אור ברסלב

נזר הקודש - מעילה· הרב משה רוזין

דף ה.

דף ד.

יא תנן שלנה וכו' מאי לאו דלן דם וכו' יעוי"ש, וקשה אמאי לא משני דלאחר שלן הדם זרק את הדם, וע"י הזריקה אעפ"י שפסולה היא מ"מ פועלת להוציא מידי מעילה, וע"כ דסברה הסוגיא כרגא"ר דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה וה"ה שארי פסולין, - וע"כ הוא משום זה גופה דהי' לו שעת הכושר וזהו ש"מ דהיתר זריקה שנינו, - ואין לומר דשאני פיגול שלא הי' לו שעת הכושר דליתא דהלא גבי פיגול יש מעלה שיש בו ריצוי לפיגול וממילא שוה פיגול לשארי פסולין שהי' להם שעת הכושר, - וכמו שכתבנו לעיל:

יב שם. היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה שנינו או היתר אכילה וכו', - והנה יש להבין מה שייך היתר שחיטה לאפוקי מידי מעילה, בשלמא היתר זריקה אתי שפיר לפי מה שכתבו התוס' שהוא מטעם כל העומד לזרוק כזרוק דמי, אבל מה שייך בהיתר שחיטה כיון דחסר עדיין קבלה, - ואפשר לומר דהשחיטה היא בתורת מכשיר לעבודה, והיינו דכיון דהשחיטה בעצמותה לאו עבודה היא והיא רק בתורת מכשיר, - וזה עצמה שנעשית מוכשר לעבודת הכהנים המביאים היתר אכילה, להכי נקרא זה נ"כ שעת היתר ואינו נקרא קדשי ד'. - ואפשר שזה נכלל בדברי התוס' ד"ה היתר שחיטה, - וזה לשונם וקרי לה היתר לכהנים לפי שהוא היתר לעבודת כהנים עכ"ל. - והביאור בזה מפני שהשחיטה הוא בתורת מכשיר לעבודה:

יג ובזה יש לבאר דברי השיט"מ בזבחים ס"ו ע"א דהקשה וא"ת ובחטאה"ע ששונה בה אמאי מועלין בה למ"ד במעילה היתר שחיטה שנינו והכא איכא היתר מליקה, דהא בגמ' מוקמינן שינוי מקום גבי חטאת בהזאה, וי"ל דדוקא היתר שחיטה מוציאה מידי מעילה משום דלאחר שחיטה הוכשר לקבל דם לאלתר אבל בעוף דליכא קבלה לא מהני היתר מליקה לאפוקי מידי מעילה עכ"ל, עוי"ש. ולכאורה מה זה הבדל בין שחיטה למליקה, הלא כמו ששחיטה מתרת לקבל דם כן המליקה מתרת לעשות הזאה בחטאה"ע, - אבל נראה כמו שפירשנו משום דגבי שחיטה שאינה בתורת עבודה שהרי כשרה גם בזר, והיא באה בתורת מכשיר ומתיר לקבלה שפיר נקראת בתורת היתר לאפוקי מידי מעילה לומר דלאחר השחיטה נכנסה לרשות הכהנים לפעול פעולת היתר, - משא"כ מליקה שהיא עצמה עבודה, ולא נגמרה עד לאחר ההזאה, ממילא כיון שאינה בתורת מכשיר אינה נ"כ בתורת מתיר, - ולא שייך דלאחרי המליקה נכנסה לרשותן של הכהנים, וממילא הרי זה יציאה מקדשי ד' דזה ליתא דהרי גם קודם המליקה היתה ברשותן של הכהנים והמה ברשות גבוה והתורה קורא אותן קדשי ד' - וא"כ לא הוסיפה המליקה שום התחדשות היתר: יד איברא דהתוס' שם בזבחים ס"ו ד"ה ואלא במיצוי הקשו קושיא זו שהקשה השיט"מ והניחו בקושיא יעוי"ש. - אבל לפי"ז תמוה טובא בעצם הסברא למ"ד היתר שחיטה שנינו, איזה סברא יש בזה דהשחיטה תהי' מוציאה מידי מעילה, וע"כ דמפרשי התוס' דלמ"ד היתר שחיטה שנינו הכוונה אם באה השעה לעבודת הדם המתיר את הקרבן הרי"ז נקרא שעת היתר, ולהכי הקשו דלפי"ז אין לחלק בין שחיטה למליקה:

טו ואפשר לומר לפי מה שכתבו התוס' הכא שהקשו למ"ד היתר שחיטה שנינו שחט בצפון וקבל בדרום אמאי מועלין כיון שנעשית השחיטה בהכשר, ותירצו דמיירי כגון שקיבל קודם גמר שחיטה יעוי"ש, והנה מבואר מדברי התוס' דכשרה קבלה גם קודם נמר שחיטה, ומסתמא כן הדין בשעשה הזריקה קודם נמר שחיטה, - ואעפ"י שהתוס' הסתפקו בזה בזבחים ק"י, - אבל הכא פירשו כך משום דלמ"ד היתר שחיטה שנינו ע"כ סבר כן מכח הקושיא דשחט בצפון וקבל בדרום, - ולפי"ז אפשר לחלק בין שחיטה למליקה, דשחיטה נקראת היתר משום דלפעמים שהגמר שחיטה בא באחרונה, והיא מתרת לגמרי, ומוציאה מידי מעילה ולהכי גם כשהיתה בתחילה גם גמר השחיטה יש לקראתה היתר משום דלפעמים היא מוציאה מידי מעילה, להכי יש בכחה לפעול גם בראשונה, - משא"כ במליקה לא שייך זה, - ובזה יובדל שחיטה ממליקה: טז והנה לכאורה הא דפליגי אם היתר זריקה שנינו, או היתר אכילה שנינו, הוא לאו דוקא בשנפסל הדם קודם זריקה אלא הוא הדין בשלא נפסל הדם, שייך לפלוגתא זו באופן אם יש מעילה קודם זריקה, - דלמ"ד היתר זריקה שנינו הנה נם בשלא נפסל הדם אין בו מעילה, ולמ"ד היתר אכילה שנינו יש בו מעילה טרם שנזרק הדם. - אבל לפי"ז קשה מדוע פליגי אמתניתין דמיירי בשנפסל הדם ולא יבוא עוד לידי זריקה, - ומדוע לא פליגי בעצם הדין בשנתקבל הדם בכוס ולא נזרק עדיין אם יש מעילה, - וע"כ צריך לומר דזה ודאי אם הדם עומד בלא פסול ועומד לזרוק, דאין בו מעילה מטעם דשוב לא נקרא קדשי ד', - ורק באופן שנפסל הדם ולא תבוא לידי זריקה, - בזה פליגי דמ"ד היתר זריקה שנינו, הביאור דכיון דהיתה שעה אחת שהי' עומד לזרוק חשבינן כזרוק, - ואין בו מעילה, ומ"ד היתר אכילה שנינו הביאור דהכא לא אמרינן כזרוק דמי כיון דחזינן דאינו ראוי לזריקה אנו דנין שלא הי' עומר לזרוק דהסוף מברר בלמפרע שלא הי' עומד לזריקה:

יז אבל זה תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן בדין עומד לזרוק, דר"ש דסבר עומד לזרוק כזרוק דמי היינו אפילו באופן שנפסל אח"כ אבל אנו דנין על השעה שהיתה ראויה לזריקה כאילו גם נזרק, - ולזה שפיר הקשו התוס' הכא מדוע לא קא אמרי דפליגי בפלוגתא דר"ש ורבנן, ותירצו דשייבא פלוגתא נם אליבא דרבנן מטעם דלא דמי מעילה להא דטומאה אוכלין דסברי רבנן דלא קרינן אשר יאכל כיון דעכ"פ אסור באכילה קודם זריקה, אבל הכא כיון דעומד לזרוק מיד פקעי מיני' קדשי ד' יעוי"ש. - ביאור הדברים דע"כ קודם שנפסל הדם נפקע מדין מעילה, ופליגי אם ההיתר דמעיקרא לא נפקע גם אח"כ כשנפסל הדם, וזהו למ"ד היתר זריקה שנינו, ולמ"ד היתר אכילה שנינו סבר דהכא לא שייך היתר זריקה כיון דאין לדון בזה הא דעומד לזרוק דהרי נתברר שאין עומד לזרוק כמו שכתבנו לעיל:

יח והנה דברי התוס' מבואר בגמ' מנחות ק"ב דאיתא שם אלא אמר רב אשי מעילה אטומאה קא רמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה לה קדושתי' במאי הדרא רכבא לה, טומאה משום אוכלא וכו' עי' שם בפירש"י. - מבואר להדיא כסברת התוס' דשאני גבי טומאה הלא אמרינן כזרוק דמי אף באופן שלא נפסל הדם מטעם דעכ"פ אסור באכילה עתה. יט ובזה יש ליישב הא דהקשה בקר"א מהא דאיתא שם דפריך הש"ס לרב אשי מהא דמתניתין דידן דאין מעילה בהיתר זריקה, - ולא משני דשאני מעילה דלאו קדשי ד' נינהו יועי"ש, והיא קושיא חמורה לכאורה, - אבל נראה דכוונת התוס' הכא אליבא דמסקנא דשם, - והיינו דפלוגתא דהכא מיירי אליבא דאמת דשאני מעילה וכמוש"נ:

כ והנה הרמב"ם פסק היתר אכילה שנינו הכא בהא דנפסל הדם כמבואר בפר"ג דמעילה ה"א ועי' בכס"מ, - אבל יש לעיין מה דעתו של הרמב"ם באופן שלא נפסל הדם ועומד לזרוק אם יש בו מעילה, - ומסתבר דכיון דכתב האי דינא בשנפסל הדם, משמע דבלא נפסל הדם אין בו מעילה אף קודם זריקה, וכן מבואר במנחות שם בסוגיא כמוש"נ לעיל. - אבל תמהני טובא מדוע השמיט הרמב"ם, - ואפשר שסמך על המובן מאיליו דמדכתב דיש מעילה בשנפסל הדם קודם זריקה, ממילא מובן דבלא נפסל הדם אין בו מעילה, אבל תמוה דכתב להדיא בפר"ב ממעילה ה"ב וז"ל כל קדשי קדשים מועלין בהן משהוקדשו עד שיזרק הדם יעוי"ש, וזה תמוה חדא דהלא משמע מסוגיא דהכא מדפליגי בדם שנפסל משמע דבלא נפסל אין בו מעילה, ועוד דזה מוכח מסוגיא במנחות דקודם שנפסל יצאו מכלל קדשי ד' וכמו שכתבנו לעיל, - ורבי יוחנן דסבר הכא היתר אכילה שנינו ע"כ זה דוקא בשנפסל הדם, וזהו שאמר שנינו היינו שזהו דין המשנה:

כא אמנם דברי הרמב"ם ברורים מכח הא דתנן לקמן במשנה דף ט' ע"א הא דתנן חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור מועלין בהן משהוקדשו וכו' נזרק דמן וכו' ואין מועלין בבשר יעוי"ש. מבואר דקודם זריקה יש מעילה בבשר, וכמו שפירש"י, וכן פסק הרמב"ם בפר"ב ה"ו, - וא"כ מבואר להדיא במשנה דהיתר אכילה דוקא מוציא מידי מעילה. - ולכאורה תקשה טובא להני דסברי היתר שחיטה והיתר זריקה. - וע"כ צ"ל להיפך דכשלא נפסל הדם לכו"ע יש מעילה וקרינן להו קדשי ד', - אמנם בשנפסל הדם ואינו ראוי עוד לזריקה, והרי"ז קדשים פסולים, - ומצד הסברא יש לנו לומר דיצא מידי מעילה, - ורק מטעם שכיון שקיי"ל דאם עלו לא ירדו, נמצא דיש בהו קדושה דבכח אם מעלה על המזבח דלא ירדו, - להכי באופן שיש לדון הא דישנם בכח הוצאה מידי מעילה אמרינן דבא זה וביטל זה, היינו על הבכח דקדושה ישנו בכח אחר המוציא מקדושה, וזהו הא דהי' להדם שעת היתר דבכח, - ובזה פליגי דחד אמר דסגי בהיתר שחיטה, וחד אמר היתר זריקה בעינן, וחד אמר דלא סגי הא דהיתר דבכח כלל, וזהו שיטת ר' יוחנן, והרמב"ם פסק כוותי'. - והסוגיא דמנחות שם דמחלק בין מעילה לטומאה, ע"כ אזלא אליבא דמ"ד היתר זריקה שנינו, לומר דהא דהיתה ההיתר דבכח לפעול היתר אנו דנין לשעת היתר, - ובשביל הפסול דהדם דנפסל הקרבן אעפ"י שיש בו קדושה מצד דאם עלו לא ירדו, כיון שהקדושה הלזו אינה רק בכח ולא בפועל, והיינו הא דאם עלו לא ירדו, אין כח קדושה זו לבטל הא דההיתר שהי' בכח אף שלא יצא לפועל, - וסברת התוס' הכא דמחלקין בין טומאה למעילה, הוא ג"כ רק למ"ד היתר זריקה שנינו, (ודברי מרן שכתב דהסוגיא דמנחות סברה דהיתר אכילה שנינו, תמוה) והרמב"ם פוסק גם בזה דהיתר אכילה שנינו:

כב והנה לפי מה שביארנו דע"כ דבלא נפסל הדם לכו"ע היתר אכילה בעינן, - ולא מהני היתר זריקה, וזהו דעת הרמב"ם כמו שכתבנו, - ויש לעיין בדברי התוס' לקמן ז' ע"ב ד"ה הא ממונא דבעלים שכתבו ונראה דלא פריך אלא למ"ד היתר אכילה שנינו דאי למ"ד היתר זריקה א"כ לאחר זריקה ר"ל לאחר שניתר לזריקה ואע"פ שלא נזרק, וא"כ מאי פריך הכא ממונא דבעלים הוא והלא ודאי דאיסורא איכא כיון שלא נזרק הדם יעוי"ש. - הרי סברי התוס' דפלוגת זו שייכא גם בשלא אירע שום פסול, - אבל תמוה מדפליגי באופן שמיירי המשנה דנפסל הדם, וכמו שביארנו לעיל: כג עוד תמוה לפרש לאחר זריקת דמים היינו לאחר שנראה לזריקה דהיינו בקבלה לחודיא יש מעילה באימורין, - הא כמו שאינו מתיר הקבלה הבשר לאכילה, כן מסתבר שאינו מביא האימודין לידי מעילה. - ועוד הא דתנא לקמן ו' וזבחים פ"ט אימורי קדק"ל שיצאו לפני זריקת דמים ר"א אומר אין מועלין בהן וכו', - וקשה למ"ד היתר שחיטה לא בעינן לזריקה לעיולי במעילה, - ודוחק לומר שיצאו קודם קבלת הדם, - וצ"ע (והנה הקר"א כתב בסברא דלא חל מעילה קודם זריקה בקדשים קלים על האימורים.- יעוי"ש, ולפלא שלא הביא דברי התוס'. - אבל אפשר לומר דשאני בין נפסל הדם ללא נפסל הדם, - והיינו דבנפסל הדם לבסוף מביא גרעון להקדושה למפרע כמו שכתבתי לעיל מטעם דהפסול דבסוף מברר שאינו עומד לזרוק גם מעיקרא, - ולהכי אינו מביא קדושה על האימורין, מטעם דבעינן קדושה מעליא להביא לידי מעילה כמו"ש התוס' לקמן ו' ד"ה שלא, ובאופן זה יש לומר דכיון דלא הוברר חלק גבוה אין דם זה מביא מעילה, - ואין זה דמיון להא דתנן לקמן ומיירי בזה התוס' דהתם מיירי שהדם נשאר במעלתו ובקדושתו:

תוכן העניינים

נזר הקודש - מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה