אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ג · הלכה ח

הלכה ד

היה מדבר עם האשה על הקדושין ורצתה ועמד וקידש וכו' דיו ואינו צריך לפרש. וכתב הרב המגיד ואם לא היו עסוקין כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת וכו'. וכתב הרשב"א ז"ל שאפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתננה לה בתורת קידושין ע"כ. ודע שהאחרונים נתלבטו הרבה בדברי הרשב"א הללו שהביא הרה"מ וגרם להם מפני שלא ראו דברי הרשב"א גופיה בזה שכתב בחידושיו לקידושין. ועל כן צריך אני להאריך קצת ולבאר כוונת הרשב"א היטב עד שלא ישאר שום גמגום בדבריו. וזה יצא ראשונה מה שנתקשו כל המפרשים מהא דקיי"ל גבי פקדון שאם אמר לה כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו אם רצתה מקודשת וא"צ ליטלו הימנה. עוד הקשה הרב ט"ז באה"ע סי' כ"ט על דברי הרשב"א ממ"ש הטור בשם הרמ"ה גבי התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר או דינר רע אינה מקודשת. ואם חזר ואמר לה אח"כ התקדשי לי בו ושתקה הוו קידושין ולא הצריך לחזור וליטלו הימנה. וגדולה מזו הקשה הט"ז בסי' ל"א שהרשב"א סותר דברי עצמו שכתב בתשובה הביאו הב"י שם גבי קידשה בטבעת מוזהב בלא שומא שיחזור ויקדשנה אפילו באותו הטבעת ואפילו לא יחזור ויטלנו הימנה דהו"ל כפקדון וכו'. עוד הקשה הבית שמואל בסי' כ"ז על דברי הרשב"א הנזכר מהא דקיי"ל גבי גט דהיכא דאינה מתגרשת כלל בנתינה הראשונה א"צ לחזור וליטלו ממנה. וא"כ אמאי מצריך כאן כשנתן לה כסף סתם שיחזור ויטלנו הימנה ולקדשה הרי לא קנאתו לקידושין כלל בנתינה ראשונה. וקושיא כזו הקשה ג"כ הלח"מ בריש הלכות גירושין ועיין שם שמחמת כן כתב לחלק בין גירושין לקידושין:
ואישתמיטתייהו לכולהו לשון הרשב"א גופיה בחידושיו לקידושין דשם מבואר דבאמת אין חילוק בין קידושין לגרושין ואדרבא מדין גרושין הוא דיליף לקידושין. והילך לשונו דבפרק המגרש (גיטין דף פ"ד) אמרינן דהיכא דקנאתו בנתינה קמייתא למיפסל בו לכהונה צריך לחזור וליטלו הימנה וקל וחומר כשנתן לה קידושין סתמא דקנאתם לגמרי ואי בעי הוא למיהדר בו לא מצי הדר דמימר אמרה לו את בסתמא יהבת ואנא למתנה איכוונית ע"כ. אלמא דשוין הן ומגרושין הוא דיליף לקידושין דתליא באי קנאתו לגט או לקדושין בנתינה ראשונה לאיזה דבר דאז צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתן לה לשם גרושין או קידושין ולא תליא באם אינה מתגרשת או אינה מתקדשת כלל בנתינה ראשונה שיצטרך מחמת כן ליטול הימנה אלא בהא תליא שאם קנאתו לאיזה דבר צריך ליטלו ואם לא קנאתו לשום דבר א"צ ליטלו. ומעתה ממילא מבואר דקושית הלח"מ והב"ש מעיקרא לק"מ מהא דקיי"ל גבי גט דהיכא דאינה מתגרשת כלל א"צ ליטלו הימנה דהיינו משום שלא קנאתו לכלום. משא"כ גבי קידושין כשנתן לה כסף סתם דנהי שאינה מתקדשת כלל מ"מ קנאתו להיות שלה במתנה כמבואר בדברי הרשב"א בחידושיו שכתבנו. וכהאי גוונא נמי גבי גט אם קנאתו לכלום למפסל לכהונה צריך לחזור וליטלו. והוא הדין אם קנאתו להנייר לצור על פי צלוחית וכגון שאמר לה זכי בשטר חוב זה קושטא דצריך ליטלו הימנה. וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה באה"ע סי' קל"ח ועי' שם:
ועל פי זה נסתלקו ג"כ קושית הט"ז על הרשב"א ממ"ש הטור בשם הרמ"ה בסי' כ"ט גבי מנה שנמצאת חסר דינר או דינר רע דא"צ ליטלו הימנה. דהתם לא קנאתו בנתינה ראשונה לשום דבר שהרי בטעות היתה אבל מודה הרמ"ה ודאי שאם קנאתו לאיזה דבר צריך ליטלו הימנה. וכמו שהוכחתי מדברי הטור בשם הרמ"ה גופיה בסי' קל"ח. וכן נסתלק מה שהקשה הט"ז ממ"ש הרשב"א בתשובה גבי קידשה בטבעת מוזהב בלא שומא שאין צריך ליטלו הימנה דהתם נמי לא קנאתו לכלום שהרי היתה קידושין בטעות וקיי"ל דקידושי טעות חוזרין לבעל כמ"ש רבינו בהלכות זכיה ובאה"ע סי' נ'. גם קושיות המפרשים מההיא דפקדון אתי שפיר ולק"מ דהתם כשאמר לה כנסי סלע זו בפקדון הרי לא קנאתו לכלום משום הכי א"צ ליטלו הימנה משא"כ כשנתן לה כסף סתם דקנאתו בתורת מתנה וכמו שנתבאר:
[ובזה אתי שפיר מה שכתב רבינו בריש הלכות גירושין הלכה י"א המגרש צריך שיאמר לה כשיתן לה הגט הרי זה גיטך וכו'. ונדחק שם הלח"מ בלשון רבינו וכתב דלאו דוקא כשיתן לה הגט דאף אחר שנתן לה הגט אם אמר מהני עיי"ש. ולפי הנ"ל דוקא כשיתן לה הגט דאילו נתן לה בסתמא לא מהני האמירה אח"כ כיון שקנאתו ליפסל בו לכהונה לדעת רבינו שם דאם נתן בידה ולא אמר כלום הרי זה גט פסול]:
ומעתה יתבאר לך שהדין עם המהרי"ט שהביא כאן המל"מ שכתב לדעת הרשב"א דס"ל דכשנתן לאשה כסף סתם בתורת מתנה יהיב לה ואם טענה איהי כך מהימנא. ובעל משל"מ השיג עליו והביא ראיה דכל הנותן סתם לאו למתנה נותן ממ"ש הר"ן בשם הרשב"א פרק בתרא דכתובות דהמפרנס אשת חבירו בסתם לאו בתורת מתנה הוא נותן אלא בתורת הלואה הוא נותן. וגם מיניה אשתמיט דברי הרשב"א בחידושיו שזכרתי דשם מבואר דסבר כמ"ש המהרי"ט. ונהי שהוא לכאורה נגד מ"ש הר"ן בשמו מ"מ אין התלונה על המהרי"ט שהרי הרשב"א עצמו כתב כן בחידושיו לקידושין. וכן יש לדקדק ג"כ מדבריו בתשובה הובא באה"ע סי' צ"ו. וע"ש:
ועוד יש לתמוה על המל"מ במה שהקשה על ראיית מהרי"ט מהא דאמר בפרק שבועת העדות מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני כי טעין אין שקלי ודידי שקלי כי עדים רואין אותו מבחוץ מאי הוי. ודחה זה דהתם הלה טוען ברי דלמתנה קאמר ליה אבל במקבל סתם אפשר דאינו יכול לומר דמסתמא לשם מתנה יהבתינהו והשתא הוא דקהדרת בך:
והנה מלבד זה דאשתמיט מיניה דברי הרשב"א הנזכר אלא אף זו שנעלם ממנו דברי הר"ן בזה בפ"ק דקידושין דגם הוא ז"ל הביא בהדיא ראיית מהרי"ט מההיא דשבועות וז"ל אי מעיקרא יהיב לה סתמא מדינא הרי הן שלה במתנה וכדמוכח בפרק שבועת העדות דאמרינן התם אי דאמר אין שקלי ודידי שקלי וכי עדים רואין אותו מבחוץ מאי הוי והן הן דברי מהרי"ט. אמנם לפ"ז תקשי אהדדי דברי הרשב"א והר"ן דפ"ק דקידושין על דברי הרשב"א והר"ן דפרק בתרא דכתובות. וכן מדברי הר"ן בריש פ"ד דנדרים. ומדברי רבינו בסוף פ"ז דזכיה מוכח כן דסתם לא הוי מתנה:
ונראה דיש לחלק בין נידון דידן לדכתובות על פי מ"ש בספר יד המלך דכאן אמרינן דמציא טענה שהוא הבטיח לה כבר מקודם ליתן לה מתנה ולשם כך תפסה המעות ולא לשם קידושין והיא נאמנת לומר כן כההיא דפרק שבועת העדות דקאמר דידי שקלי. דמה לי אם טוען שנותן לו עכשיו לשם מתנה בפירוש או שטוען שהבטיח לו כבר ליתן ותופסו עכשיו בשביל כן דנאמן כיון שאין העדים יודעים מזה כי רואין אותו שנותן לה מאי הוי יכולה לומר דידי שקלי משום שהבטיח כבר ליתן לה. אבל אם מודה שנתן לו סתם לגמרי וגם לא הבטיח לו מעולם בפירוש ליתן לו מתנה אינו יכול לטעון ולומר שהיה במתנה ע"כ. ולפ"ז אין סתירה בדברי הרשב"א והר"ן דמה שכתבו דבסתמא מדינא הוא שלה דמימר אמרה אנא למתנה איכוונית היינו לומר דיכולה לומר שהבטיח לה כבר ליתן מתנה. ובהכי אתי שפיר ג"כ הראיה שהביא מההיא דשבועות דאיירי נמי בכהאי גוונא וכמ"ש. וכן מ"ש התוס' והרא"ש בב"ב פרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ה) דאם נתן לו סתם בפני עדים יכול לטעון שבמתנה נתן לו היינו נמי לומר שיכול לטעון שהבטיח לו כבר ליתן מתנה ולשם כך קיבל עכשיו ומשום הכי הוי שלו ולא בסתם ממש. ובזה לא סתרי דברי התוס' והרא"ש דב"ב לדברי הרשב"א והר"ן ורבינו הנ"ל:
[ודע שכתב בס' המקנה [קו"א סימן כ"ז] דצריך ליזהר המסדר קידושין שיגמור אמירתו קודם שנתן הטבעת בידה דאם נתן לה סתם אף שמיד תוך כדי דיבור אמר לה הרי את מקודשת לא אמרינן בזה תוך כדי דיבור כדבור משום דאם נתן לה לשם מתנה אינו יכול לחזור בו דלא מצינו בשום מקום במוכר או נותן לחבירו במשיכה או בקניין שיוכל לחזור בו תוך כדי דיבור. והטעם בזה משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה כדאיתא בר"פ האומר עכ"ד. ויש לתמוה על הרב שנעלם ממנו דברי הרא"ש דמוכח להדיא מדבריו בב"ב (דף קי"ד) דבכל הקנינין יכול לחזור תוך כדי דיבור. והב"י בחו"מ סי' קצ"ה כתב שכן דעת הרבה פוסקים וכן פסק בשו"ע שם. ואפשר שנמשך אחר הט"ז שכתב כן בסי' ל"ח אך זה אינו. ויותר תמוה הוא מ"ש בס' המקנה דבקניין לא יוכל לחזור תוך כדי דיבור דהרי קיי"ל בב"ב שם דבקניין סודר יוכל לחזור אפי' לאחר כדי דבור כל שעסוקין באותו עניין ועי' הטעם ברא"ש שם:
ומ"ש בספר המקנה דלא יוכל לחזור אפי' תוך כדי דבור משום דאין אמירה מבטל מעשה לק"מ דכל זמן שלא עבר מהמעשה כדי דבור חשוב כמו שלא נגמר המעשה עדיין ולכך יכול לחזור מהמעשה דהוי כאלו עדיין לא נגמר כלל. ועי' בר"ן בנדרים [דף] פ"ז שכתב דהאדם אינו עושה אותו בגמר דעתו אלא דעתו שיוכל לחזור בתוך כדי דיבור:
[ומה שהביא ראיה בס' המקנה מהא דמצינו גבי הקדש דאינו יכול לחזור בו תוך כדי דיבור כדאיתא בתמורה משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט. ומזה מוכיח דלאחר מסירה להדיוט אינו יכול לחזור אפי' תוך כדי דיבור. וגם בשו"ת ושב הכהן סי' י"ט כתב כן. והנה בגמרא ליתא כלל הך טעמא רק התוס' כתבו כן במנחות (דף פ"ב). ואף לפי דבריהם אין הכרח כלל לומר דס"ל דמסירה מהני בהדיוט שאינו יכול לחזור תוך כדי דיבור ודלא כמ"ש בספר המקנה וס' ושב הכהן לדעת התוס' ורבינו דאפשר דס"ל כמ"ש הר"ן בנדרים (דף ל' ע"א) דהאי לישנא לאו דוקא הוא דאמירה כמסירה אלא דעדיפא טפי אמירה לגבוה ממסירה להדיוט דאמירה לגבוה אפי' בלא מעכשיו מהני כמסירה גמורה להדיוט דהיינו במעכשיו והכי נמי י"ל לעניין חזרה תוך כדי דיבור הוי אמירה לגבוה טפי ממסירה להדיוט דאמירה לגבוה תוך כדי דיבור הוי כמסירה גמורה להדיוט דהיינו אחר כדי דיבור או שמתנה עמו בפירוש שיקנה מעכשיו ולא יוכל לחזור כלל. ואף לפמ"ש הר"ן שם בשם הרשב"א דאיכא למאן דאמר שאין אמירה קונה טפי ממסירה מ"מ לעניין חזרה בתוך כדי דיבור י"ל דהיינו טעמא דאינו יכול לחזור דמחמת דחמיר אין אדם עושה אותו אלא בהסכמה גמורה וטעם זה כתב הר"ן בנדרים פ"ז גבי מקדש ומגרש וכל הנך דאמר התם דאינו חוזר עיי"ש. וראיתי בשו"ת אמונת שמואל סי' נ"ג שכתב אליו חכם אחד ומבואר שם בתוך הדברים דפשיטא ליה ג"כ דאם מסר דבר להדיוט אינו יכול לחזור תוך כדי דיבור והוא תמוה כמ"ש. ושוב מצאתי אחר זמן רב בס' קצות החושן סי' שס"ג שהרגיש מדנפשיה קושיית המל"מ על המהרי"ט והרגיש גם מדברי הר"ן בקידושין פ"ק והניח בצ"ע. גם כבר הרגיש שם להשיג על הט"ז בסי' ל"ח. גם בס' בית מאיר השיג על הט"ז כנ"ל. ובתשובת רבי עקיבא איגר הקשה ג"כ מהר"ן על המל"מ בסי' קמ"ז ובסי' צ"ז השיג על הט"ז]:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה