אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ח · הלכה א

פרק ח

גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה הטהורין ואפי' בנבילות וטריפות שלהן. כתב הרב המגיד מבואר בגמ' כמו שאזכור למטה. נראה שהבין בכוונת רבינו דכאן שבא לומר דאיסור גיד נוהג בנבילה וטריפה שבאה לאחר שנולדה דבהכי איירי בגמ' שהזכיר למטה. וקשה דא"כ אמאי איכפל רבינו להשמיענו זה בכאן הא זה מבואר מדבריו למטה בדין ו':
[אלא נראה דהמכוון הוא בדברי רבינו דכאן דבא לומר דאיסור גיד חל על איסור נבילה וטריפה דקדם כגון שנוצרה כך דאיסור גיד אינו חל מיד כשנוצר שאינו על הכף וכדמוכח בגמ' פ' גיד הנשה גבי מוקדשין וגבי טמאה דאיסור גיד בא לבסוף וקמ"ל דאפ"ה נוהג. וכה"ג פי' הפמ"ג דברי רבינו שכתב ריש פ"ז גבי חלב וכמ"ש שם. ואע"ג דהתם הוי מגזירת הכתוב אבל הכא אמאי ליחול גיד אנבילה וטריפה הא אינו לא כולל ולא מוסיף. י"ל דהיינו טעמא דכיון דקיי"ל אין בגידין בנותן טעם לא היה בגיד איסור נבילה וטריפה מקודם משו"ה מצי אתי איסור גיד לבסוף כשנוצר על הכף דהכי מוכח בגמ' דלמ"ד אין בגידין בנותן טעם נוהג איסור במוקדשין ולא הוה איסור חל על איסור מהאי טעמא. וכן בטמאה היה נוהג אי לאו דגלי קרא דלא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מי שגידו אסור ובשרו מותר יצאת זו שגידו ובשרו אסור. וא"כ בטריפה מבטן אמאי לא לנהוג הא ליכא משום דאין איסור חל על איסור. ואי משום דבעינן שיהא גידו אסור ובשרו מותר וממעטינן מי שגידו ובשרו אסור היינו דוקא טמאה דמינו אסור משא"כ טריפה דמינו מותר לא ממעטינן. דכה"ג כתבו התוס' התם (דף ק"ג) גבי אבר מן החי דדרשינן נמי הכי לא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכו' ולא ממעטינן אלא טמאה ולא טריפה. וכמו שמבואר בדברי רבינו לעיל בפ"ה עיי"ש. וא"כ ה"נ ליכא למעוטי טריפה מהאי טעמא. וכל זה דלא כמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ה דאיסור גיד אינו נוהג בטריפה מבטן דאיסור גיד בא לאחר מכן ואין איסור חל על איסור. וכבר נתבאר דליתא. ונפק"מ לדידן דגיד הוי בריה ולא בטיל. מיהו לפי מ"ש בסמוך דאיסור נבילה וטריפה איכא בגיד אף למאי דקיי"ל דאין בגידים בנותן טעם דברי הפמ"ג נכונים]:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה