נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ט · הלכה ב
לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול וכו' וא"צ לומר אכילתו כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת. עיי' בלח"מ שכתב לדעת רבינו דק"ו זה אע"ג דאינו אלא גלוי מילתא בעלמא לא מהני ללקות עליו אי לאו משום דכתיב לא תבשל יתירא ובאם אינו ענין מוקמינן ליה לאכילה. דה"נ גבי בת אתא לן קרא יתירא ערותך הנה. וקשיא לי על דבריו מהסוגיא דיבמות (דף ס"ח) דחשיב גלוי מילתא בעלמא אזהרה חללה לכהן מק"ו דגרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהן זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהן ופסק כן רבינו בריש פ' י"ח מהל' איסורי ביאה. והרי התם משמע דליכא קרא יתירא לאסור לכהן נבעלה לפסול רק מדין ק"ו ואפ"ה חייב. אבל מה שיש להקשות לכאורה ממ"ש רבינו בריש הלכות טומאת מת מצאתי ראיתי שהרגיש בזה בשו"ת מוצל מאש סי' כ' ובס' צרור החיים אבל כבר תירצו בשו"ת זרע אברהם חלק חו"מ סי' י"ב ע"פ הסוגיא דנזיר (דף נ"ד ע"א):
לכך נראה דכל היכא דלא הוי רק גלוי מילתא בעלמא מהני אפי' היכא דליכא קרא יתירא וה"נ מהני ק"ו דאכילה מבישול. והא דאיצטריך כלל קרא דלא תבשל לאיסור אכילה י"ל דקושטא דלאו משום מלקות הוא אלא משום הא דאמרינן בפסחים (דף כ"ה) וכתבו רבינו לקמן בפי"ד: