אור ברסלב

נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין

דף סח.

דף סז:

א משנה, נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה, וביהש"מ לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה. - ע"כ מיירי שטבלה בליל שמיני, וכן פירש"י משום דקודם טבילה היא בטומאתה, והא דבדקה ומצא טמאה לאחר ימים אמרינן השתא הוא דראתה:

ב שם, וחכ"א אפילו בשנים לנדתה בדקה ומצאה טהורה וביהש"מ לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה. בזה ג"כ ע"כ מיירי שטבלה בסוף ז' לנדתה, וכן פירש"י, ובגמ' מבואר דלרבי אפילו בראשון, - והנה לא קיי"ל כרבי, אבל כל זה בשלא הפסיקה בטהרה בביהש"מ. אבל בהפסיקה בביהש"מ הוי לה חזקת טהרה, ואלים חזקה זו ובכחה להדחות להטומאה דאח"כ לומר דהשתא הוא דחזאי, - ואעפ"י שהחזקת טהרתה דהשני לא היתה חזקת טהרה ממש, דהרי היתה עדיין בטומאת נדה שהרי לא טבלה אז בהשני, ולא מהני טבילה עד לאחר כלות השבעה ימי נדה, מ"מ אנו מחזיקין זה לחזקת טהרה, וכן פסק הרמב"ם בפר"ו מא"ב ה"כ, יעוי"ש. ואעפ"י שלא כתב הרמב"ם דטבלה אחר ז', אבל ע"כ מיירי שטבלה לנדותה, והחידוש דין בזה דההפסק בטהרה בתוך ימי נדותה הרי זה חזקה מעליא, ומה שמצאה טמאה לאחר איזה ימים אמרינן השתא הוא דאיתרע:

ג ולפי"ז יש להבין מה שכתבו התוס' בזבחים כ"ט דלא נקרא חזקת טהרה, אלא אם פסקו מלראות וכלו ימי הספירה וטבלו, אבל קודם טבילה לא נקרא חזקת טהרה, - והרי הכא חזינן דהפסקת הדם גם קודם טבילה, וגם בשעה דלא מהני טבילה דהיינו בתוך ימי נדותה, - ומ"מ כשהפסיקה בטהרה ביהש"מ נקרא חזקת טהרה, מטעם דלא חיישינן לדם עד שעת המציאה דדם, - ואפשר דהתם כוונת התוס' דאין זה דמיון להא דפיגול לאחר שהוכשר הקרבן, דבדמיון הזה בעינן בזב וזבה טהרה גמורה, ובזה בעינן לאחר שטבלו ביום השביעי דוקא:

ד שם, בגמ' נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה וביהש"מ לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי ולוי אמר זבה ספק, - והנה הא דקאמר בדקה ביום השביעי הוא לאו דוקא, דגם אם בדקה מקודם ומצאה טמאה ואח"כ לא בדקה, ג"כ לרב הוי זבה ודאי וללוי הוי ספק זבה, - והא דנקט ביום הוי רבותא ללוי דאעפ"י שביום כלות ימי נדה היא טמאה, וחזינן דלא פסקה מלראות, ומ"מ לא הוי אלא ספק זבה: ה והנה יש להבין סברת רב דאמר דהוי זבה ודאי, מטעם חזקת טומאה, - אבל כיון דבעינן לזיבה שלשה ימים רצופין, וא"כ איזה הוכחה יש שהיא זבה בשלשה ימים רצופין דהלא החזקה אינה מעידה אלא על הטומאה, אבל לעשותה זבה ודאי, אין זה הוכחה דדלמא בהפסק ימים בינתים ראתה, - וזהו סברת לוי דאמר אימור פסקה ביני ובינו, - ועוד איכא למימר דמדלא ידעה מהרגשה, ורק אמרינן אימר ארגשה, ולאו אדעתה, אבל היאך אנו עושים לזבה ודאי ולהביא קרבנות זיבה, - ועוד הלא תנן דכל י"א יום בימי זיבה בחזקת טהרה, - והנה קושיא זו האחרונה מצאתי בתוספי הרא"ש, שהניח בתמיה:

ו והנה הרמב"ם בפר"ו מא"ב כתב הרי זו זבה ודאית שכיון שבתחלה מצאה טמאה ולבסוף טומאה הרי זו בחזקת שלא פסק, יעוי"ש, - נראה שהוקשה להרמב"ם מה שכתבנו, ולזה כתב דסברת רב דהחזקה מעידה שלא פסק הדם אף יום אחד. וממילא נעשית זבה ודאית גם לענין קרבן. - ומטעם זה לא בעינן הרגשה חדשה, וזהו כיון שלא פסק הדם וחזקה על הדם שבא בהרגשה: ז והנה אפשר לומר דסברת רב דאמר דהוי זבה ודאי הוא משום מחזיקין מטומאה לטומאה כמו שמחזיקין מאיסור לאיסור. וכמו שכתבנו לעיל בשם המהרי"ק דבספק נשבר הגף מחיים או לאחר שחיטה, כיון דנולד הספק טרם שהורה ההיתר מחזקת איסור אבר מן החי מחזקינן לאיסור טריפה. - ובזה פליגי רב ולוי דרב סבר מחזיקין מאיסור לאיסור להיות גם בתור ודאי איסור. וממילא כשאנו מסתפקים בזיבה החזקה מכריע לאיסור ודאי, והוי זבה ודאי. - ולוי סבר דמחזיקין מאיסור לאיסור לא הוי רק ספק גרידא, ועי' בספרנו נזה"ק לכריתות י"ח:

ח והנה כל זה בבדקה ומצאה טמאה, - אבל בבדקה ומצאה טהורה גם לרב הוי ספק זבה. וזהו שכתב הרמב"ם דבדקה ומצאה טהורה הרי"ז ספק זבה, - אבל יש לדייק בזה שכתב אפילו בדקה בשביעי, מה זה שכתב אפילו דהרי בבדקה ומצאה טמאה אין הבדל בין שני לשביעי, - והס"ט בסימן קצ"ו סקכ"ג הקשה וכתב לא ידעתי מה אפילו שכתב, יעוי"ש. - אבל נראה דהכוונה אפילו בשביעי לנדתה מצאה טמאה שזה קרוב לימי זיבה מסתבר לומר שלא פסק הדם גם בימי זיבה, מ"מ כיון שמצאה אח"כ טהורה לא הוי אלא ספק זבה, - וכמו שכתבנו לעיל בפירושא דנקט בשביעי לרבותא דלוי, - והרמב"ם סבר דהוי רבותא גם לרב ונקט בשביעי באפילו לרבותא:

תוכן העניינים

נזר הקודש - נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה