נחל איתן על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ד · הלכה ד
אין אחת מערי מקלט (בזמן הבית) נעשית עיר הנדחת שנאמר באחת עריך. וכתב הראב"ד לא ידעתי מאין לו זה וכו'. וכבר נמצא כדעת רבינו בספרי זוטא הובא בילקוט מסעי רמז תשפ"ז בפרשת ערי מקלט תהיינה שלא נעשו עיר הנדחת. ואע"ג דרבינו מפיק לה מקרא אחרינא אין לחוש בכך שכן דרכו בכל מקום. ושוב ראיתי בקצת מחברים שהרגישו בזה. אמנם קשה לי דמדרשא דספרי לא שמעינן רק בשש ערי מקלט שהיו דבהו כתיב תהיינה. ואילו מדברי רבינו משמע דאין שום אחת ממ"ח עיר שהיו קולטות נעשית עיר הנדחת.
ומיהו השגת הראב"ד י"ל דדרשא זו דרבינו דמיעט ערי מקלט מעריך תליא בפלוגתא דר"מ ור' יוסי בפ"ה דמעשר שני גבי וידוי מעשר דר"מ סבר דכהנים ולוים אין מתודין שלא נטלו חלק בארץ. פי' ומש"ה אין יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו. ור' יוסי סבר יש להם ערי מגרש. והשתא לר"מ דמשום ערי מגרש שיש להם אין יכול לומר נתת לנו. אפשר כסברת הראב"ד כאן דערי מקלט בכלל עריך של כל השבטים הן. משום שנתנו אותם מחלקיהן ובתר הנותנים מקרו. אבל לר' יוסי דמשום שיש להם ערי מגרש יכולים לומר נתת לנו ע"כ דס"ל כסברת רבינו וכמ"ש הכ"מ דכיון דכבר נתנו השבטים ללוים ואינם מיוחדים לנותנים מקרו על שמם של לוים ולא עריך של השבטים. ועפ"ז י"ל הא דלא יליף בספרי זוטא דאין אחד מערי מקלט נעשין עיר הנדחת מקרא דעריך משום דסברה כר' מאיר. אבל רבינו אזיל לשיטתו שפסק כר' יוסי בהלכות בכורים ובסוף הלכות מעשר שני שפיר יליף מעריך דאין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת. שהרי עכשיו אין נקראין עריך דשבטים. ובזה נסתלקה השגת הראב"ד דנימא דמקרו עריך מחמת שהשבטים נתנו אותם מחלקיהן וראיה להכ"מ.
אך אכתי קשיא דמ"מ אמאי ממעטינן ערי מקלט כולן מעריך דנימא שהן בכלל עריך מחמת שהן עכשיו של לוים. וכי היכי דקיי"ל שהן בכלל אשר נתת לנו. ה"נ הן בכלל עריך. והנה ראיתי לבעל פר"ח שהקשה מסברת עצמו על דברי רבינו כאן. וכתב דהתינח בשש ערי מקלט דכיון שלא היה נותן הרוצח שכר דירתו שם. משמע שאינן מיוחדות ללוים אבל בשארי ערי הלוים שהיה נותן שכר לבעה"ב וכדאיתא בסוף פ"ב דמכות. ופסקו רבינו בהלכות רוצח. א"כ משמע ודאי שהן מיוחדין ללוים. ומסיק דטעמו של רבינו דבירושלמי פ"ט דסוטה הוא איבעיא דלא איפשטא. לענין אי ערי מקלט היו מביאין עגלה ערופה וקרינן בהו אדמה אשר ה' נותן לך וגו'. ופסקו לקולא גבי עיר הנדחת דספק נפשות להקל. והנה לא מבעיא ליה אלא במ"ב עיר אבל בששה ערי מקלט פשיטא שאינן מיוחדין ללוים עכ"ד עיי"ש.
ואני תמה דאיך אפשר לומר כן דא"כ אמאי קיי"ל גבי וידוי דלוים יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו ומשמע דהיינו אף אותן שלקחו השש ערי מקלט. וש"מ דהן מיוחדין ללוים. ואף דקיי"ל שא"צ הרוצח להעלות להן שכר. י"ל דגזה"כ הוא דהא נפקא לן במכות מדכתיב לכם למקלט לכל צרכיכם דרוצחים. ומשום הצלת נפש רוצח בשגגה מגואל הדם אקיל ביה רחמנא. אבל מ"מ היו מיוחדין ללוים לר' יוסי דסבר דמתודין. וכך מבואר בירושלמי דמעשר שני דלר' יוסי למחלוקת ניתנו ללוים וסבר דמעלין להן שכר. ור"מ סבר דלבית דירה ניתנה להן ואין מעלין להן שכר. והיינו במ"ב עיר דליכא בהו קרא לענין שכר ופליגי בסברא. ותליא אי נימא דניתנו למחלוקת או לא. אבל בהנך ששה דגלי בהו קרא דאין מעלין שכר לא תליא כלל בהך מילתא אי ניתנו לבית דירה או לא. והיינו דבירושלמי דסוטה בעי לה סתמא ומשמע דבכל ערי מקלט מבעי לה. ואע"ג דלא פשיט לה מ"מ מבואר דתלי לה בפלוגתא אי ניתנו למחלוקת או לבית דירה והיינו פלוגתא דר"מ ור' יוסי במסכת מעשר שני שכתבתי. ופלוגתא זו היא גם בהששה ערים כמו שנתבאר.
ומעתה נתבאר ג"כ טעמו של רבינו שלא כתב בהלכות רוצח לפטור שום ערי מקלט מהבאת עגלה ערופה. דאזיל לטעמיה שפסק כר' יוסי ולדידיה כולן ניתנו למחלוקת. אך לפ"ז תגדל הקושיא על דברי רבינו כאן דאיך ממעט מעריך ערי מקלט כלל ואפילו הששה ערים. כיון דס"ל כר' יוסי דלמחלוקת ניתנו. ותירוץ הפר"ח אינו מעלה ארוכה וכדכתיבנא.
אלא נראה בכוונת דברי רבינו כאן ע"פ מאי דאיתא בספרי והובא בילקוט פרשה שופטים בפסוק וכי יבוא הלוי מאחד שעריך. יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר ת"ל מאחד שעריך שנטלו שעריהם במקום אחד. יצאו לוים שלא נטלו שעריהם במקום אחד. ופירש בס' זית רענן דערי הלוים מפוזרין בכל ערי ישראל בכל שבט ושבט. וא"כ י"ל דלזה נתכוון רבינו דממעט ערי מקלט מאחת עריך. דדרשינן אותן שנטלו עריהם במקום אחד יצאו ערי מקלט שהן מפוזרין. ולא קרינן בהו אחת עריך וכנ"ל: