אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ד · הלכה יח

הלכה יד

מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהן שנאמר וקנא את אשתו. וכתב הכס"מ דפסק כרבי עקיבא דאמר וקנא את אשתו חובה אלא דמפרש דהוא רק מצות חכמים וקרא אינו אלא אסמכתא. והפר"ח ובעל ספר מעיין החכמה כתבו דרבינו לא פסק כלל כרבי עקיבא דהוא אמר חובה ורבינו כתב מצוה. ואני אומר דהעיקר כהכס"מ שהרי רבינו גופיה העתיק לשון דר"ע ממש בהלכות אישות פט"ו שכתב שם דחובה על כל איש לקנאות לאשתו. וא"כ על כרחך דמפרש דחובה לאו דוקא אבל כלומר מצוה של חכמים קאמר וכמו שכתב כאן דאל"כ יהיו דברי רבינו דכאן סותרים דבריו שבהלכות אישות. אלא דצריך טעם דמי הכריחו לרבינו לפרש כן ולאפוקי דברי ר"ע מפשטיה ולומר דלאו חובה ממש. ונראה דהוא מכח הירושלמי שהביאו התוס' בסוטה (דף ג') דרבי אליעזר ובית שמאי סברי דקנאה הוי חובה ור' יהושע ובית הלל סברי רשות. ואי חובה מן התורה קאמר רבי עקיבא א"כ סבר כר"א וב"ש והיכי פליג ר"ע כל כך על רבו רבי יהושע ואדברי ב"ה. ועוד דתקשי קושית התוס' שם על ר"ע מדאיתא בירושלמי דרבי יהושע אתיא כבית הלל דאמרי דאפי' הקדיחה תבשילו רשאי לגרשה לפיכך אמרי רשות לקנאותה רצה לקנא יקנא רצה לגרשה יגרשה ודרבי אליעזר דאמר חובה לקנאות אתיא כב"ש דאמרי דלא יגרש אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר ואי מצא בה דברים מכוערים לגרשה אינו יכול לקיימה אינו יכול ולפיכך הוא אומר חובה לקנאות. והרי ר"ע אמר חובה אע"פ שהוא מיקל טפי מב"ה כדאמר התם והכרח הקושיא הביאו לרבינו לפרש דקושטא דחובה דר"ע לאו ממש הוא אלא כלפי דר' ישמעאל דאמר רשות ממש קרי למצות חכמים חובה. וכן רשות דנקט ר' יהושע לשיטתן דב"ה לאו ממש אלא כלפי חובה ממש דר"א קרי למצות חכמים רשות. וכהאי גוונא מצינו שכתבו התוס' בפסחים (סוף דף נ"ד) דקרי למצוה רשות כלפי חובה וכן משמע ברבה פרשה בלק. והכי נמי מצינו דקרי למצוה חובה כלפי רשות וכדאיתא בחולין (דף ק"ז). ולפ"ז חובה דר"ע היינו רשות דר' יהושע ונסתלקה קושית התוס':

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה