אור ברסלב

נזר הקודש - מעילה· הרב משה רוזין

דף ט:

דף ט.

מיתבי, וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר, הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לרבי יוחנן ניחא אלא לרב קשיא, והוקשה לרש"י דלמא מיירי בגחלת שפקע קודם הרמת הדשן, ומפרש משום שמשמע אפילו בגחלת שבתפוח מיירי, דא"א שלא היו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח יעוי"ש. - ולכאורה לפי"ז יש לרב לשנויי דמיירי שראו שפקעה הגחלת מן המערכה ולא מן התפוח. - וע"כ דסבר רש"י דזה לא אפשר משום דאם באמת נפל הגחלת מן המערכה וגם מיירי קודם הרמה יש בזה גם חיוב חזרה על המזבח, ומדתנן לא יחזיר ע"כ מיירי שנפל מן התפוח בודאי, וזהו דגם אם הוי ספק אם מן התפוח או מן המערכה יש חיוב חזרה מצד ספק מצוה דאורייתא, וע"כ דמיירי שנפל מן התפוח בודאי, ויש שם בנמצא גחלים בהאפר, וא"כ קשיא לרב, - כן נראה בכוונת רש"י. - וזהו דלא כשיטת השר מקוצי הובא בתוס' דגם קודם הרמה ליכא מצוה להחזיר למזבח מטעם כי מצוה דהרמה יוכל לקיים בשאר הדשן. - אבל רש"י ע"כ סבר דקודם הרמה יש חיוב על כל הגחלים שתעשה אפר בכדי לקיים מצוה דהרמה. - ובדמיון לדם זריקה שיש חיוב זריקה על כל טיפה וטיפה אעפ"י שהמצוה מקוימת במעט, והיינו דמצוה איכא שתהי' הקבלה בכל הדם וכל טיפה וטיפה תהי' ראוי' לקיום המצוה, עי' זבחים כ"ה ושם בתוס' מ"ג. - וה"נ גבי אפר בעינן שתהי' כל גרגיר וגרגיר ראוי להרמה: איתמר הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים רב אמר מה שנהנה יפלו לנדבה ולוי אמר יביא דבר שכולו המזבח ומאי ניהו קטרת. - ויש לעיין במאי פליגי, והנה סברת רב היא כפשוטו דלא יהא טפל חמור מן העיקר והיינו דכיון דנהנה מדבר שאין כולו למזבח, וזהו כי העור הוא לכהנים בכל אלו הקרבנות, אף בעולה, וכיון שכן מסתברא שהיוצא מהן שהוא הטפל לא חמור מיני' ויפלו לנדבה ובין לרש"י שקונין מהן קרבנות צבור ובין להתוס' שאזלי לקיץ המזבח עורות שלהן לכהנים הוי כמבואר ברמב"ם פר"ה מפסוה"מ. - אמנם סברת לוי יש לעיין מדוע החמיר ואמר שיביא דבר שכולו למזבח בלא הנאת אדם. - ובשלמא הנהנה מאימורי קדשים קלים איכא למימר שכיון שכולו למזבח אזיל ואעפ"י שבאו האימורין מקרבן כזה שלא הוי כולו למזבח, אבל איכא למימר דאזלין בתר השתא, אמנם בשנהנה מבשר קדשי קדשים קודם זריקה אשר לאחר זריקה הבשר לאכילה עומדת, ויש בה הנאת אדם, א"כ מדוע לא סגי שיבואו המעות לנדבה. - והנה אפשר לומר דסבר לוי כרבי יהודה דסבר טפל חמור מן העיקר, עי' זבחים מ"ט. - אבל דוחק הוא וגם בטעמי' דרב אין לפרש כמו שפירשנו מטעם דהברייתא דתניא כוותי' היא תיספתא שלהי מכילתין וחשיב שם גם קומץ ולבונה ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים דיפלו לנדבה יעוי"ש. - הרי מבואר דאעפ"י שנהנה מהדברים שכולו למזבח ומ"מ התשלומין באים בנדבה:

ונראה דבזה פליגי רב ולוי אם משלם דמים, או שישלם דבר קודש דרב סבר שמשלם דמי הנאתו, וממילא משבאו המעות ליד גזבר הרי הם נדבה. אמנם לוי סבר דאין משלם דמים משום דשילום הדמים צריך להיות עליהם שם מותר חטאת ושם מותר אשם, ולא מיבעי' קודם כפרה דהיינו זריקה אלא גם לאחר כפרה סבר לוי דנתפסין לשם מותר הקרבן שנהנה ממנו, ולא סבר כרבא דאמר לקמן דלאחר כפרה אין עליהם דין מותר ויפלו לנדבה, אלא סבר דגם לאחר כפרה המותר הולך לים המלח. - וממילא אינו יכול להפריש מעות אלא צריך לשלם חפץ של הקדש. - וממילא צריך להקדיש דבר שכולו גבוה. - וזהו לא מטעם החיוב, אלא מטעם השלילה, כיון שאיננו יכול ליתן דמים - וכן מוכח מדברי התוס' מנחות נ' ד"ה יכול שכתבו דצריך למסור הקטרת לצבור בכדי שלא יהי' קרבן יחיד יעוי"ש. - ולכאורה הלא ישלם מעות ויקנה מהן קטרת ככל תשלומי הקדש, אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דע"כ סבר לוי ותנא דברייתא דמסייע לי' דצריך לשלם. קטרת ממש ולא דמים, וממילא בעינן שימסרם לצבור, וע"כ הא דפשיטא להתוס' בזה היינו מהטעם שכתבנו משום דאם משלם דמים נעשה מותר ובחטאת ילכו לים המלח ובאשם רועה. - וביותר דלאחר כפרה הוי זה גם לרבנן דר"ש, והכא בשנהנה מבשר קדשי קדשים לאחר שחיטה אפשר שדינם כלאחר כפרה, כיון דלא אפשר להוסיף הדמים על הקרבן. - ואם אמרינן דקודם זריקה יש עצה להביא חטאת אחרת יותר שמינה כהא דמנחות ס"ג ע"ב, - הנה אפשר דסבר לוי כר"ש, או אפשר דבדמים גם רבנן מודו לר"ש, וכמו שפסק הרמב"ם בפר"ד ממעילה ה"ז וכמו"ש מרן בשם המהרי"ק. - ויהיה מזה ראי' לפסקו של הרמב"ם משום דיותר מסתבר דלוי סבר כרבנן דר"ש. - זהו מה שנראה בביאור פלונתת דרב ולוי. - והרמב"ם פסק כרב מטעם דפוסק כרבא דאין מפרישין מתחילה לאיבוד, וממילא הוי שילום הדמים של המעילה לנדבה. - איברא דלפי מה שפירשנו אתי שפיר הא דנהנה מבשר חטאת ואשם, אבל בהא באימורין של קדשים קלים דלאחר זריקה קדשי, ומה שייך בהו מותר. - אבל אפשר לומר דלמ"ד דשייך מותר לאחר כפרה בקדשי קדשים הוא הדין דשייך מותר גם בקדשים קלים לאחר זריקה, וא"כ הוי התשלומין מותר שלמים. - ובודאי דלא נפטר בזה מתשלומי הקדש, להכי סבר לוי דיביא קטרת שכולו קודש ולא שילום דמים, ומדויק גם לשון התנא דאמר יביא דבר שכולו למזבח דמשמעות לשון זה שיביא הדבר ולא הדמים, וכמוש"נ:

ויש לעיין בזה שכתב הרמב"ם נודע לו שמעל ואח"כ קרבה חטאתו ועדיין לא הפריש מעילתו או שהפרישה ולא כללה בדמי חטאתו יוליך המעילה וחומשה לים המלח. - היאך הדין בדבר התשלומין להקדש אם מחויב בתשלומין אחרים, או סני בתשלומין הזה אעפ"י שהמעות הולכים לים המלח. - וכמו כן לרבנן לשיטת אביי דסבר דגם בנודע לו לאחר כפרה הולכים המעות לים המלח, היינו לדברי המהרי"ק שהובא בכס"מ כמבואר לעיל, היאך הדין אם מחויב בתשלומין אחרים:

והנה לענין אשם מעילות כתב הרמב"ם שם בין כך ובין כך יביא אשם מעילות יעוי"ש, אבל לא כתב היאך הדין בתשלומי הדמים, וצ"ע:

תוכן העניינים

נזר הקודש - מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה