אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ח · הלכה ו

הלכה ה

האוכל גיד הנשה של נבילה או של טריפה או של עולה חייב שתים מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד. הרב כ"מ הביא שהרשב"א בתשובה הקשה על רבינו דבגמרא פ' גיד הנשה מוכח דלמ"ד אין בגידין בנותן טעם אין איסור מוקדשין נוהג בו. ומאן דמחייב שתים על כרחך אית ליה יש בגידים בנותן טעם ורבינו פסק דאין בגידים בנותן טעם ופסק דמחייב ב' וקשיא דידיה אדידיה. ונראה דהך קושיא קשיא נמי אמאי דמחייב בגיד הנשה של נבילה וטריפה שתים דזה נמי אינו אלא למ"ד יש בגידין בנותן טעם דלדידיה הוי גיד בכלל נבילה אבל למ"ד אין בגידים בנותן טעם אין הגיד בכלל נבילה דהכי מוכח בריש פ"ב דפסחים דפריך אהא דמשני קסבר ר' אבוה כשהותרה נבילה בהנאה היא וחלבה וגידה הותרה הניחא למ"ד יש בגידין בנותן טעם וכו'. ועוד שהרי רבינו בעצמו כתב בסמוך גבי בהמה טמאה שאין הגידים בכלל הבשר. ולעיל בפ"ד דין י"ח כתב האוכל מנבילה וטריפה או מבהמה וחיה הטמאים מן הגידים ה"ז פטור מפני שאינן ראויין לאכילה וא"כ אמאי מחייב כאן בגיד הנשה של נבילה. ונ"ל ליישב דעת רבינו ז"ל והוא דאזיל לטעמיה שפסק לקמן בפרק זה דין י"ד דגיד הנשה מותר בהנאה וכתבו הרב המגיד והכ"מ דס"ל כמ"ש הרמב"ן דלרוחא דמילתא איתמרא ההיא סוגיא דפסחים דקאמרה דלא הוי גיד בכלל נבילה אלא למ"ד דיש בהן בנותן טעם. אבל למסקנא גיד הנשה מותר בהנאה אפי' אם תמצי לומר אין בגידין בנותן טעם. ונראה דהיינו מטעמא דקאמר התם (דף כ"ג ע"ב) בסוף הסוגיא אליבא דר' יוסי הגלילי דס"ל גיד הנשה מותר בהנאה מק"ו דחלב ומה חלב דענוש כרת מותר בהנאה גיד לא כל שכן ופי' התוס' דמק"ו זה ילפינן דגיד הוי בכלל היתר נבילה וא"כ אפי' את"ל דאין בגידים בנותן טעם איכא למימר הכי. ולפ"ז כיון דזכינו דגיד הוי בכלל היתר הנאה דנבילה בקרא דלגר תתננה. על כרחך דהוי בכלל לא תאכלו כל נבילה דקאי עליה ומשו"ה שפיר דגיד הנשה דאיסורא מחייב עליה נמי משום נבילה אף שאין בו טעם:
ועפ"ז אתי שפיר נמי קושיית הרשב"א דלפי שיטת רבינו דלקמן שכתבתי י"ל דה"נ הסוגיא דפ' גיד הנשה אזלא לפי הס"ד דסוגיא דריש פ"ב דפסחים דלא הוי גיד בכלל נבילה אלא למ"ד יש בגידים בנותן טעם. אבל לפי המסקנא דאית לן ק"ו דגיד הנשה הוי בכלל נבילה ילפינן מיניה נמי לענין שארי איסורים דאכילתו חשובה כבשר דהא כיון דחזינן דגיד הנשה דטהורה הוי בכלל נבילה אלמא דלא מעטיה רחמנא מנבלתה כמו שמיעטה רחמנא שאר דברים שאינן ראויים לאכילה כדתניא בסוף פ' המקשה (דף ע"ז ע"ב) בנבלתה ולא בעור ולא בעצמות ולא בגידים. וכיון דעל כרחך לא מיעטיה רחמנא אמרינן דהוי כבשר נמי גבי שארי דברים מיהו גיד הנשה דבהמה טמאה דקיי"ל שאינו אסור משום גיד לא מצינו שיהא בכלל בשר דלא שייך גביה ק"ו הנזכר הוצרך אינו חייב עליו נמי משום טמא כמו בכל הגידים שאינן ראויין לאכילה ונפק"מ בכל זה נמי לדידן כגון לעניין הא דקיי"ל ביו"ד דאיסורין שאינן משם איסור אחד מבטלין זה את זה. ולפ"ז בנבילה וטריפה מבטן אינו חל איסור נבילה וטריפה קודם שנוצר הגיד כמו בבהמה טמאה וכשנוצר הגיד הרי באין כאחד וחייב ב'. ולזה נראה שנתכוון רבינו בתחלת הפרק ודלא כהפרמ"ג:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה