אור ברסלב

נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין

דף מח.

דף מז:

א משנה, בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתייבמת, - והיינו דהסימן התחתון שהוא השתי שערות הוא הסימן היותר גדול ומובהק לגדלות, וכתב הריטב"א הא דתנא סימן לגדלות בין ליבום ובין לחליצה, אעפ"י דליבום לא בעינן גדולה לרבנן משום דבשיטת ר"מ נקטינן לה, יעוי"ש. והיינו דתנא התנא דהרישא גם ר"מ מודה דבת יבום היא בסימן התחתון לחודיא. - והנה מדתנא גם חליצה ע"כ סבר האי תנא דלחליצה בעינן גדולה, ודלא כר' יוסי דסבר אשה בין גדולה בין קטנה:

ב ובזה יש ליישב הא דהקשה המהרש"א מדוע לא נימא דרבנן דר"מ דסברי דגם בסימן העליון ג"כ או חולצת או מתייבמת שהוא אליבא דר"י דסבר קטנה חולצת ולא בעינן סימן גדלות כלל, והא דנקט סימן העליון הוא לרבותא דר"מ. - ולפי מה שכתבנו ע"כ מוכח גם מהרישא דלא סבר התנא כר' יוסי. - אבל אפשר לומר דהתנא ברישא אזיל לגמרי כר"מ בין לחליצה ובין ליבום. אבל בסיפא לרבנן דר"מ הוי אליבא דר' יוסי, והיינו דהרישא אזלא אליבא דר"מ דבעינן גדולה בין לחליצה ובין ליבום, והסיפא אזלא אליבא דר' יוסי דלא בעינן גדולה לא לחליצה ולא ליבום. - אמנם אם אמרינן דרבנן דר' מאיר הוא רבי יוסי דסבר דלא בעינן גדלות לחליצה. אבל הלא רבי יוסי חייש למיעוטא כדאיתא ביבמות ס"ז, - וא"כ תקשה היאך סברי רבנן או מתייבמת הא כמו שר"מ סבר דלאו בת יבום היא מטעם חששא דאיילונית, הלא גם רב"י חייש לזה כיון דחייש למיעוט. - ודוחק לאוקמי דרבנן סברי בזה כרבי יוסי דקטנה חולצת, ובזה לא סברי כרבי יוסי בהא דחייש למיעוט:

ג והנה בעיקר הדבר דסבר ר"מ דאינה מתייבמת מטעם דחייש למיעוט דאיילונית, קשה טובא הלא הוי בזה מיעוטא דמיעוטא, והיינו דרוב נשים לאו איילונית נינהו, וגם רובא דלא אתי עליון בלא תחתון. - וא"כ לענין יבום הו"ל מיעוטא דמעוטא דרובא אתי סימן תחתון מקודם, וגם רובא לאו איילונית נינהו, ולמיעוטא דמעוטא גם ר"מ לא חייש כדאיתא ביבמות קי"ט. - והנה מצאתי שהקשו בזה החת"ס והע"ל. - אבל כבר קדמו בזה הריטב"א ומתרץ וז"ל ולאו מילתא היא דהא כל חד וחד מהני קאי באנפי נפשיה, ואין זה נתלה בזה כלל עכ"ל, ביאור הדברים דהרי לכל רוב בפני עצמו איכא מיעוט מיוחד, והיינו דהתרי רובא אינם מעידים על דבר אחד, והם שני דברים, ולכל רובא איכא מיעוט המנגדו:

ד והנה נראה ראיה לדברי הריטב"א בהא דאיתא בחולין ס"ג דאמרינן לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות משום דנו"ט הוי מיעוטא, ופריך ודלמא דעוף טמא נינהו, והקשה הר"ן ומאי קושיא דהרי עופות טמאים נמי מיעוטא נינהו וכדתניא לעיל שעופות טהורים מרובים מן הטמאים, ותירצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נו"ט הוי מע"מ. יעוי"ש. - מבואר דאע"ג דאיכא תרי רובא. - אבל כיון דאיכא מיעוט לכל אחד באנפי נפשיה, לא נחשב זה למיעוטא דמעוטא. - ואין להקשות דלפי"ז להיות הני שני מיעוטין בהצטרפות להיות פלגא ופלגא כמו התם דנחשב לפו"פ. - לא דמי דהתם כל מיעוט ומיעוט מביא איסור חדש. - דהיינו דמיעוט נו"ט הוי איסור אחד, ומיעוט טמאים הוא איסור אחר, ובצירוף שני איסורים על ידי צירופם נעשה פלגא. - משא"כ הכא דהני שני מיעוטים מורים על דבר אחד, והיינו דהחששא דקטנות מביא לחששא דשמא איילונית היא ולא יותר, והיינו דחסרון סימן גדלות לא הוי אלא משום חששא דאיילונית, נמצא דהתרי רובי אינם מסייעים זה את זה. - אבל המיעוטים המה בחששא חדא. - ה והחת"ס כתב לתרץ דלהכי לר"מ לא תתייבם משום גזירה דחליצה. ורבנן סברי דלא גזרינן משום דסברי קטנה חולצת כר' יוסי, ולהכי מתייבמת אע"ג דחיישינן למיעוט שמא איילונית מטעם דהוי מיעוטא דמעוטא. - ולא קשה עתה מדוע נקט התנא הא דסימן עליון כמו שמדייק המהרש"א כיון שגם קטנה חולצת. זה לא קשה משום דרק אם יש סימן עליה הוי מיעוטא דמעוטא ולהכי מתייבמת עכת"ד. - והנה זה הוי שלא כדברי התוס' שכתבו דחכמים הכא לא סברי כר' יוסי, יעוי"ש, וא"כ תקשה להתוס' מדוע לא גזרו חכמים להתייבם כמו שגוזר ר"מ אטו חליצה. ועוד דלא מסתבר לומר דר"מ גוזר יבום אטו חליצה כיון שלגבי חליצה עצמה לא הוי אלא חששא דמיעוט גרידא. ולרוב השיטות חששא דמיעוט גם לר"מ לא הוי אלא דרבנן גרידא, ורחוק לומר לעשות גזירה לזה לחששא דמיעוט:

ו והנה לכאורה אפשר לומר דלר"מ דחייש למיעוט להכי בשבא סימן העליון ולא התחתון אינה בת חליצה מחששא שמא קטנה היא. - להכי אינה בת יבום ג"כ מטעם דכמו שדרשינן כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מטעם דכתיב אם לא יחפוץ וכו' כדאיתא ביבמות מ"א ע"ב. - הנה כן יש לדרוש גם להיפוך כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, אבל כל זה לר"מ דחייש למיעוט, אבל לרבנן דלא חיישי למיעוט שפיר הוי בת חליצה בסימן העליון לחודיא ושפיר גם מתייבמת. - אבל יש לדחות דהרי מבואר שם דלהכי הספיקות חולצות אעפ"י שאינן מתייבמת. משום דנקרא בת יבום אם יבוא אליהו ויברר. יעוי"ש, הרי מטעם שיכול לבוא לידי בירור נקרא ראוי ליבום, וא"כ ה"נ בשהביאה סימן העליון, אם יבוא אליהו ויאמר שכבר הביאה סימן התחתון הרי היא בת חליצה ג"כ, - ואפשר דשאני איסור דרבנן דלא מהני בזה אליהו כמו שלא מהני בגזירה דחכמים. ואפשר שלר"מ דגזר בחששא דמיעוט, הוי כעין גזירת חכמים. ומקרי אינו ראוי לחליצה. וגם איסור דרבנן נקרא אינו ראוי, - אבל זה ליתא דהרי ר"מ סבר בסוכה דאינו ראוי מדרבנן נקרא ראוי כיון שמן התורה ראוי הוא ואעפ"י שיש סתירה לזה מסוטה כ"ד. וכבר העירו בזה האחרונים. - ולכן הנכון בזה כדברי הריטב"א, וכמו שכתבנו לעיל:

ז וראיתי בפיה"מ להרמב"ם שכתב בטעמו של ר"מ שאין יבום בקטנה מפני שהוא מקיש אשה לאיש ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתייבמת. יעוי"ש. - ותמוה היכן מצא הרמב"ם שזהו טעמו של ר"מ הלא מבואר בסוגיא שטעמו של ר"מ משום דחייש למיעוטא דאיילונית, וצע"ג:

ח אמנם נראה דסבר הרמב"ם דכיון דלענין חליצה ממעט ר"מ קטנה מטעם דאיש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש כדאיתא ביבמות ס"א ע"ב. - ממילא אמרינן גם ליבום דמקשינן אשה לאיש. ושיטת הרמב"ם דקטן אינו קונה בביאה וביאתו כמאמר בגדול כדתנן לעיל, - וממילא קאי ההיקש גם לענין ביאה לומר כשם שליבום בעינן איש שהוא גדול כן בעינן שהאשה תהיה גדולה ליבום. - זהו לדעתי כוונת הרמב"ם בהדרשא דההיקש אשה לאיש. - אבל קשה מדוע לא קאמר הש"ס כן בסברת ר"מ, ועוד מדוע לא סברי רבנן האי דרשא לגבי יבום כמו שסברי להאי דרשא לענין חליצה. - דכיון דרבנן לא סברי כרבי יוסי דמכשיר קטנה לחליצה כמו"ש התוס'. - וא"כ ע"כ סברי למעט קטנה מחליצה מההיקש דאשה לאיש, וא"כ נמעטנה לקטנה מיבום ג"כ כמו לר"מ. - ועוד דהלא סוגיא ערוכה להיפך שם ביבמות דאיתא שם אמרו לו לר"מ יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש, אלא מ"ט אין מייבמין, אמר להו קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית. - הרי מבואר דלגבי יבום לא מקשינן אשה לאיש וע"כ דאיש הכתוב בפרשה לחליצה כתיב, ולא ביבום. ולא שייך בזה היקשא:

ט והנה יש מקום לומר דלהכי ליכא יבום בקטנה מטעם דכיון דנתמעטה מחליצה מטעם ההיקש אשה לאיש, - ממילא יש לומר לפי הכלל שאמרו רבותינו דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מטעם ההיקש חליצה ליבום כדאיתא ביבמות כ' ושם מ"ד וכתבו התוס' ד"ה כל שאינו עולה וכו' ואם תאמר והרי חרש וחרשת דאינן עולים לחליצה ועולים ליבום, י"ל דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב להו, יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' דמטעם ההיקש חליצה ליבום אמרינן גם ההיקש לאידך גיסא להקיש יבום לחליצה. לומר דכל מי שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, ולפי"ז יש לעיין בהא דאמרו לו לר"מ אלא מ"ט אין מייבמין. מדוע לא השיב ר"מ דמזה הטעם עצמו דאין חולצין אין מייבמין ג"כ מטעם דכיון שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום. וראיתי אח"כ בעינך לנר ליבמות שם שהקשה בזה:

י ונראה דכמו דמצינו שם לעיל כ' ע"א דפריך א"ה חייבי לאוין נמי, ומשני יבמתו יבמתו ריבה וכו' יעוי"ש. הרי מצינו דמרבינן אף באופן שאינו עולה ליבום מ"מ עולה לחליצה. - והנה לפי"ז יש לומר גם בהני דאינו עולה לחליצה מ"מ יש לומר דעולה ליבום מהא דיבמתו ריבה, וא"כ אפשר לומר גם בקטנה דאעפ"י שאינו עולה לחליצה. מ"מ בת יבום היא מטעם דיבמתו ריבה. - וזהו שאמרו לו לר"מ בשלמא אין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש, אלא מ"ט אין מייבמין. - ואם בשביל מה שאינה בת חליצה וכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, הלא יש לומר דיבום ישנו בהא דיבמתו ריבה. - על זה השיב ר"מ קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית. - והביאור בזה דיש לחוש למיעוט. - ואם החששא הוא מן התורה כמו שכתבו התוס' בכורות כ' ד"ה ואיבע"א. - ולזה נוטים גם התוס' ביבמות. - ואם בשיטה זו אתי שפיר שהשיב ר"מ בטעם שאין מייבמין מטעם חששא דאיילונית. והיא חששא דאורייתא, וא"כ אין לרבות מיבמתו שכיון שיש בזה חששא דאיסור כרת ולחייבי כריתות דרשינן כל שאינו עולה ליבום. וכמו שנדרש לודאי של כריתות. הנה כן נדרש למעט גם ספק כריתות, וכיון שאין לרבות מיבמתו ולכן נתמעטה קטנה מיבום זה דכיון שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום. - ואפשר שלזה נתכוון הרמב"ם בפיה"מ שכתב בטעמו של ר"מ דקטנה אינה בת יבום מזה הטעם עצמו שאינה בת חליצה מטעם שהוא מקיש אשה לאיש, וכוונתו בזה שמקיש לחליצה. וזה ההיקש מספיק גם ליבום למעטה מיבום. ואין זה סתירה לזה דקאמר הש"ס שטעמו של ר"מ משום דחייש למיעוט. והיינו משום דאם לא חייש למיעוט. הוי מרבינן ליבום מטעם יבמתו יבמתו ריבה. אבל האמת העיקר שהמיעוט נלמד מכח ההיקש דאשה לאיש. - ואם לאו ההיקש דאשה לאיש כמו לר' יוסי דמכשיר קטנה לחליצה, הוי קטנה בת יבום ג"כ אפילו אם חיישינן בעלמא למיעוט, אמנם הכא אין לחוש מטעם הריבוי דיבמתו, ובזה אתי שפיר לר' יוסי דחייש למיעוט כדאיתא ביבמות ס"ז, אמנם הכא אין לחוש מכח הריבוי דיבמתו. אבל ר"מ דסבר דקטנה פסולה לחליצה מכח ההיקש דאשה לאיש, יש למעט גם מיבום לקטנה, - ובחששא דמיעוט לר"מ שהוא מדאורייתא אין לרבות יבום מיבמתו, זהו מה שנראה בביאור כוונת הרמב"ם בס"ד: יא ובזה יש ליישב גם דברי רש"י ביבמות ס"א שם שמפרש בדברי ר"א שאמר דאינה חולצת שהוא מטעם דאין מעשה קטנה כלום. וקשה מדוע לא פירש"י שהוא מטעם דאיש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש, ובע"ל שם העיר בזה בצ"ע:

יב אבל לפי מה שביארנו יש מקום לומר דאין להקיש אשה לאיש מטעם הריבוי דיבמתו. - ולהכי מוסיף רש"י דכיון דאין מעשה קטנה כלום, להכי מובן הדבר דלא היתה כוונת התורה לרבות מעשה קטנה כיון שאין מעשה קטנה כלום, וממילא אמרינן ההיקש דאשה לאיש, ואינה בת חליצה:

תוכן העניינים

נזר הקודש - נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה