נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק כב · הלכה כב
האשה שחבלו בה אחרים כל המעות הראויות לתת לה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירותיהן כמו שיתבאר בהלכות חובל. משמע בהדיא דצער נמי שמבואר שם בהל' חובל שהוא שלה ילקח בו קרקע והבעל אוכל פירות. וכן יש ללמוד ממ"ש רבינו לקמן בדין כ"ח גבי חובל באשתו כל הנזק והצער והבושת שלה ואין הבעל אוכל פירות. ואי איתא דכי חבלוה אחרים נמי אין הבעל אוכל פירות מהצער א"כ מאי צ"ל דאין אוכל כשחבלה בעצמו אלא שמע מינה דבחבלה דאחרים אוכל. וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש שכתב בר"פ מציאת האשה אהא דתנן בושתה ופגמה שלה הא דלא נקט במתניתין צער דפשיטא דהוי לאשה דצער דידה לא זכי ליה רחמנא ואי איתא שאין לבעל פירות מהצער א"כ מאי קשיא ליה דלא נקט צער דהא לא דמי לבושת ופגם דהבעל אוכל מהן הפירות וכדנקט בסיפא דמתניתין שלה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות והוא אליבא דכו"ע כמ"ש הר"ן שם. אלא מוכח דצער נמי אוכל פירות כמו בבושת ופגם. ובחנם כתבו החלקת מחוקק והבית שמואל באה"ע סי' פ"ג דלא נתבאר אם הצער שלה לגמרי או אם דינו כנכסי מלוג שהבעל אוכל פירות. ולפי מה שכתבנו הדבר מבואר מדברי רבינו בכאן ומדברי הרא"ש בכתובות דדינו כדין נכסי מלוג. ומ"ש הבית שמואל דבסי' פ"ה ס"ז משמע שאין אוכל פירות אין מוכרח דאילו משום שכתבו שם הטור ושו"ע באו לידה נכסים אחר שנשאת בין שנפלו לה בירושה או שחבלו בה ונתנו לה חלקה בבושתה ופגמה נקראים נכסי מלוג וסבר הב"ש דדוקא נקטי הטור ושו"ע בושת ופגם למעט צער. ואינו מוכרח די"ל דלא איירי רק במאי דאיירי תנא דמתניתין דר"פ מציאת האשה וכן משמע בבית יוסף. וכיון דלא איירי תנא דמתניתין בצער לא נקטי נמי הטור ושו"ע אבל לעולם צער נמי הוי נכסי מלוג וכמ"ש: