נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף סא.
ח משנה, שלש נשים וכו' ובגמ' מ"ש רישא דלא מפליג ומ"ש סיפא דקמפליג, - ביאור הדברים דהכא במשנה בנמצא דם באחת מהן אז היא טמאה והסמוכה לה, וע"כ הטעם משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה, - ומדוע ברישא לא אמרינן כאן נמצא כאן היה, ומשני אמר רבי אמי רישא במשולכות, וכדפירש"י, והכוונה שבאופן זה שתכופות הן זו לזו הרי זה כחד מקום ורשות אחד:
ט שם, מ"ש בגל דפליגיתו, הנה בפסחים י' בהא דעל עכבר לחמץ ובדק ולא מצא מביא שם הש"ס ג"כ פלוגתא דר"מ ורבנן, ופירש"י שם דבחמץ מודה ר"מ משום דבדיקת חמץ דרבנן. וקשה הא הכא בכתמים שהוא ג"כ דרבנן ופליג ר"מ, ובע"ל הקשה בזה. יעוי"ש:
י ונראה דהכא שאני כיון דאחת מהן ודאי טמאה, דע"כ האי דם בא מאחת מהן דהרי בשוק של טבחים לא עברו, - ואינו דומה להתם בחמץ כיון שלא מצא חמץ. משא"כ הכא שהדם לפנינו:
יא הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטל נפשא וכר' איטמרינכו הא אמרו רבנן האי לישנא בישא איבעי ליה למיחש, - ופירש"י ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם, יעוי"ש. מבואר מזה דאעפ"י שמצד הדין תורה אינן בחיוב מיתה כיון שלא היתה התראה בעדים כדת של תורה, - מ"מ אין אנחנו בני ישראל מחויבין להציל נפשו, - וכן כתב מרן הגרע"א באו"ח סימן קנ"ו. ומביא מה שכתב הרא"ש דבקלא בעלמא מחויבין אנחנו להצילו, אבל בברור הדבר. אלא שמצד דין תורה אינו בר מיתה ובדיניהם יצא משפטו למות. אין אנחנו מחויבין להטמינו ולהצילו. יעוי"ש. והנה בתוס' ובתוספי הרא"ש וגם בהרא"ש מביא בשם השאילתות דרב אחאי דמיירי באופן שהמלך התרה מלקבל רוצחים. וכוונת מרן שזה דוקא בקלא בעלמא. אבל בברור הדבר, בלא"ה, אין אנחנו מחויבין להצילו, ועי' בארוכה בזה בשו"ת חות יאיר סימן קמ"ו, ובחדושי חת"ס כנראה אינו מסכים לזה. - ויש לעיין בזה טובא לדינא, - עוד יש לעיין אם נתחייב בר ישראל מיתה מטעם שהרג אינו יהודי, ונתחייב מיתה בדיניהם אם מחויבים אנחנו להצילו, - והנה בסוגיא דידן איתא דקטל נפשא, - ואינו מפורש אם האי נפשא ישראל, - או גם אינו יהודי, ומדברי הגרע"א משמע שמפרש נפש מישראל, ולדינא צ"ע: