נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף סז.
א ברש"י ד"ה מקואות יש מפרשים דבעינן מים חיים לזבה, ולאו מילתה היא דתניא בתוספתא חומר בזב מבזבה שהזב טעין מים חיים, יעוי"ש, והנה גם בשבת ס"ה כתב רש"י בשם רבינו הלוי משום דזבות בעינן מים חיים. ונשי דידן ספק זבות נינהו ואי אפשר להעמיד שמועתו משום דאמרינן חומר בזב וכו' יעוי"ש. וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ פר"ה דמקואות והרא"ש בה' מקואות, יעוי"ש. - אמנם ראיתי בע"ל מביא בשם תשובת הגאונים סימן קס"ד בשם רב נטוראי גאון שסובר דזבה בעינן מים חיים. וכן מביא בשם רב האי גאון ומדברי רב שרירא גאון, יעוי"ש. - ויש לזה סמך מהמשנה פר"ה דתנן ונוטפין שעשאן זוחלין וכו' אפילו זב וזבה יורד וטובל. איברא דהרמב"ם בפיה"מ כתב וזכר הזבה מפני הזב, יעוי"ש, - אמנם לדעתי נראה דלענין טומאת קודש ומקדש, - אפשר שזבה דינה כזב, - אבל לא לבעלה, והיינו כי עיקר טומאת זב הוא רק מצד הטומאה לטהרות ולקודש ולמקדש, וסברי הגאונים דנשי דידן בספק זבות נינהו, - היינו למי שנוהג בדיני טהרה אמנם בזה שנוגע לאיסור, וזה ליתא בזב, - ואם אמרינן דזבה בעי מים חיים גם בזה שנוגע לאיסור, א"כ תהי' זבה חמורה גם מזב, - בזה אפשר לומר דהגאונים מודים דלא בעי זבה מים חיים, והתוספתא דחשיב חומר בזב מבזבה, היינו דין זבה בזה שנוגע לאיסור ולבעלה: