נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ה · הלכה ב
ואחד אבר שאין בו עצם כגון הטחול והכוליא בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו ה"ז אסור משום אבר מן החי. והראב"ד חולק על זה דמאי שנא זה מן בשר מן החי שאין בו אלא משום טריפה. ונראה שיש להביא ראיה לדעת רבינו מהסוגיא דריש פ' המקשה (דף ס"ט) דקאמר וכל בהמה לרבות את הולד הנמצא בבהמה ופריך אי הכי אפי' חותך מן הטחול ומן הכליות נמי אלמה תנן חתך מן העובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה. ומשני אמר קרא אותה שלימה ולא חסירה. ואי איתא דאיסור דחתך מן הטחול ומן הכליות הוא משום בשר מן החי שאיסורו משום טריפה לא ס"ד דלשתריא בשחיטת הבהמה דהא קיי"ל דטריפה אין לה היתר. אלא ש"מ מדפריך דלשתרי ואיצטריך קרא לאוסרה על כרחך דאיסורא דחותך מן הטחול וכליות הוא משום אבר מן החי שיש תקנה לאיסורו בשחיטה. אלמא דאפי' חתך מקצת מאבר שאין בו עצם אסור משום אבר מן החי ולא משום טריפה. ואף שלעניין טומאה ס"ל לר"ע ורבי בפ' העור והרוטב דהוי כבשר וכן פסק רבינו בהלכות אבות הטומאות היינו משום דממעט מקרא:
ודע שיש נפקותא בזה נמי בזמן הזה כמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב ומיהו לגבי בן נח אין נפק"מ לפי דעת רבינו בהלכות מלכים (פ"ט הי"א) דגם בשר מן החי אסור לדידיה משום אבר מן החי. וא"כ אפשר דאיצטריך קרא משום בן נח וראיתי להכרתי ופלתי שכתב דלא פליג הראב"ד רק לעניין מלקות בזמן הבית אבל מודה שאסור מן התורה משום אבר מן החי. אלא שלא היו חייבין על חצי אבר משום אבר כמו בחצי שיעור ולפי דבריו אין ראיה מפרק המקשה וצ"ע: