אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק י · הלכה א

פרק י

הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה. ועיין בהרב המגיד שכתב ראיה לזה שאין בארוסה איסור תורה ממנהג יהודה שהיו מיחדים קודם כניסה לחופה. ולי נראה ראיה מבוררת מסוגיא דסוטה ריש פרק ארוסה (סוטה דף כ"ד ע"ב) דפריך למה לי קרא למעט ארוסה שאינה שותה דתיפוק ליה דלא קדמה שכיבת בעל לבועל ומוקי לה שבא עליה ארוס בבית אביה ושמע מינה דאין בזה איסור תורה דאל"כ אכתי תקשי דלמה לי קרא למעט אפילו בכהאי גוונא דתיפוק ליה שאינו שותה משום דזה אסור מן התורה וא"כ אינו מנוקה מעון. ובשלמא אי אין בזה איסור תורה אע"ג דמדרבנן איכא איסורא שפיר איצטריך קרא למעטה כיון דמן התורה הוא מנוקה מעון. ועיין במל"מ בזה בהלכות סוטה פ"ב אבל אי הוה בזה איסור תורה תקשי כנ"ל:

ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו וכו' עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה וכו' וזה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נשואין. והר"ן בריש כתובות כתב בשם אחרים דפליגי על רבינו וס"ל דחופה לאו היינו יחוד והביאו ראיה מדאמרינן לקמן דאלמנה מן הנשואין אין לה אלא מנה ואע"פ שעדים מעידים עליה שלא נסתרה וכו' אלמא דחופה לאו יחוד הוא. ובס' חלקת מחוקק סי' נ"ה החזיק הרבה בראיה זו ע"ש שכתב דבהדיא קרי לה נשואה אע"פ שלא נתייחדה. [ובס' בני אהובה כתב דאיירי בקידשה אביה וכנסה בפחות מבת ג' ואינו מחוור דהא נמי לא הוי חופה הראויה. ועוד דלכו"ע לא הוי חופה בפחותה מבת ג' כמ"ש בספר שער המלך]:
ואני אומר ליישב דעת רבינו דאין לשון הברייתא מכרחת כלל די"ל דבאמת לא קרי נשואה בלא יחוד. וכן כניסה לחופה לא מקרי בלא יחוד אך בברייתא דלקמן (בדף י"א ע"ב) איתא בזה הלשון כנסה ראשון לשום נשואין ויש לה עדים שלא נסתרה וכו' אין השני יכול לטעון טענת בתולים ולשון זה איכא לפרושי דאיירי במסר האב לשלוחי הבעל וכדמצינו בפרק נערה (כתובות דף מ"ט) דמפרש הא דתנן בסוף פרק הנחנקין הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי וכו' דאיירי אפילו לא נכנסה לחופה אלא שמסרו שלוחי האב וכו' ונכנסה לרשות הבעל בעלמא. אלמא דאע"ג דקתני ג"כ לנשואין מיהו כיון דלא קתני נשאת סתמא אלא נכנסה וכו' לנשואין מפרשינן לה בשמסרה לו האב. [וכן הא דתנן בפרק בתרא דנדרים (דף פ"ט) המשיא את בתו ונתאלמנה וכו' מפרש לה הטור יו"ד סי' רל"ד בשלא נכנסה לחופה אלא שמסרה האב וכו' וכמ"ש הבית יוסף שם. וגדולה מזו כתב הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף פ') דאפילו קידושין לפעמים קרי נשואין בגמ' רק בלשון בני אדם לא סבירא להו כמ"ש בתשובה הובא באה"ע סי' כ"ז. וכן דעת רדב"ז ח"ד סי' מ"ג. ואיכא דסבירא להו אף בלשון בני אדם כמ"ש ביו"ד סי' רי"ז. וכן הובא בס' בית מאיר באה"ע סי' נ"ג וס"א. ועיין מל"מ ריש הל' מכירה. ובנדרים (דף ס"ח) משמע דארוסה אקרי אשתו. וכן משמע במכילתא שהביא הכס"מ ריש פ"ג דהלכות עבדים ובספרי פרשה ראה ומקרא מלא הוא בכי תצא בפרשת נערה המאורסה. וא"כ ודאי איכא לפרושי הא דקתני תנא כנסה ראשון לשום נשואין ויש לה עדים שלא נסתרה דהיינו שלא נכנסה לחופה כלל אלא שמסרה האב לשלוחי הבעל ונתאלמנה בדרך וסבירא לן דבכהאי גוונא נמי אין לה אלא מנה מן הכונסה אחרי כן כמו הנושא בתולה אלמנה מן הנשואין]:
הכי נמי כאן בברייתא דקתני כנסה לשם נשואין ולא קאמר נשאה סתם ואיכא לפרושי שכנסה לרשותו ע"י שמסרה לו לשם נשואין. וסבר האי תנא דמסירה מהניא לענין שתהא כתובתה רק מנה מן השני והכי סבר ריש לקיש בפרק נערה (כתובות דף מ"ח ע"ב). ואע"ג שכתבו תוספות שם דשמואל דקאמר התם דמסירה מהני לירושתה ממעט הא דקאמר ר"ל לכתובתה אפשר דהיינו משום דסבר דברייתא דמייתי התם דקתני גבי מסירה דאב דמהני במה דברים אמורים לירושתה וכו' אתא למעוטי להא דר"ל פליג אהך ברייתא דפרק קמא דסברה דמסירה דאב מהני להיות כנשואה לענין כתובה. ולכך לא פסק כוותה. אבל מכל מקום הברייתא סברה כוותיה דר"ל כיון דאיירי במסירה כמ"ש:
ומה שהקשה הבית שמואל בסי' ס"א לשיטת רבינו דס"ל דחופה היינו יחוד מאי מבעיא בש"ס פרק אף על פי פירסה נדה מהו אי מהני החופה. והא פשיטא דלא מהני דהרי אסור להתייחד עמה ואיך סלקא דעתין דקונה אותה ביחוד של איסור הא כתב הר"ן בפ"ק דקידושין דאין קונה בקירוב של איסור והכי נמי אינו קונה ביחוד של איסור. ואני אומר שאין דברי הר"ן מוכרחים בזה דמה שהביא ראיה דבביאת דאיסור אינו קונה מהא דאמרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות דף כ"ט) גבי אחות זקוקה אפילו למאן דאמר מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני. ויש לדחות דשאני התם דאהני קרא דדרשינן ביה ויבמה ביאה גומרת בה ולא כסף ושטר להכי דאי הוה דאיסורא מיהא לא קני וכהאי גוונא איתא בתוס' שם. אי נמי יש לדחות על פי מ"ש התוס' שם (בדף י"ח ע"ב) אההיא סוגיא (דבדף כ"ט) דאיירי שעשה היבם שליח שיעשה מאמר. ולפ"ז משום הכי קאמר דמאמר דהיתרא קני ולא דאיסורא דהוה שליח לדבר עבירה לעשות מאמר באחות זקוקה וקי"ל דאין שליח לדבר עבירה ואם שלחו בטל השליחות. וכמ"ש התוס' בפ"ק דב"מ (דף י' ע"ב) גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דבטל השליחות ולא חלין הקידושין. ונראה דגם באיסור דרבנן בטל השליחות שהרי אף בדרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה. וכמ"ש המשנה למלך בפ"ב דהלכות רוצח. וכן כתב בפ"ה דהלכות מלוה. וכן הוכיח בשו"ת נודע ביהודה חלק אבן העזר סי' ע"ה ופ"ב. [וכן משמע בסנהדרין (דף ע') דאיתא התם דדרבנן הוי בכלל אינו שומע בקולו של מקום א"כ שייך לומר בזה דברי הרב וכו'. וזה דלא כמ"ש בשו"ת טור האבן סוף סימן ל"ה דבאיסור דרבנן לכו"ע אין השליחות בטל. וגם דלא כמ"ש בס' שושנת העמקים כלל כ"א דהוי ספק]. וא"כ אין מההיא דפרק ארבעה אחין שום ראיה דלא ליקני ביאה או יחוד של איסור ע"י עצמו:
ואדרבא יש להביא ראיה דקונה מהא דתניא ביבמות (דף כ' ע"ב) גבי יבמה שהיא חייבי לאוין אם וכו' קנו ופסקוה הפוסקים. וכן ביאת נדה קונה ביבמה כמ"ש התוס' והרא"ש בריש יבמות. וכן חופה קונה בחייבי לאוין ושניות ליורשה ולהפר נדריה. וכמו שפסק רבינו לקמן בפרק כ"ב ובהלכות נדרים. וא"כ שפיר מאי דסלקא דעתין בפרק אע"פ דחופת נדה גם כן קונה. וההיא דמאמר דאיסורא לא קני תירץ דהיינו טעמא דהתם על ידי מה שקונה אחות זקוקתו הוא עושה האיסור ומשום הכי דין הוא שנאמר דקנין זה אינו מועיל ובזה הוא מוצל מאיסור אחות זקוקה ע"כ. אך לא יתיישב בזה מה שכתבו התוס' ביבמות (דף י"ח ריש ע"ב) והרא"ש בפרק החולץ דאם עבר וקידש ונשא אחות זקוקתו מותר לבוא אליה לכתחילה. וכן פסקו באה"ע סי' קנ"ט. הרי דאהני ליה הקידושין והחופה שעשה באיסור אף להתיר הקירוב. ולפי דברי ס' שער המלך תקשי מהא דמאמר דאיסורא לא קני דכיון דלא מהני לקנות כדי להנצל מהאיסור אמאי מהני להתיר לו לבוא אליה. אך לפי מה שכתבתי אתי שפיר דקושטא דמהני קנין באיסור בעלמא וההיא דמאמר טעמא כדכתיבנא. [אך צריך טעם דהתינח לאביי דסבר אם עביד מהני. אבל לרבא אמאי קונה באיסור. ויש להביא ראיה דקני מע"ז (דף מ"ב)]:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה