נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ד · הלכה יח
האוכל מנבלה וטריפה או מבהמה וחיה הטמאים מן השליא שלהן אע"פ שהוא אסור ה"ז פטור. מכאן קשה על הש"ך שכתב ביו"ד סי' פ"א דשליא של כל בהמות טמאות מותרות וכן הקשה המנחת יעקב ובפר"ח הביא ראיה דחשיבא אוכל מסוף פ' המקשה. ויותר יש לתמוה על הש"ך שנראה כסותר דברי עצמו שכתב בסי' פ"ז סי' ז' על מ"ש השו"ע שם המבשל שליא או עור בחלב פטור דאיסורא מיהא איכא אלמא דלעניין איסורא לא אמר דהוי כפירשא אלא חשיב בשר וכיון דחשיב בשר לענין איסור בבשר בחלב הוא הדין לעניין איסור נבילה וטריפה וטמאה:
ועיי' בספר כרתי ופלתי דמסיק דבשליא דכל בהמה טמאה דעת הטור להתיר דלאו בשר היא אבל דטהורה אסורה משום אבר מן החי לכו"ע כשיצא מקצתה דחשיבא אוכל וכל היוצא מהחי אסור אע"ג דלאו בשר הוא כמו חלב וביצים משא"כ בטמאה ליכא איסור דאבר מן החי רק משום בשר והיא לא חשיבה בשר. אבל התערובות של טעמה אינה נותן טעם לאסור כפירשא אף דטהורה ע"כ. אך מדברי רבינו דפ"ט והובא בסי' פ"ז משמע דאוסר אף תערובות משום בשר בחלב: