אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק כד · הלכה יז

הלכה ב

מי שראה אשתו שזינתה וכו' הרי זה חייב להוציאה וכו' ויתן כתובה ואם הודית לו שזינתה תצא בלא כתובה לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו אם ראה אותה בעצמו ואחר כך תגבה כתובתה. ועיין במגיד ובמל"מ שהוקשה להם ממ"ש רבינו בפי"ד ממלוה דאין נשבע המלוה [כ]ששטרו בידו אלא כשטען הלוה שפרעו דלהכי קאי השטר אבל על שאר טענות א"צ המלוה לישבע וא"כ ה"נ לא הוה לה להאשה לישבע שלא זנתה כיון דנקיטא שטר כתובה ואין עומד ליפטר בטענת זנות. וכן הקשו האחרונים באה"ע סי' קט"ז. והנה כהאי גוונא הקשה ג"כ הרה"מ לעיל בסוף פרק י"א על מ"ש רבינו גבי טענת בתולים דאינו נאמן להפסידה התוספת ומשביעה בנקיטת חפץ על טענתה שהיתה בתולה ואח"כ תגבה התוספת. והניח בצ"ע דלמה תשבע דאינו דומה לטענת פירעון כנ"ל. אך טעם רבינו שם מתבאר מתוך דברי הר"ן שכתב בשם הרמב"ן בפ"ק דכתובות דהתם הוי כאילו התנה מעיקרא דנושא אותה על מנת שהיא בתולה ועלה רמיא לברר שקיימה התנאי. ואטו מאן דמפיק שטרא דתנאי לא אמרינן ליה קיים שטרך ותנאך וחות לדינא. ולפ"ז אתי שפיר דיכול להשביעה דהא מסיק הר"ן שם דלפטר לגמרי מיהא אינו נאמן משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וא"כ אינו טעם שלא נצריכה על כל פנים שבועה ותיטול דמ"מ לא תהא קלה להוציאה כיון שנאמנת בשבועה. ולפ"ז הכי נמי אתי שפיר כאן דיכול להשביע שלא זינתה דהו"ל כאילו נשאה על תנאי שלא תזנה תחתיו דהכי כתב ואמר לה הוי לי לאנתו כדת וכו' ועלה רמיא לברר שקיימה התנאי. אלא משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אינו נאמן לומר שעברה על תנאי וזינתה ולפוטרה בחנם אבל מ"מ לא האמינוה בדיבור בעלמא בלא שבועה:
[והנה ראיתי לבעל אורים ותומים בחו"מ סי' פ"ז ס"ק כ"ג שהקשה דאיך ישביעה שלא זינתה דנימא מיגו דחשודה אזנות חשודה גם כן אשבועה דקיל מאיסור זנות דאשת איש. וכאן לא שייך תירוץ הגמ' בפ"ק דב"מ גבי מגו דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא ונדחק בישוב קושיא זו. וסבור הייתי לומר דשבועה לא גריעא מעדות וכיון דקיי"ל דהחשוד על העריות כשר לעדות שאינו נפסל עד שיהיה שני עדים שבעלה כמ"ש בפי"ב דעדות וכן פסק הג"ה בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ה כל שכן דאין נעשה חשוד לשבועה משום שנחשד על הזנות חשד בעלמא בלא עדים. אך זה אינו דהוי כחשוד לאותו דבר ופסול נמי לעדות אותו דבר והדרא קושיא לדוכתא דאיך נאמנת בשבועה שלא זינתה שחשודה עליה. ואפשר דשבועה בנקיטת חפץ שאני דחמירא וחשוד נמי נאמן עליה. וכהאי גוונא מצינו דס"ל לרש"י גבי כהן שנשא נשים פסולות דמדרינן ליה הנאה ממנה על שכיבתה ואע"ג דחשוד עליה לא חשוד לעבור אנדר. והיינו טעמא דנדר חמור מאותה שבועה שמושבע בהר סיני כמ"ש בס' באר יעקב. והכי נמי י"ל גבי שבועה בנקיטת חפץ דחמור משבועה דנשבע מהר סיני]:

אבל בדברי אחר אינו יכול להשביעה. פירש הכס"מ דטעמו משום שאינו טוען ברי שזינתה אלא על פי עד אחד. והא דתנן עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה איירי שהבעל טוען ברי אבל כשהוא אינו יודע אלא על פי העד אינו יכול להשביעה. והנה המל"מ בפ"ה דשאלה ופקדון הניח דברי הכס"מ דכאן בצריך תלמוד ממה שכתב רבינו גופיה בפ"ד דגזילה דאף באומר איני יודע משביעו על פי העד. וכבר קדמו הש"ך בחו"מ סו"ס פ"ד להקשות כן על דברי הכס"מ. ומ"ש הבית שמואל באה"ע סי' קט"ז דרבינו רק גבי נגזל סבר דהיה משביעו והיינו כמ"ש הב"ח בחו"מ סי' ע"ה. אבל הב"י עצמו שם ובכס"מ בהלכות גזילה שם ובפ"ג דטוען כתב דלרבינו בכל מקום היה משביע התובע לנתבע על פי עד אחד וא"כ אי אפשר ליישב דבריו דכאן כמ"ש הבית שמואל. גם דברי בעל הג"ה בשו"ע סותרים זה את זה כמ"ש הב"ש. ומ"ש בספר הפלאה בקונטרס אחרון דהג"ה לא כתב דמשביע בספק על פי העד רק גבי שבועת היסת בחו"מ סי' ע"ה. לדידי ליתא דבסי' צ"ו מוכח דגם בשבועה דאורייתא היה משביע בספק. ועוד קשה לי דברי הטור אהדדי דבאה"ע העתיק דברי רבינו דכאן ובחו"מ סי' ע"ה וסי' צ"ו פסק דמשביע:
אמנם יש לי לומר דדעת הטור והכס"מ והג"ה לחלק בין טוענו בספק על פי העד דעלמא דלא איירי בדנקט שטרא נגד עד משא"כ בנידון דהכא וכן גבי עד אחד מעידה שהיא פרועה דנקט שטרא נגד העד משום הכי אינו משביע לבעל השטר מספק על פי העד כיון דקא מסייע ליה שטרא. ועוד דהא דעד אחד מעיד שהיא פרוע לא תפרע אלא בשבועה אמרינן בגמרא פרק הכותב (כתובות דף פ"ז ע"ב) דטעמא דרבנן תקנוה כדי להפיס דעתו של בעל וזה לא שייך רק כשטוען הבעל שדעתו ברי בדבר שיודע שפרוע משא"כ כשאינו יודע רק שאמר לו עד אחד לא שייך לומר בזה דנפיס דעתו דבעל כיון שאין דעתו יודעת. ואי משום דעד אחד מעיד הא היא נקיטא שטרא דעדיף מהעדאת עד אחד וא"כ אין לנו להצריכה שבועה:
ושוב מצאתי קרוב לזה בהגהו"ת רבינו [מיימוני] בהלכות שבועות פרק י"א שכתבו דשבועה זו דעד אחד מעידה שהיא פרועה קילא משאר שבועות מטעמא דאמרן דכיון דשטר כתובה יוצא מתחת ידה רגלים לדבר שהדין עמה ועד אחד לאו כלום הוא והוי לן לומר דתטול בלא שבועה ואינה נשבעת אלא משום להפיס דעתו של בעל. וא"כ הכי נמי י"ל מהאי טעמא דקילא כשטוען הבעל בספק על פי העד שאינו משביעה. וראיתי לבעל ספר הפלאה דרצה לדייק כן מלישנא דמתניתין פרק הכותב גבי עד אחד דקתני ואמר לה התקבלת כתובתך דמשמע שטוען הבעל ברי ובזה הוא שתקנו שבועה כדי להפיס דעתו וסיים דמסתימת הפוסקים לא משמע כן. ולפי מ"ש זה אינו דאדרבא על כרחך כן הוא דעת הטור והג"ה והכס"מ לדעת רבינו. וכן יש להוכיח מדברי התוס' בפ"ק דב"מ (דף י"ד) וכמו שיתבאר אי"ה בחידושי שם בעזה"י:
[ובזה יש לי ליישב קושיית התוס' והרא"ש בשבועות (דף מ"ב ע"א) על פירוש ר"ח ור"ת וכן הוא דעת הרי"ף דשטרא ריע צריך בעל השטר שבועה. והקשו מהא דאמר פרק הכותב ההוא שטרא דאתא לקמיה דרבא אמר רב פפא ידענא ביה דפריע אמר ליה איכא אינש אחרינא בהדי דמר וכו' ואי בשטרא ריע לא אמר אלא שצריך לישבע אמאי בעי אחרינא בהדיה דמידי דהוה אעד אחד מעיד שהוא פרוע וכן כתב הרא"ש בפרק הכותב. ולפי מה שכתבנו לק"מ די"ל דהתם איירי שהלוה לא טען דשטרא פריע הוא בודאי רק בספק על פי אמירת רב פפא ובכהאי גוונא א"צ שבועה בעד אחד]:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה