אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ד · הלכה א

פרק ד

אין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת. ומשמע דאף אם אמרה רוצה אני אפילו הכי לא מהני. וכן פסקו האחרונים באה"ע סי' מ"ב. ונראה להביא ראיה דעל כרחך הא דאמר רב אשי בפרק חזקת גבי תליוה וקדיש דאפקעינהו רבנן לקידושין דמשמע דמן התורה הוו קידושין וא"כ תקשי הא רב אשי גופיה משמע בפ' הנושא (כתובות דף ק"ב ע"ב) דסבר כמאן דאמר דשטר ארוסין שכתבו לשמה ושלא מדעתה אינה מקודשת ובפ"ק דקידושין (דף ט' ע"ב) מפרש טעמא דההוא מאן דאמר מקרא דמקיש הויה ליציאה דבעינן דעת מקנה וא"כ משמע דמן התורה אינה מקודשת שלא מדעתה. ואע"ג דהתם איירי בשטר מכל מקום הא ילפינן הויות מהדדי בכמה דוכתי. אלא מוכח דרב אשי בפ' חזקת איירי בדאמרה רוצה אני דזה מהני מן התורה ורק דרבנן אפקעינהו לקידושין דבעל כרחה לא מהני מה שנתרצית:

אבל האיש וכו' הרי זה מקודשת. וכתב הרב המגיד שהרי זה כמי שמכר בעל כרחו שהמכר קיים כמ"ש בהלכות מכירה וכל שכן כאן שהוא קונה וכו'. ודע שהאחרונים באה"ע סי' מ"ב תמהו מדברי הרה"מ הללו על בעל הגה"ה שכתב בחושן המשפט סוף סימן ר"ה דדוקא למכור המקח קיים בכהאי גוונא אבל לקנות אינו קנין דס"ל דלא אמר אגב וכו' גמר וקני כיון דיהיב זוזי. וא"כ מהיכא תיתי לומר כאן גבי לקדש בעל כרחו דיהיו קדושין. ולי אפשר להליץ בעד הג"ה די"ל דאין כוונת הרה"מ לומר דבכל קונה דעלמא בכהאי גוונא קנינו קנין אלא דוקא כאן גבי קידושין אמר הכי [ד]גמר וקני והיינו טעמא דגבי קידושין קעביד מצוה:
וכהאי גוונא כתב [הרה"מ] גופיה בפ"ד מהל' זכיה בשם הרמב"ן גבי הא דאין חבין לאדם שלא בפניו דהיינו אע"פ שנתרצה בדבר כששמע דאין חבין לאדם אלא מדעתו ובשליחותו. והא דאמרינן בקידושין חוששין שמא נתרצה הבן משום דלאו חוב גמור הוא דרוצה הוא לישא אשה זו וליאסר בקרובותיה מלישב בטל משום דמצוה קעביד ע"כ. הרי דמשום מצוה דאיכא בקידושין אמר שנתרצה בזה טפי מבדבר של חוב בעלמא. והכא נמי אמר שנתרצה גם כאן לעניין קדושין. ואע"ג דהתם לא אמרינן אלא חוששין שמא נתרצה הבן היינו משום דלא קידשה בעצמו אלא האב קידשה בשבילו והבן לא עשה שום מעשה בידו אבל הכא שעשה מעשה וקידשה בידים אנן סהדי דגמר בלבו להסכים למה שעשה בידיו מצוה אע"פ שלא עשה מתחילה מרצונו הטוב. וכהאי גוונא כתב הכס"מ בפ"ד דתרומות והט"ז ביו"ד סי' של"א ס"ק ט"ו דגבי מצוה מהני טפי גלוי דעתא לבסוף דניחא ליה מבעלמא. וכן יש להוכיח ממה שאיתא בחו"מ סי' קצ"ה דגבי מקח לא מהני שלא בפניו אף שגילה דעתו בתחילה ובסוף שרוצה לקנות ואילו גבי קדושין כתב באה"ע סי' ל"ה דמהני גלוי דעת בתחילה לשדכן שחפץ באשה פלונית והלך השדכן וקידשה מקודשת. וטעמא כדאמרן דקדושין מצוה היא באיש. וא"כ אין ראיה מדברי הרה"מ דכאן לדחות דברי הג"ה בסוף סימן ר"ה הנזכר:
ועוד יש לי ליתן טעם אחר לדברי רבינו כאן שכתב דאיש וכו' הרי זה מקודשת שיצא לו כן לפי שיטתו שפסק בפרק דלעיל דין ד' דשטר אירוסין שכתבו לשמה ושלא מדעתה אינה מקודשת וטעמא מבואר בגמרא פ"ק דקדושין והבאתיו בסמוך דיליף מדאיתקש הויה ליציאה דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בעינן דעת מקנה שהוא הבעל הכי נמי בעינן בקדושין דעת מקנה שהיא האשה. וא"כ דאיתקוש קדושין לגירושין לעניין דעת מקנה איכא למשמע מיניה דאיתקוש נמי לעניין דעת קונה. וכי היכי דגבי גרושין לא בעינן דעת קונה שהוא האשה דמגורשת בעל כרחה הוא הדין דלא בעינן גבי קדושין דעת הקונה שהוא הבעל. ואע"ג דהתם איירי בקידושי שטר איכא למשמע מיניה לקידושי כסף דלא בעינן דעת קונה דהא בכל דוכתי ילפינן הויות מהדדי כדאיתא בכתובות (דף מ"ו ודף ע"ד). ולפ"ז אין ללמוד מכאן לעלמא שיהיה קנין בלא דעת הקונה דשאני הכא דגלי קרא מהיקשא דגירושין כנ"ל:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה