נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ו · הלכה ו
ואם בישל הלב ולא קרעו וכו' אם היה לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מדם. כתב הרב המגיד יש מי שכתב דוקא כשאכלו קודם בישול אבל לאחר בישול לא דדם שבישלו אינו חייב עליו כדאיתא במנחות ולא נתבאר זה בדברי רבינו. ויש להקשות שהרי נתבאר זה ממ"ש רבינו לקמן בפ"ט דין ו' דהמבשל דם בחלב לא היו לוקין על אכילתו משום בשר בחלב דמשמע דלוקין מיהא משום אכילת דם ואע"פ שבישלו וכמ"ש הב"י והש"ך ביו"ד סי' פ"ז. וכן הוא דעת רש"י בפ' כל הבשר (חולין דף ק"ט דף ק"כ). ומה שהקשו התוס' על זה מהסוגיא דמנחות י"ל שסמך עצמו על הברייתא דתניא התם (דף ק"כ) הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב וס"ל דהיינו הקפה באור וכמו שפירש"י דהוי דומיא דחלב דאיירי שהמחהו באור דאי בחמה חי הוא ופטור עליה כדאמרינן בפסחים (דף כ"ד) דאוכל חלב חי פטור וכבר הרגישו התוס' התם ונדחקו התם דלצדדים קתני ועיי' בספר בינת אדם ונראה דאישתמיטתיה דברי התוס' דפסחים שזכרתי אבל רבינו ורש"י ז"ל לא ס"ל לומר כן ועל כרחך ס"ל דסוגיא דמנחות אתיא דלא כהילכתא וכמ"ש ב"י. ובחנם כתב הפר"ח סי' ס"ט שאינו יודע למה דחו הסוגיא דמנחות מהלכתא והוא מחמת הסוגיא הנ"ל ועיי' בכרתי ופלתי שהאריך ליישב דעת רבינו ורש"י מקושיית התוס' גם הביא ראיה לדבריהם מ"מ רוב הפוסקים מקילין בזה: