נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ג · הלכה ב
ואם נתן הוא ואמרה היא הרי זו מקודשת מספק. והנה מדברי הבית שמואל באה"ע סי' כ"ז נראה דרבינו שכתב מקודשת מספק היינו דהוו ספק קידושין מדאורייתא ולא ס"ל מה שכתבו הרי"ף והרא"ש דחיישינן מדרבנן. דמשמע דאינן אלא ספק קידושין מדרבנן. וכן משמע בר"ן. אך מדברי הרב המגיד לא נראה כן שהרי הביא לשון הנזכר על דברי רבינו. וא"כ משמע דמפרש דגם לדעת רבינו לא הוו ספק קידושין מן התורה. ונראה דסבר דרבינו שכתב סתם מקודשת מספק סמך בזה על מ"ש בפרק י"ח מהלכות איסורי ביאה ובסוף הלכות כלאים דאיסור כל הספיקות כולן מדברי סופרים. ובפ"ט מהלכות טומאת מת ביאר דהוא הדין בעריות ספיקן אינן אלא מדברי סופרים. וא"כ החשש דקידושי ספק אינו מן התורה וכ"כ פרי חדש ביו"ד. ומשמע דלא סבירא להו סברת הרב כסף משנה שכתב בהל' טומאת מת דבדבר שזדונו כרת הוי ספיקו לחומרא מן התורה. והראיה שהביא מהא דחייבה רחמנא באשם תלוי מספק בדבר שזדונו כרת. אינה הוכחה כלל לפי דעת רבינו שפסק בהל' שגגות פ"ח דאין אשם תלוי בא אלא היכא דאיקבע איסורא וכגון ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן. וכן הבא על אשה שהיא ספק מגורשת. אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור. וכך מבואר מהסוגיא דיבמות (דף קי"ד) גבי אשת חרש. ולפ"ז רבינו לטעמיה (משמע) דסבר דבכל ספק קידושין אין החומרא אלא מדרבנן. וכפשטא דלישנא שכתבו הרי"ף והרא"ש. והר"ן שנתקשה בלשון זה שכתבו דחיישינן מדרבנן. הא מדאורייתא נמי איכא למיחש. היינו משום דאזיל לטעמיה שכתב בסוף פ"ק דקידושין דכל ספק איסור אזלינן לחומרא מן התורה. וכן משמע ממ"ש ברפ"ד דביצה ע"ש. וכן למאן דאמר דלא בעי קביעותא לאיסורא לחייב אשם תלוי מחייב נמי אשם תלוי בספק קדושין וכדמוכח בסוגיא דיבמות הנזכר. וא"כ מצריך נמי גט מן התורה:
ובזה י"ל דלא תקשי ע"ד רבינו מדאיתא בכתובות (דף ע"ג) אליבא דשמואל דאמר קידשה על תנאי שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים א"צ הימנו גט הא קידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה הא גיטא בעיא ומפרש רבה בעיא גט מדבריהם ורבא אמר תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא. ומשמע דלשנויא דרבא צריכה גט מדאורייתא מספיקא. ופליג אדרב חסדא דאמר דצריכה גט מדבריהם והשתא אמאי תצטרך גט מן התורה מספק לפי דעת רבינו. אמנם לפי הסוגיא דיבמות אתי שפיר דמבואר שם דשמואל לא בעי קביעותא לאיסורא ומחייב אשם תלוי הבא על אשת חרש דהוי קידושיו ספק. והסוגיא דכתובות אליבא דשמואל קאי ולשיטתו שפיר צריכה גט מה"ת בספק קידושין. אבל לדעת רבינו שלא פסק כשמואל לא קיי"ל גם כן כההיא דכתובות ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בפרק ז' דין ח':
אך מ"ש הר"ן עוד שם דגבי ספק קדושין אמרינן דאוקמא בחזקתה הראשונה שהיתה פנויה. ומשום הכי א"צ גט מן התורה גבי ספק זה דנתן הוא ואמרה היא. קשה דלא מבעיא ספק זה דלא שייך ביה לומר כן שהרי הוא ספקא דדינא. ומבואר בדברי הפוסקים ביו"ד דגבי ספק דין לא שייך לאוקמא אחזקה קמייתא דבשביל החזקה לא יבורר הדין והספק שיש לנו בו. ורק בספק שבמעשה שייך לומר שמחמת החזקה נתברר איך היה המעשה. וגם זה דוקא בעלמא אבל גבי קדושין אף ספק שבמעשה וכההיא דאשת חרש שמספקא לן אי יש בו דעת או לא נמי לא מוקמינן לה אחזקה קמייתא שהיתה פנויה דאל"כ לא שייך אשם תלוי. ושוב מצאתי לבעל פני יהושע בחי' לגיטין (דף כ"ח) שהרגיש בראיה זו מהא דיבמות וכתב הטעם דכיון שנתקדשה איתרע לגמרי חזקת פנויה. וכמ"ש תוס' בכתובות (דף כ"ג) גבי ספק קרוב לו. והכי נמי כשנתקדשה להחרש איתרע החזקה הראשונה שהיתה פנויה ע"כ. והנה גם מהסוגיא דכתובות שזכרתי יש להוכיח כן דהתם נמי הספק הוא במעשה וכמו שפירש רש"י שם דמספקא ליה לתנא על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית או לא. ואפילו הכי מצריך גט מן התורה. ולא אמר דאוקמא בחזקת פנויה:
ומזה קשה ג"כ על מ"ש בתשובות מיימוני בריש הלכות אלו גבי ספיקא דתרי ותרי דמוקמינן אחזקה קמייתא דפנויה ומי עדיף מהנך ספיקי דדעתא דחרש וספקא דדעת האדם בנדרנית דמחייב באשם תלוי מאן דלא בעא שתי חתיכות ומצריך גט מן התורה. וכן קשה על מ"ש הכס"מ בפ"י דגירושין בשם מהרי"ק דאם נשאת לשני לא אמר דתצא והולד ממזר דאוקמא אחזקה. ומיהו נראה דההיא דיבמות לא מכריע כל כך ואפשר ליישבה גם לדעת הר"ן וסייעתו על פי מ"ש בעל מגיה שבמשנה למלך בפט"ו מהלכות איסורי ביאה דין י' על מ"ש רבינו הבא על אשה שנתקדשה ספק קידושין הולד ספק ממזר דלא תקשי מזה על דברי מהרי"ק הנזכר דהיינו דוקא כשנשאת לאחר דאתו קידושי ודאי (ומפקי) [ומפקעי] קידושי ספק אבל הכא איירי שבא עליה בלא קידושין ע"כ. ולפ"ז ההיא דיבמות נמי י"ל דהיינו טעמא דלא אוקמא בחזקת פנויה משום דשם איירי בבא על אשת חרש בלא קידושין. ובכהאי גוונא הוא דחייב אשם תלוי למאן דלא בעא שתי חתיכות. ואף לרבינו דבעי שתי חתיכות ולא מחייב באשם תלוי מ"מ הולד ספק ממזר. ומיהו לדידיה אינו אלא ספק ממזר מדרבנן כיון דאע"ג דהיכא דליכא חזקה להיתר אלא הספק שקול לא חייש מן התורה. אבל בשנתקדשה בודאי לאחר קידושי ספק אפשר בקושטא דמהני חזקה קמייתא דפנויה דלא לחוש לספיקא עכ"פ מן התורה לכו"ע. אך מסוגיא דכתובות ודאי משמע דכדי להנשא צריכה גט מה"ת בספק קידושין עכ"פ למאן דלא בעא שתי חתיכות. וא"כ שמעינן מינה דחזקת פנויה לא חשיבה חזקה כל שנתקדשה אפי' קידושי ספק משום דאיתרע כמ"ש. ומ"מ י"ל לדעת הפוסקים דקושטא דלרבא נמי א"צ גט מן התורה (מספק) [בספק] רק מדרבנן ולא אתא למיפלג עליה דרבה ורב חסדא אלא בהכי דאינהו לא קאמרי אלא דצריכה גט מדבריהם והיינו לכתחילה אבל לא עשאו הולד ממזר אם עברה ונשאת בלא גט. אבל לרבא דספק איסור לחומרא הוי נמי ממזר מספק מדרבנן וכמ"ש רבינו בהל' איסורי ביאה: