נחל איתן על משנה תורה, הלכות מילה· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק א · הלכה א
מצוה על האב למול את בנו. מדסתם רבינו משמע דאף אם עבר ולא מלו האב בזמנו ביום ח' מצוה עליו למולו אח"כ. וכ"כ רבינו בהדיא בפירוש המשנה סוף פ' ר' אליעזר דמילה. וכן פרש"י בשבת (דף קל"א ע"ב) וכן משמע מדברי התוס' שם (ע"א) שכתבו דמילה אם עבר זמנה אינה בטלה שאותה מצוה עצמה שהוא מחוייב בשמיני הוא עושה בתשיעי. וכ"כ הראנ"ח בתשובה סי' ל"ט. ובס' המקנה בפ"ק דקדושין ועיי"ש ודלא כמ"ש בס' יד המלך דאין מצות מילה מוטל על האב אלא ביום ח' דוקא והוא נגד כל הנך פוסקים הנזכרים ומ"ש בס' הנזכר הוכחה לזה דאי איתא דהמצוה הוי נמי אח"כ אמאי קיי"ל דמילה דיום ח' דוחה שבת נמהליה אח"כ וכה"ג אמר במנחות (דף ע"ב) גבי קצירת העומר דאי נקצר ביום כשר אמאי דחי שבת נקצריה מערב שבת ע"כ. ובאמת אין ראיה זו נכונה מכמה טעמים חדא דהרי מבואר מדברי השאגת אריה סי' נ"ב דהוכיח מתוס' דשם דדוקא גבי קדשים אמרינן הכי דבעינן בהו דומיא דתמיד שאי אפשר מערב שבת וגם לאחר שבת שזמנו קבוע ביום השבת אבל במילה לא בעינן שתהא דומיא דתמיד ומשו"ה דחיא שבת בזמנה דהיינו ביום ח' שהוא כמצותו אף אי נימא דכשר בדיעבד אם מל קודם לכן. וא"כ מהאי טעמא נמי אע"פ שאפשר למול אחר שבת דחי שבת כדי למול בזמנו כמצותו. וכ"כ בס' מנחת כהן.
ועוד כתב שם דאף גבי עומר לא בעינן דומיא דתמיד רק למאן דיליף ליה מבמועדו אבל למ"ד דיליף לעומר דדחי שבת מקרא דתקריב לא בעיא ביה דומיא דתמיד. וכן רבינו בהלכות תמידין פסק נמי גבי עומר דדחי שבת ואם נקצר ביום כשר ודלא כסוגיא דמנחות והוא מטעמא דאמרן. ועוד יתבאר שם כמה טעמים לדעת רבינו. ולפ"ז בלא"ה אין להביא ראיה מסוגיא הנזכרת דלא קיי"ל כוותה. ועוד דמשום דאפשר למול למחר אין לנו לומר שימתין וישהה המצוה דאפילו במצוה שאין זמנה קבוע כלל כתב בחידושי הרשב"א בשם הרמב"ן בפ"ב דשבת דדחיא ללא תעשה עכשיו אע"פ שאם ימתין למחר יכול לקיים המצוה בלא שום דחיית ל"ת אפ"ה מוטב לקיימה עכשיו ע"י דחיית ל"ת. וא"כ כ"ש דמצוה שזמנה קבוע שדוחה לל"ת כדי לקיימה בזמנה ולא מגרע כחה במה שיכול לקיימה לאחר זמנה. ומשו"ה גבי מילה נמי אתי שפיר דדחיא שבת בזמנה אע"פ שאפשר לאחר השבת. [ומ"ש התוספות בפסחים (דף ס"ט) גבי הזאה דתרומה דלא דחיא שבת לר' אליעזר ולא ילפא מהזאה דפסח דדחיא משום דאפשר לקיים מצות אכילת תרומה לאחר שבת היינו משום דילפא מפסח בעינן דומיא דפסח ועוד דאכילת תרומה איקרי עבודה כדאיתא סוף פ"ו דפסחים. אבל בעלמא אף עשה שאין זמנה קבוע דוחה ל"ת אף דאפשר לקיים אח"כ בלא דחייה וכ"ש מילה שדוחה שבת בזמנה אף דאפשר אח"כ. ושוב מצאתי בס' המקנה שהוכיח כן דהחיוב על האב הוא אף לאחר ח' מהא דכתיב גבי פסח המול לכם כל זכר ואיירי גם לאח"ז. וכן הוכיח ממ"ש תוס' בקידושין (דף כ"ט) דמילה לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כיון דלאחר ח' אין לה הפסק [אמר נפתלי לא זכינו גם כאן לאורו ונמחק איזה שורות מכתבי הקדש] ועיי' בתשובות ר' אליהו בן חיים סי' ל"ט דכתב נמי הכי].
ומ"ש רבינו מצוה על האב למול את בנו. סתמא כפירושו משמע דדוקא האב הוא דחייב למול את בנו אבל האם אינה חייבת למול את בנה והכי איתא בהדיא פ"ק דקידושין ומפיק לה התם מקרא דכתוב כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה. ומ"מ צריך טעם דלמה לא כתבו רבינו בפירוש כמו שהזכירו בגמרא וגם יליף מקרא. ולכאורה י"ל על פי מ"ש התוס' שם דלמה לי קרא דתיפו"ל דמילה מצות עשה שהזמן גרמא היא שאין מלין אלא ביום ונשים פטורות. ותירצו דאתיא כמ"ד בפ' הערל דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה ע"כ. ולפ"ז רבינו לשיטתו דפסק דמילה שלא בזמנה נמי אינו נוהגת אלא ביום פשיטא דנשים פטורות משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא ולכך לא הוצרך לפרשו. אמנם אין דברי התוס' הנזכר מוכרחין די"ל דלכו"ע לא הוי מילה זמן גרמא משום דהלילה אינו מבטל המצוה אלא מפסיק ולמחר חוזר וניעור אותה המצוה בעצמה. וכמ"ש הטורי אבן בחגיגה ובחידושי שם הבאתי ראיה לזה מהרוקח וגם ממ"ש רבינו ריש הל' ב"ה עיי"ש. אלא י"ל דעת רבינו דסמך עצמו אכללא דכייל בפסקיו לעיל בהלכות ע"ז פי"ב דכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן נשים פטורות חוץ מקידוש היום וכו'. ומשמע דמלבד מה שפרט בחוץ הוי בכלל. והא דאמרינן דאין למידין מן הכללות היינו דוקא במשנה או בברייתא אבל בדברי הגמ' למידין. והוא הדין בדברי הפוסקים למידין.
[ועיין בכ"מ שכתב דצריך טעם על שלא מנה רבינו למצות עשה בפני עצמה עיי"ש. ונ"ל דיש להוכיח מהא דיבמות (דף מ"ח ע"ב) מפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא התם. דש"מ דאף לר"ע דאוסר התם אין נחשב למצוה בפני עצמה דא"כ תקשי דלר"י חסר מתרי"ג מצות. וכה"ג הקשו התוס' בסוטה (דף ג') וגדולה מזו כתבו תוס' בשם ריב"ן דגם לר"ע אינה מצוה מן התורה רק מדרבנן].