אור ברסלב

נזר הקודש - ערכין· הרב משה רוזין

הקדמה

איש כי יפליא נדר, אמר להן הקב"ה לישראל אם אתם מביאין לפני ערכים שלכם מעלה אני אליכם באלו נפשותיכם הקרבתם לפני, לכך נאמר איש בי יפליא נדר, אמר הקב"ה לישראל בזכות הערכין אני מציל אתכם מגיהנם, אמר להם הקב"ה לישראל הן מעריכין לפני את נפשותיכם אני מציל אתכם מעריבות גיהנם שנא' (ישעי' ל') כי ערוך מאתמול תפתה, ואערוך לפניכם שלחן, הוא שאמר דוד תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (תהלים כ"ג) אמן וכן יהי רצון מדר"ת בחקותי).

יתברך הבורא ויתעלה המעלה אותנו תמיד מכל האויבים אשר סובבים אותנו מכל עבר ופנה, ומסר לנו סמים לתרופה ומגן ומחסה העומדים לנו בעת צרה, וזהו התורה מצד אחד, והצדקה מצד השני, ושני אלה שומרים אותנו מחמת הכליון ר"ל, חנה כמו כן סמיכות פרשה דערכין לפרשה זו דהתוכחה, להורות לדורות הגנה מהתלאות ולהנצל מכל מח שכתוב בזה הוא ע"י ההפלאה שבערכין בין באומר ערכי עלי, או דמי עלי, ועי"ז יציל את גופו, וישאר קיים בלא נזק. כי בזה שמשלם דמיו בין לפי השנים בשאומר ערכי עלי, ובין לפי השיווי בשאומר דמי עלי, זה הוי כתרים בפני הפורענות, וזהו סגולה נכבדה בזה שמוסר גופו לשמים בזה שמשלם דמי פדיון נפשו, וזה מתאים למה שדרשו רבותינו שנודרין בעת צרה כמו שעשה אבינו הזקן, וזה הציל אותו מידו של לבן ומידו של עשו, זהו לדעתי הכוונה בהסמיכות הפרשיות, לדידן דקיי"ל כרבנן דר' יהודה דדרשי סמוכין בכל התורה כולה.

והנה כתבו התוס' ריש חולין וז"ל וא"ת והא כתיב (בראשית כ"ח) וידר יעקב נדר, וכתיב (יונה ב') את אשר נדרתי אשלמה וי"ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בב"ר וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה, עכ"ל. ובמדרש שם מבואר דנם מצוה איכא לנדור בעת צרה, דאיתא שם וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול, כתיב (תהלים ס"ו) אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, א"ר יצחק הבבלי ודבר פי בצר לי שנדר מצוה בעת צרתו. מהו לאמר לאמר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת צרתן, ע"כ. והביאור שנדר מצוה בעת צרתו, שאמר ר' יצחק הבבלי, ע"כ הכוונה שגם מצוה איכא לנדור, והנה אנו רואים בדעת התוס' שאין הבדל בין נדרים לנדרים, היינו דהא דקיי"ל דאסור לנדור אם לא בעת צרה, אין הבדל בין נדרי הקדש לנדרי צדקה, אמנם לא כן דעת הרמב"ן בחידושיו לחולין שם דכתב וז"ל ולי נראה שלא אסרו אלא בקדשי מזבח קדשי מזבח ע"כ לאו דוקא דהרי גם בקדשי בדה"ב איכא חששא דתקלה, וגם מה שכתב הטעם ואין בקרבנות וכו', שייך גם בקדשי בדה"ב מפני שהוא צורך קרבן), שמא יבוא לידי תקלה ואין בקרבנות צורך לגבוה דכתיב הנה שמוע מזבח טוב אבל לצדקה ולהפריש עישור לעניים ואין צ"ל לקיים מצות נשבעין ונודרין כדתנן, נדרים סייג לפרישות, והא דאקשי' אפי' ר' יהודה לא קאמר פירש"י ז"ל אלמא מעריכין ונערכין לאו לכתחלה הוא דהא עלי הוא דליכא למימר בהו ח"ז ערך דהיכי מצי למימר אלו לערכי או לערך פ' אם לא נדר תחלה לערך, פי' לפי' שאם אמר נמי אלו לערכי הקדש או חרי אלו לערכי אין זה ערך האמור בתורה אלא ערך שלו הוא שיהא מעריך את עצמו בכך ואפילו לא יהיה לו ערך הרי הקדשם בתורת הקדש וערך האמור בתורה הוא שיאמר ערכי עלי או שיאמר הריני כערכי כדאמרינן בפ"ב דמכילתא ואח"כ ידון בדמים שקצבה לו תורה, עכ"ל. אמנם דברי הרמב"ן תמוה לי טובא דהיאך יתפרש דברי רבותינו במדר' שם שדרשו מהא דוידר יעקב נדר לאמר שנודרין בעת צרה, דע"כ הכוונה גם על נדרי צדקה, כמו דכתיב עשר אעשרנו לך, דדוחק לומר דהכוונה רק לנדרי הקדש, וכן משמע גם מדברי רבותינו שדרשו מזה בכתובות נ' האי דינא דאל יבזבז יותר מחומש, וא"כ מבואר דע"כ בכל נדרים מיירי, ומכ"ז אמרו רבותינו שרק בעת צרה מותר לנדור, וזהו כמו שיטת התוס', והנה אפשר לומר דהרמב"ן מפרש דבעת צרה איכא גם מצוה לנדור, וכמו שאמר ר' יצחק הבבלי שם, אבל דעת התוס' דגם בעת צרה רק מותר לנדור, ולא כתבו התוס' דמצוה לנדור, וכן איתא בשו"ע יו"ד סי' ר"ג סע"ה, ולפלא שלא כתבו הפוסקים דגם מצוה איכא לנדור בעת צרה, והנה הסמיכות מורה שגם לאחרי החורבנות שאין נוהג דיני קדשים, ג"כ נוהג דיני ערכין והדמים, וזהו כשיטת המהרלב"ח הובא בפ"ת סי' רנ"ח סק"ד.

אמרו רבותינו בילקוט שופטים ז', אמר לו הקב"ה לגדעון רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם מים לשתות רוצה ולא רוצה היה משתחוה לאלילים, דורו של גדעון היה משתחוה לבבואה, יעוי"ש. הביאור בזה כי האדם שהוא בעל צורה נשגבה שתים יש בו, א) צורה החיצונית. ב) צורה הפנימית. והיא נפש המשכלת, והיא רואה ואינה נראית, והצורה החיצונית היא בבחינת תמונה, לגבי הפנימית, וזהו בצלם אלהים ברא את האדם, כי האדם החיצוני הוא רק בתואר דמות וצלם, וכמו שידענו כי החוזים בחכמת התמונה מכירים בפרצוף, כל התכונות בטבע האדם, בעל התמונה, ומכירים גם את שעבר עליו, ומעיד על עצמו, והיינו כי הפרצוף הוא רק תמונה ודמות מעצם האדם, וגם במעט חכמה יכול כל איש להתבונן ולהבין בפרצוף תכונת נפשו, אם הוא ילד או גער, או זקן, אם הוא שמח, או עצב, אם בריא ושמן, או דל ורזה, אם הוא יודע חולה ואיש כואב:

גם חכמת האדם תאיר פניו, ופרצופו תעיד על חכמתו, על תבונתו, וחריצותו, ענותו וחסידותו; כן גם להיפך חלילה. ובזה יש להמליץ דברי המשורר ברוח קדשו, אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר, גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו וגו', והיינו כי הגולם שהוא החומר, שהוא התמונה, נרשם לפי הצורה הכתובה בספר הקב"ה, והחומר שהוא בשם גולם יכונה הוא רק בתור תמונה הנרשמת בכל הפרטים, והרשומים אשר בהצורה העומדת ממעל לו, וכמובן שיש יתרון להצורה שהיא העיקרית, והתמונה אינה רק תמונה ואין בה ממש, ואינה רק צל, והנותן יתרון כח וייפוי להתמונה שהיא הצל מעצם הצורה אין לך טועה גדול מזה, וממילא יתרון הכח והממשלה להצורה, והתמונה היא כעבד נרצע להצורה, וממילא כל דרישות התמונה הוא רק למלא רצון, והמבוקש של הצורה, והיינו שהחומר מוכנע תחת הצורה למלא כל מגמותיו ורצונו, אמנם לא כן מי שחפצו למלא כל הדרישות של התמונה ליפותה ולשכללה ולפארה במסגרת נאה בציצים ופרחים וכדומה, אף באופן שהם למורת רוח להצורה, ובזה תיארו רבותינו דורו של גדעון שעבדו ע"ז הכורעים להמים גם האנשים שלא היו רוצים בע"ז, אמנם היו פוסחים על שתי הסעיפים, היו עובדים לבבואה, שהיא תמונת הצורה, ולא היו משגיחים על הצורה רק על התמונה, שהיא החומר, ונתנו יתרון להחומר על הרוח, והיו כורעים ברך לכל אשר יטנו מעלת החומר, שהוא הבבואח, ולא הכירו למעלת הצורה. .

והנה כל הענין של ערכין והדמים שהדין בזה שוה בכל אדם, ולא הכירה תורה בזה לתת יתרון לאחד על חבירו, כמו דתנן במשנה ערכין י"ג ע"ב יש בערכין להקל ולהחמיר כיצד אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע ואם אמר חרי דמי' עלי נותן שוויו, ובכולם בערכין לפי השנים, ובדמים לפי מה שהוא נמכר בשוק, ולפעמים יש יתרון בזה לעני על העשיר, אם העני הוא יותר שוה להיות נמכר לעבד אם הוא למלאכה מועיל יותר, וכוונת התורה שאין יתרון להחומר של אחד על השני, וכל החומריים שווים, ואין מעלה של אחד על השני יותר ממעלת עבד, וזהו בדברים החומריים, ובזה למדה תורה דרך ארץ, כי היתרון לאחד על השני הוא רק בהפנימית, שהוא הרוחני, וממילא שאין להשתרר במעלת החומרי.

ויש ללמוד מפרשה זו כי גדרה תורה להיות כל האנשים שווים, ובאופן זה יש ללמוד כמה יש לאדם להרחיק עצמו מגאות ומהשתררות על חבירו, בשעה שמוצא את עצמו תמיד להיות ערכו נידון ונישום בשוה עם חבירו, ועל זה רמזה לנו התורה בסמיכות הפרשיות, פרשת ערכין לפרשת התוכחה לומר כי פרשת התוכחה המקויים בעם ישראל, בין תוכחה ראשונה שבפרשה זו, בין תוכחה השניה שבפר' תבוא, אשר כתבו הראשונים כי מרמזים לשני החורבנות, חורבן בית ראשון וחורבן בית שני, ועל מה זה עלתה לנו שתי החורבנות האלו, כבר אמרו חז"ל שהחורבנות האלו נתקיימו בידם מפני ריבוי המחלוקת, ומשטינות ומלשינות, ועון שנאת חנם, אשר כל זה בא מפאת וסיבת ההשתררות, שכל אחד משתרר על חבירו, אך בביטול ההשתררות, ובשויון עם ישראל אז רפואה קרובה לבוא לאיחוד עם ישראל, ואז תתהפכנה הקללות לברכות.

וזהו כוונת רבותינו בתנחומא כי גדול הערכין לפני הקב"ה כאילו הקריבו נפשותיהם, יען כי בביטול הגאות וההשתררות, הרי"ז נחשב כקרבן ממש, כי זביחת היצר זהו הקרבן היותר גדול (סנהדרין מ"ג), ועוד נוסף לזה שינצלו מדינה של גיהנם, עוד נוסף לזה כי בזכות השלום ישפיע ד' רב ברכה ורב טוב, וזהו תערך לפני שלחן, ובזכות השלום ואיחוד הלבבות תבוא הגאולה לעם ישראל כמאמרם ז"ל אין ישראל נגאלין אלא באגודה.

והנה לפי סדר המשנה שסידר לנו רבינו הקדוש מסכת ערכין קודם מסכת תמורה, והוא סדר נכון מלבד שהוא כסדר הכתוב בתורה, הנה עוד יש בזה מעלה נשגבה כי אחרי דיני ערכין והדמים אשר רמוז בזה ביטול החומר, תצא מזה סדר נכון כי אין לעשות חליפין ותמורה להחליף הצורה האמיתית שהוא מטרת השכל לפום השגת הנשמה שהיא אצילה מגנזי מרומים, ולעשות תמורה בעד הצורה החיצונית שהיא החומרי, והעושה כן חרי הוא כמחליף קודש בחול, שמלבד איסורו בזה, עוד יש בזה סכלות הרבה, וטועים הם הרבה שמחליפין צורה עומדת בצורה עוברת, ומה מאד נכון להתפלל ולבקש מהקב"ה שירבה דעת ותבונה בעולם ויקוים בנו ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.

ואני נותן רב תודה לד' שעזרני ללמוד מסכת ערכין, והרבה יגעתי בזה, והעליתי כפי שידי יד כהה מגעת, כן אבקש מד' שיעזרני ללמוד וללמד, ולראות בנין בית הבחירה בנוי לתלפיות כעתירת עבדי ד' ומצפה לישועתו במהרה, ויעזרנו לחקים את התורה, ונזכה לראות עמוד כהן לאורים.

על הטוב תזכר עזרתי בקודש, אשר היא תמיד בעזרתי מנשים באהל תבורך, היא רעיתי הרבנית הצנועה מרת הינדא תחי' בת הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה הלל דוד הכהן טריווש זצ"ל יתן ד' אשר נזכה לראות נחת מצאצאינו שילכו בתורת ד' תמיד ולהתברך בעושר ואושר כאות נפשינו ולראות בבנין בית מקדשנו, אמן.

תוכן העניינים

נזר הקודש - ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה