נחל איתן על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק יז · הלכה ג
כהן גדול שבא על אלמנה חייב אחת אע"פ שלא קידש שנאמר לא יחלל וכו'. ועיי' בהרב המגיד שכתב דהא דאמרינן בקידושין (ריש דף ע"ח) ולחייב נמי משום לא יחלל זרעו ותירצו בשלא גמר עיי"ש. ומשמע שאם גמר חייב שתים משום לא יחלל לאו הילכתא היא וכו'. והנה אין דברי הרה"מ מוכרחים בזה לדחות גמרא ערוכה בדקדוק קל. וכן הקשו בס' קה"ע וס' שושנת העמקים ועיי' מ"ש בס' המקנה וס' ח"צ. ונראה דטעמו של רבינו שדחה סוגיא הנ"ל הוא מכח סוגיא אחרת דאיתא בפ"ב דיבמות (דף כ') דפריך אלמנה מן הארוסין אמאי אינה מתייבמת ליתי עשה ולידחי לא תעשה וש"מ דאף אם גמר אינה אלא בל"ת חדא דאי איתא דאם גמר איכא בה ב' ל"ת לא הוה קשיא ליה דליתי עשה וידחה ב' ל"ת דמהאי טעמא לא מקשה מגרושה לכהן הדיוט דשם איכא ב' ל"ת דגרושה ודחללה שנתחללה בביאת אחיו המת כשנשאה והיא היתה גרושה. וכבר כתב ס' כריתות דאין עשה דוחה ב' ל"ת. ואין לומר דמקשה גבי אלמנה דיהא רשאי קירוב שאינו גמור. דזה אינו שהרי עיקר מצות יבום הוא להקים לאחיו שם ואי איתא שאין יכול לקרב לה קירוב גמור של הקמת שם לא הוי ראויה ליבום כלל. ועוד דאי איתא הכי למה ליה לשנויי דגזרינן ביאה שנייה אטו ראשונה. בראשונה גופה איכא למגזר גמר אטו תחילה אלא על כרחך דס"ל התם דאין חילוק באלמנה לכה"ג בין גמר או לא ובכל עניין אינה אלא חד ל"ת דלא יחלל. ומ"ש בספר מעיין החכמה דאיכא נמי לאו דלא יקח ליתא דהיינו דוקא היכא דמהני הקידושין לקנותה בהן. וכדפירש"י בקידושין (דף ע"ח) וגבי יבמה לא מהני קידושין מן התורה: