אור ברסלב
נזר כהן חלק יורה דעה › סימן א

נזר כהן

חלק יורה דעה · סימן א

חלק יורה דעה

בדין בשר שנתעלם מן העין

שאלה: בדבר בשר בקר או עוף אשר הונח על גבי השלחן במטבח שבבית הנמצא ברחוב סואן, ונשאר לבדו ללא השגחה, אם יש לאוסרו באכילה מדין בשר שנתעלם מן העין.

תשובה: בגמ' חולין (צה.) אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור (ופרש"י שהיה שעה אחת שלא ראהו ואפילו היה מונח על שולחנו אסור שמא נתחלף בנבילה). ואותבינן עליה מדתנן נמצא בגבולים חתיכות בשר מותרות, ומשני מידי הוא טעמא אלא לרב, הא איתמר עלה רב אמר מותרות משום נבלה. כלומר שאינן מטמאות, ואם אכלן אינו לוקה, דספק נינהו. אבל באכילה אסורות לרב. ולוי אמר מותרות באכילה.

והנה לרש"י בביאור דעת רב דאסר בשר שנתעלם מן העין, אם הוא מקום שרוב הטבחים הם ישראל מודה רב דהבשר שנתעלם מן העין מותר באכילה. דאיתא התם והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. דרב הוה יתיב אמברא דאישתטית (על מקום מעבר של אותו נהר. רש"י) חזיא לההוא גברא דהוה קא מחוור רישא (מדיחו במים. רש"י) נפל מיניה אייתי סילתא (סל) שדא אסיק תרין. אמר רב עבדי נמי הכי (וכי דרך הוא כן שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים, כלומר אחרים הוו נמי התם ברישא. רש"י) אסרינהו ניהליה. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דאיסורא שכיחי דהתירא לא שכיחי אמר להו דאיסורא שכיחי טפי. ע"כ. ופירש"י נפק"מ דליכא למיסמך אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל מודה רב דמותר, והכא משום דפרוותא דעובדי כוכבים הואי ושכיחי דאיסורא טפי. ע"כ. אולם הרמב"ן בחידושיו שם האריך להוכיח דאע"ג דהאי עובדא דחי ליה תלמודא, העיקר דרב דאסר אפילו באתרא דרוב טבחי ישראל הוא דאסר. וכ"כ התוספות (שם ד"ה אמר) וז"ל, אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור, ואפילו בעיר שיש בה רוב טבחי ישראל. דחיישינן שמא עורבין אייתו נבלה מרובא דעלמא וחלפוה. ע"כ. וכ"כ הריטב"א בחי' שם.

ב. עוד שם (צה:) רב נחמן מנהרדעא איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא במעלי יומא דכיפורי. אתו עורבי שדו כבדי וכולייתא. אמר ליה שקול ואכול האידנא דהיתרא שכיח טפי. (דהיום רוב שוחטים ישראל הם. רש"י.) רב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא אתה לקמיה דרב הונא אמר ליה אית לך סימנא בגויה א"ל לא. אית לך טביעות עינא בגויה א"ל אין. אם כן זיל שקול. ופירש רש"י, רב הונא סבירא ליה כרב רביה דאסר בהעלמה, ולא קיי"ל כוותיה בהא. אלא אמתניתין סמכינן נמצא בגבולים מצא בה בשר. ואע"ג דשנינהו, שינויי דחיקי נינהו. וכי קיי"ל הלכתא כרב באיסורי, גבי פלוגתא דשמואל הוא דאמרינן, אבל גבי מתניתין לא. ורב כהנא הא קא חזינן דאמר ליה שקול ואכול. עכ"ל. וכ"כ הריטב"א (צה: ד"ה פרוותא) דלדידן לית לן דרב. וכ"כ הרא"ה (בחי' צו. ובבדק הבית ב"ד ש"ב), והתוספות (ב"מ כג: מחרוזת) ובעל המאור (חולין פ"ז) וספר התרומה (סי' מז ) ור"ת (הביאוהו המרדכי והרא"ש), והמאירי בשם רוב הפוסקים, וכ"כ בהגהות מיימוניות (פ"ח ממ"א אות ו) בשם הראב"ן וכל רבני צרפת.

והנה הריטב"א בחי' שם כתב דאע"פ שהלכה כלוי, בעיר שרוב טבחיה נכרים קיי"ל דבשר שנתעלם מן העין אסור. שבזה לא נחלקו אדרב. וכ"כ הרא"ה. אבל הרשב"א והר"ן כתבו בשם ספר התרומה שאפילו בעיר שרוב טבחיה נכרים אינו אסור אלא אם הניחו במקום אחד ומצאו במקום אחר, אבל מצאו במקום שהניחו מותר. ובעיר שרוב טבחיה ישראלים אפילו מצאו במקום אחר מותר. והרא"ש (חולין פרק ז סי' כב) כתב דמסוגיא דשמעתין דקאמר ורב היכי אכל בשרא ולא קאמר היכי אכלינן בשרא מוכח כדעת רש"י דלית הלכתא כרב. וקשה דבבבא מציעא (כד: ) פריך היכי שרי אביי בישרא דשדי דיו (עוף) דבי בר מריון והא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור. ומדפריך מיניה אלמא דהכי הלכתא. וכתב שהרשב"ם תירץ דהא דפסקינן בסוגיין דלא כרב הוא רק היכא שהניח בשר ומצאו אח"כ במקום שהניחו. דלא חיישינן שמא עורב החליפו והניח חליפיו באותו מקום עצמו. אבל היכא שנטל העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו. והני עובדי (דר' חייא בר אבין ודר' חנינא שאיבדו בשר ולא התירו להם אלא ע"פ סימן או בטביעות עין) איכא למימר דהוו בעיר שרובה עובדי כוכבים וכיון שנאבד איכא למיחש טפי. ע"כ. וכתב הטור ומסקנת א"א הרא"ש ז"ל כדכתב הרשב"ם. ופירש הב"י דמדכתב דעת הרשב"ם בסוף דבריו ש"מ כוותיה ס"ל.

אבל הרי"ף כתב וקיימא לן כוותיה דרב. וכן פסק הרמב"ם (פ"ח ממאכלות אסורות הי"ב), וכ"כ הרמב"ן בחי' וכתב שכן הסכימו מקצת הגאונים. וכ"כ המרדכי בשם רב האי גאון, וכ"פ רבינו חננאל (בפירושו לב"מ כד:). וכתבו שאם היה צרור וחתום או שיש לו בו סימן שרי אע"פ שנתעלם מן העין וכמבואר בגמ' דזה שרי אפילו לרב. וכתב הריטב"א שאף לדעה זו דוקא אם היה מונח אסור אם נתעלם מן העין דחיישינן לאיחלופי, אבל אם היה תלוי בשיפוד או באונקלי מותר ושכן מוכח מרשי"י דנקט בפירוש דברי רב שהיה בשר מונח על השולחן. ושכן הורה מורו הרא"ה. וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בשם הראב"ד וכן דייק הרב המגיד מדכתב הרמב"ם (פ"ח ממ"א הי"ג) תלה כלי מלא חתיכות בשר ונשבר הכלי ונפלו החתיכות וכו' אסור, דאפשר שאף הרמב"ם סובר כן. ועי' בב"ח (סי' סג) שתמה על מש"כ הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א שאם תלאו במסמר ומצאו שם מותר כיון שאין העופות והשרצים יכולין ליטלו משם ולהביא אחר במקומו, מהא דאיתא בגמ' (צה:) דרב חזי חיותא דתליא בבית רב חתניה ולא העלים עיניו ממנו כדי שלא ייאסר. עיי"ש. וכבר הרגישו בזה הריטב"א בחידושיו (צה. ד"ה אמר) והרמב"ן בחידושיו (שם ד"ה נמצא). וחילק הריטב"א בין אם היה תלוי בשיפוד או באונקלי דאי אפשר לשרצים ולעופות לאחלופי ובין אם היה תלוי על המוט, דאפשר לאחלופי. והרמב"ן בשם הראב"ד כתב אם נמצאת תלויה בדרך שאין העופות והשרצים עושים כן, מותרת. וההיא דחיותא דתליא בסילתא תליא במקום שהשרצים נושאים ונותנים שם לפיכך חששו לה. ע"כ.

ג. והנה מרן הש"ע (סי' סג ס"א) פסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם וז"ל, וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עובד כוכבים אע"פ שכל המוכרים וכל השוחטים ישראל. ולא עוד אלא אפילו הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור אלא אם כן היה לו בו סימן או טביעות עין והוא מכירו ודאי שהוא זה, או שהיה צרור וחתום. ע"כ (והוא לשון הרמב"ם. ומשמע מלשון זו שכל אדם נאמן בזה וכמש"כ בב"י בשם הרמב"ן והרשב"א ודלא כר"ח שכתב דה"מ בתלמיד חכם שאינו משקר ועי' בט"ז שם ס"ק א' ובש"ך בנקודות הכסף.) ובסעיף ב' הוסיף שאם תלאו במסמר וכיוצא בו שאי אפשר לשרץ ליטול ולהניח מותר. וסיים, ויש מתירין בשר שנתעלם מן העין אם מצאו במקום שהניחו. והוא דעת הרא"ש והרשב"ם הנ"ל. והרמ"א בהגה כתב וז"ל, והמנהג להקל כסברא האחרונה. ואפילו אם היה ביד עובד כוכבים במקום שכל המוכרים ("כל" לאו דוקא, דרובו ככולו. ש"ך ס"ק י') הם ישראלים המוכרים בשר כשר. ע"כ.

ד. ולכאורה נמצא לפ"ז, דלדידן שקיבלנו עלינו הוראות מרן השו"ע בשר בקר או עוף שהושאר לבדו במטבח על גבי השולחן או לוח השיש (לאפוקי אם היה תלוי), לאחר שהוציאוהו מאריזתו המקורית אשר מודפס עליה שם החברה וההכשר וכו' (שאם עדיין היה מונח באריזתו פשיטא דשרי. שאפילו החליפוהו עורבים וכדו' הן בכשר החליפוהו), ואין לו בו סימן בצורת חיתוכו או סידורו ע"ג השלחן בצורה מיוחדת, ואף אינו מכירו בטביעות עין שזה אותו שהניחו, הוי בשר שנתעלם מן העין דאסור.

ה. אמנם אם היו פתחי המטבח סגורים, באופן שאי אפשר שיכנסו עופות ושרצים ויחליפו בבשר מעלמא, בפשטות נראה דשרי דליכא למיחש למידי. ואין לומר בזה לא פלוג רבנן, לפ"מ שכתבו התוספות בעירובין (סה: ד"ה התם) דלא אמרינן פלוג לחומרא. ועי' בספר יד מלאכי סי' שנז מה שהעיר בזה. [והתוס' (חולין צה. ד"ה אמר) והרא"ש (שם) כתבו שאיסור זה דבשר שנתעלם מן העין חומרא בעלמא הוא משום מעשה שהיה. אמנם בחי' רעק"א תמה ע"ז דא"כ מאי פריך לרב מכל הני משניות וברייתות עיי"ש. והריטב"א בחי' כתב מטעם זה דרב משורת הדין אמרה וכן משמע מהתוס' חולין ה. (ד"ה על) שהקשו איך אכל אליהו את הבשר שהביאו לו העורבים, הא אמר רב בשר שנתעלם מה"ע אסור. והרי דסבירא להו שלא רב הוא שחידש את האיסור משום מעשה שהיה]. ועוד, והוא העיקר, דהא חזינן דפלוג בבשר שנתעלם מן העין ולא אסרו מה שבודאי לא הוחלף אע"פ שהתעלם מן העין. שהרי התירו בצרור חתום וכן ע"פ טביעות עין. ואף באופן שלא הוזכר בגמ' מצינו בראשונים שהתירו אם ודאי הוא שלא הוחלף, דמש"ה התירו בשר שהיה תלוי במסמר. ומכאן לכאו' יש להעיר על מש"כ הב"ח ריש סי' ס"ג בתירוצו הראשון שטעם הרא"ש והטור שכתבו שאפילו בהמה גדולה שנתעלמה מן העין אסורה (ולמדו כן מעובדא דרב דמיירי בחיותא), הוא משום דלא פלוג רבנן ומשו"ה אע"פ שבודאי אי אפשר שהוחלפה בהמה זו, אסורה. עיי"ש. דהא חזינן דפלוג וכל שבודאי לא הוחלף שרי. והטעם שאסרו בהמה גדולה י"ל כתירוצו השני של הב"ח דא"כ נתת דבריך לשיעורין, א"נ כמו שכתב הדרישה בזה (שם ס"ק ב) דחיישינן לעוף גדול שנוטל אפילו בהמה שלימה שמא החליפנו. ואפשר שאף הב"ח לא נתכוון אלא דלא פלוג בין בשר לבשר, אבל פלוג במצב הנחת הבשר. וא"כ בניד"ד שהבשר מונח בחדר סגור גם להב"ח שרי. תדע, דאטו להב"ח כל הבשר המונח בלא אריזה במקפיאים שבאטליזים ושבבתים הוי בשר שנתעלם מן העין דלדידן דקיי"ל כרב אסור באכילה. ומאי שנא חדר סגור ממקפיא, ואם באת לחלק בין הגדלים, שמקפיא לפי שהוא מקום קטן הרי הוא כצרור וחתום דמבואר בגמ' דשרי, נמצאת אומר דלהב"ח אילו יהא בשר ללא אריזה בחדרי ההקפאה הגדולים שבבטן האוניות ושבמפעלי עיבוד בשר ושבאטליזים גדולים וכדו' ייאסר באכילה מדין בשר שנתעלם מן העין. ועכ"פ למעשה נראה שכל שהיה הבשר בחדר סגור באופן שא"א שיתחלף שרי וכמשנ"ת.

ו. ועוד נראה שאפילו אם חלונות המטבח היו פתוחים, אם הוא במקום שרוב הבשר בכל הסביבות עד למרחק גדול שאין סבירות שעורבים או שאר עופות ושרצים יטלטלו את בשר משם לכאן הוא בשר דהיתרא, כבכמה מקומות בארץ ישראל, שרוב מוכרי הבשר בכל סביבות אותו מקום עד מרחק גדול מוכרים בשר כשר, יש להתיר את הבשר אע"פ שהיה מונח שם לבדו איזה זמן. וזאת ע"פ מש"כ הריטב"א שיש שפירשו הא דרב כהנא דשרי כבדי וכולייתא דשדו העורבים, דאתי גם לרב דאסר בשר שנתעלם מן העין. שכיון שכל סביבות המקום הזה היתרא תלינן שמהיתרא הוא. "דלא חייש רב למקומות הרחוקים הרבה שאין דרך עורבים להביא משם על הרוב". ע"כ עיי"ש. וכעין זה כתבו התוס' (צה: ד"ה אסיק) והרא"ש בתוספותיו (שם) בעובדא דההוא דהוה מחוור רישא ונפל מיניה ואסיק תרין ואסרינהו רב, וז"ל, ואי לא אסיק אלא חד לא היה אוסרו שהרי ראה שלא בא לשם עורב, ולא הוה חייש שמא שלו נאבד במים וזהו אחר. אבל השתא דאסיק תרין אסרינהו אע"פ שהיו שם רוב טבחי ישראל, דחיישינן שמא עורב הביאו מרובא דעלמא. והיינו דקאמר דאיסורא שכיחא טפי כלומר במקומות רחוקים שיכולין עורבים להביאו משם. ולקמן דשרי רב כהנא כבד וכולייתא היינו משום דהאידנא דהיתרא שכיח טפי, בכל המקומות שסביב אותו מקום שיכולין עורבים להביאן משם. עכ"ל.

אמנם בתורת הבית להרשב"א (בית רביעי שער שני) כתב וז"ל, הגאונים ז"ל פסקו הלכה כרב וכו' והא דאמרינן התם בפרק ג"ה רב חנן איקלע לבי רב כהנא וכו' א"ל שקול ואכול דהאידנא דהיתרא שכיחא טפי. אלמא לא חיישינן לשמא הביאום ממרחק, דודאי אפילו במעלי יומא דכיפורי רוב אוכלי בשר דעלמא נכרים נינהו, אפקוה לההיא מהלכתא, ורב כהנא לטעמיה אזל וכו''. עכ"ל עיי"ש. ומשמע בפשטות שדעת הרשב"א לדינא שאע"פ שבכל הסביבות הבשר כשר, חיישינן שמא הביאום ממרחק, שהרי רוב אוכלי בשר דעלמא נכרים נינהו. אמנם לשון הרשב"א אינה מכרעת כ"כ ואפשר דהביאום ממרחק שכתב אין כוונתו למקומות הרחוקים הרבה שאין דרך עורבים להביא משם על הרוב. ולעולם בכה"ג מודה דשרי. ומ"מ לדינא נראה דבאיסור דרבנן עכ"פ לית לן למישבק פשיטותא דהרא"ש והתוספות בביאור דעת רב משום ספק כוונת דברי הרשב"א ונקטינן לקולא.

ז. אלא שעדיין יש לדון לבני עדות המזרח בבשר בקר וצאן שנתעלם מן העין בכה"ג, כיון שבזמנינו אף במקום שכל סביבותיו עד למרחק גדול מוכרים בשר כשר, לא יימצא אלא רוב בשר 'כשר' ולא 'חלק' כפי הראוי לדידן שקיבלנו עלינו הוראות מרן הש"ע, וא"כ יש לחוש שהוחלף בבשר כשר שאינו 'חלק'. ומ"מ נראה דשרי משום דהוי ספק ספקא דשמא הלכה כהפוסקים דסירכא שנתמעכה כשירה. וכבר האריך רבנו הגדול שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"א חיו"ד סי' כו אות ו) ועוד להוכיח שהעיקר כדעת הרב חיד"א ז"ל דעבידנן ס"ס אף כששני הספיקות הם נגד פסקי מרן הש"ע ז"ל. וטעמא דמילתא, שאנו אומרים דמרן ז"ל פסק לחומרא בשניהם באופן שכל מקרה הוא בפני עצמו, אבל בהצטרף שניהם כאחד אף הוא ז"ל לא היה פוסק לחומרא. וא"כ נמצא שאין זה נגד דעת מרן ז"ל. ובפרט שאיסור בשר שנתעלם מן העין אינו אלא מדרבנן.

ח. ועוד יש להוסיף בזה ע"פ מש"כ הפמ"ג במשבצות זהב (סי' סג סק"ב ד"ה ודע) לחלק בין מקום ששרצים ועופות מצויין שם ובין מקום שאין שרצים ועופות מצויין שם, דבנד"ד אפילו היכא דליתא להני היתרי דלעיל, אם הונח הבשר בבית אשר יושביו יודעים בבירור מתוך ניסיונם שאין שרצים ועופות ומיני בע"ח מוליכי בשר מצויים שם, שהרי אין ימינו כימיהם שהשלוה והשקט שררו במקומות היישוב, ומיני עופות ושרצים היו דרים ביניהם ולא היו יראים כ"כ להיכנס לבתיהם, אבל בזמננו שבמקומות סואנים רבים לא מצויים בעלי חיים אלה, הרי במקומות אלו אין לחוש שמא נכנסו והחליפו את הבשר הכשר בבשר איסור. ואע"פ שבפמ"ג כתב לחלק כן באופן האסור אליבא דלוי (דס"ל כהרמ"א דהלכתא כלוי), מ"מ יש ללמוד מדבריו דמיירי באופן האסור אליבא דלוי ואפ"ה שרי בכה"ג, דה"ה לדידן אליבא דרב.

בסיכום: לדידן שקיבלנו עלינו הוראות מרן הש"ע ז"ל דסבירא ליה בשר שנתעלם מן העין אסור באכילה, לכתחילה יש לאדם להזהיר בביתו שלא להניח במטבח וכדו' בשר שאינו באריזתו ואי אפשר להם להכירו בבירור בטביעות עין, כשהוא לבדו. אם לא שפתחי המקום סגורים ואי אפשר לעורבים וחתולים ושאר בע"ח נוטלי בשר להכנס. ואם סגרוהו בני הבית באריזה בצורה ובאופן שאם יוחלף ירגישו שאין זה אותו שהניחו, או שתלוי על מסמר שבקיר באופן שאי אפשר לבעלי חיים לקחתו ולתלות אחר במקומו, וכן אם היה מחותך בצורה מסויימת או מסודר על השלחן באופן שידוע לו, מותר. והוא הדין בבשרים הנארזים במפעלים באריזות ניילון ועליהן מודפס שם החברה וההכשר וכו', אע"פ שהניחו לבדו וכשחזר אינו יודע להכירו אם זה הוא שהניחו, מותר. שאפילו החליפוהו העורבים וכדו' הן בכשר החליפוהו. ובדיעבד אם הונח בשר לבדו ואין בו אחד מכל הנ"ל, אם הוא במקום שרוב הבשר באותו המקום ובכל האיזור שמסביבו עד מקום שאין מסתבר כלל שיטלטל עורב וכדו' בשר משם לכאן, הוא בשר כשר, מותר. וה"ה אם הבית במקום שאין מצויים שם עורבים וחתולים ושאר בע"ח נוטלי בשר, יש להקל בדיעבד וכמשנ"ת. הנראה לענ"ד כתבתי והי"ת יאיר עינינו בתורתו שלא נכשל בדבר הלכה, אמן.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה