעינן לאו דארישא. דקרא דכתיב ביה לאו קאי והיית למימר דכל מה שאתה מהווה מאשירה אתה עובר בלאו דלא תביא ליהנות ממנו ובשניהם הוא עובר. וסוגיא אחת מהסוגיות מלמדת על חברתה והעד על זה הסוגיא דמכות דקחשיב לשניהן וכמ"ש רבינו: