נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק יח · הלכה ט
נדונייתה נוטלת בלא שבועה ואם מתה האלמנה בלא שבועה יורשיה יורשין נדונייתה. וכתב הרב המגיד דהיינו שאותן הנכסים שהכניסה לו הן עדיין בעין אבל אם אינן בעין ובאה לגבות מן היורשין צריכה היא לישבע ואם מתה בלא שבועה אין יורשיה נוטלים כלום דלא עדיף מחוב דעלמא וכו'. וכתב המל"מ שתפסו עליו דהא חוב דעלמא נמי בגו זמניה אין צריך שבועה דאין אדם פורע בתוך זמנו ושבועת אלמנה גו זמניה הוא. וכתובה דצריכה שבועה תירצו התוספות משום דאית לה בתנאי בית דין מתפיס לה צררי אפילו בחייו בגו זמניה וא"כ נכסי צאן ברזל הוי כחוב דעלמא. וכיוצא בזה כתב גם כן הבית שמואל באה"ע סי' צ"ו. ואני תמה דלדעת רבינו ודאי אי אפשר לומר כן שהרי כתב בפרקין לעיל בדין ו' מתה האלמנה קודם שתשבע יורשי הבעל חייבין בקבורתה והביאו הטור באה"ע סוף סימן פ"ט וביאר דבריו משום שאין יורשיה יורשין כלום כל זמן שלא נשבעה. אלמא דאף נכסי צאן ברזל אין נוטלין כשאינן בעין ושמע מינה דצריכה שבועה ובלא"ה אין יורשיה נוטלים כלום דאל"כ היו חייבין בקבורתה. ועוד מוכח דעל כרחך רבינו לא ס"ל כתירוץ התוס' שזכר בעל מל"מ דטעם אלמנה שצריכה שבועה הוא משום תנאי בית דין ואין בכלל זה נדוניא דנכסי צאן ברזל דהרי אף היכא דלית לה בתנאי בית דין סבר דצריכה שבועה וכמ"ש בפי"ז דין י"ג גבי אלמנה מן הארוסין דנשבעת. והיא הא לית לה בתנאי ב"ד. ועל כרחין שמע מינה דס"ל הטעם כמ"ש הרא"ש בפרק אע"פ ובפ"ק דב"ב דמשום הכי חיישינן בכתובת אלמנה לפרעון מחיים אע"פ שהוא תוך זמנו משום דחייש הבעל שלא תתבזה אשתו בבית דין ומתפיס לה צררי קודם מותו. ולפ"ז כל שכן שתצטרך שבועה מהאי טעמא בנכסי צאן ברזל שהרי בהן חייש טפי לשמא תתבזה בבי"ד מבעיקר כתובה משום שהביאתן אצלו משלה וכמ"ש הרה"מ לעיל בפרק י"ז דין ט"ז. ועל פי זה צדקו דבריו דכאן. וכן מבואר בדברי הרא"ש בתשובה דנדונייא נמי הויא ככתובה שאין לה קודם שבועה כמ"ש הרה"מ: