נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין
דף עט.
א בעי ר"פ ככותבת שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה. ופירש"י כמוה וכגרעינתה יחד, או"ד כמוה או כגרעינתה יעוי"ש. ולכאורה לפי מה שאיתא לקמן שאמר ר"פ עצמו היינו דאמרי אינשי תרי קבי דתמרי חד קבא דקשיתא וסריה. - א"כ חזינן דהגרעין הוי יותר מהתמרא. וא"כ קשה היאך אפשר לפרש בהמשנה כמוה או כגרעינתה דהלא אם יש שיעור חיוב בכמוה, וא"כ הוי יותר מכשיעור בכגרעינתה, וגם מדברי רבי ירמיה שמשני אין שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוי כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה הוי יתירה מכביצה, וא"כ לפי"ז שוב אין מקום לבעי' דר"פ הכא לפרש המשנה כמוה או כגרעינתה, וצ"ע. ב ע"ב הא כביצה בעי סוכה ואי סלקא דעתך וכו' והקשו בתוסי"ש וז"ל תימא לי מאי קושיא מ"מ לעולם אימא לך גדולה מכביצה ולא תידוק הא כביצה בעי סוכה אלא הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה דהכי דייקינן בסוכה פ' הישן דף כ"ז, על אביי ורב יוסף דאמרי התם אכילת עדאי דסוכה תרתי תלת ביעי או כדמעים דבי דב ועייל לכלה דהיינו טובא יותר מכביצה ושמא ניחא לי' לישנא בלאו הכי, מ"ר, צ"ע. עכ"ל והנה בתוס' יוהכ"פ הקשה ג"כ בזה, וכבד קדמו בתוי"ש ג והנה אפשר ליישב באופן זה דהנה לכאורה קשה לרב יהודה דסבר כותבת הגסה יתירה מכביצה, ובהכי מיתבא דעתי', הא כביצה לא מיתבא דעתי', וקשה הלא פליגי ד' מאיר ור' יהודה בחיוב ברכת המזון דר"מ סבר שיעורו בכזית, ור' יהודה סבר שיעורו בכביצה מטעם דבעינן אכילה שיש בה שביעה, ואם יש שביעה בכביצה, א"כ כש"כ דיש בזה מיתבא דעתא וכמו שמוכיח הש"ס לקמן לסיוע, לרב זביד דסבר דכותבת הוי פחות מכביצה, מטעם זה דע"כ אין לומד דבעינן יותר מכביצה משום דע"כ כיון דכביצה יש בה שביעה ע"כ יש בזה יתובי דעתא. ולפי"ז תקשה טובא לרב יהודה. ותמוה מדוע לא פריך הש"ס מזה לרב יהודה:
ד וע"כ צריך לומד דסבר הש"ס דרב יהודה סבר דר"מ ור' יהודה דמחייבי בכזית או בכביצה הוא מדרבנן גרידא. וכמו שדרש דב עוירא בברכות כ' דהקב"ה נושא פנים לישראל מפני שהחמירו על עצמן בכזית לד"מ וכביצה לד' יהודה. וזה תליא בפלוגתא דר' יוחנן ואביי אם ד"מ וד' יהודה פליגי בקראי, דאביי סבר בברכות מ"ט דפליגי בקראי. ודבי יהודה סבר ואכלת ושבעת הכוונה אכילה שיש בה שביעה, וזהו כביצה, וד' יוחנן שם לא סבר כן. וכתב הרשב"א שם דע"כ ד' יוחנן סבר דשיעורים האלו הם מדדבנן, ומדאורייתא בעינן שביעה ממש, וזהו גם שיטת רב עוירא ולאביי ע"כ שיעור כביצה הוי מדאורייתא יעוי"ש. ולזה אתי שפיר הא דלא פריך הש"ס לרב יהודה משום דסבר הש"ס דרבי יהודה סבר כרבי יוחנן וכרב עוידא דסבר דרבי יהודה דסבר כביצה הוא רק מדרבנן. ומדאורייתא אין בכביצה כדי שביעה וגם לא מיתבא דעתא עד יתר מכביצה, וזהו ככותבת: ה והנה נראה עוד דהא דמחייבי ד"מ וד"י מדרבנן בברכת המזון בכזית לד"מ [בכביצה לר' יהודה, זה דוקא אם אכלו אכילה בקביעותא, ולא בדרך ארעי, וכשאכלו בדרך ארעי, אז בעינן שביעה ממש. ובזה יש ליישב הא דהקשה רש"י בברכות מ"ב גבי רב הונא דאכל תליסר ריפתו ולא בריך ואמר לו רב נחמן עדי כפנא, ופירש"י בשם הבה"ג דכיון דלא שבע לא בעי ברוכי, והקשה רש"י וכי לא סבר רב הונא הא דהחמירו על עצמן ועוד דלא הוי זה לא כר"מ ולא כר"י יעוי"ש, אבל אם אמרינן דר"מ ור"י מחייבי מדרבנן בכזית או בכביצה זהו דוקא אם אוכל בקביעות דסעודה, ובאופן זה מיירי רק עוירא, אבל באכילה דארעי לכו"ע לא בעי ברוכי ברכת המזון. ומדויק בלשון עד כמה מזמנין. דלכאורה הלא ר"מ ור"י בברכת המזון מיירי, ונקטו הלשון מזמנין שיש בזה ברכת הזימון, והכוונה ללמדו שבקביעותא מיידי:
ו ובזה יש ליישב קושיות התוסי"ש דהנה לפי המבואר דרב יהודה סבר דמדאורייתא בעינן שביעה ממש. וחיוב ברכת המזון מדרבנן שהוא בכביצה זהו דוקא אם אוכל בקביעותא דסעודה. והא דרבי צדוק ע"כ מיירי באכילת ארעי ולהכי היה אוכל חוץ לסוכה, דע"כ לא יעשה רבי צדוק קביעות חוץ לסוכה. וא"כ לא מצי הש"ס לשנויי הא כביצה בעי נטילה וברכה. דכיון דמיירי בחסרון קביעות הלא אין כאן ברכה. ולהכי מדייק הש"ס דהדיוק הא דפחות מכביצה, בא להורות דבכיבצה בעי סוכה. משא"כ התם בסוכה דמיירי לאביי, ואביי לשיטתו דסבר דר"מ ורבי יהודה בקראי פליגי, וא"כ סבר דמדאורייתא יש חיוב ברכת המזון באוכל שיעור כביצה, ובאופן שיש חיוב מדאורייתא מטעם השביעה אין נפק"מ אם אוכל בקביעות או בדרך ארעי. ולהכי שפיר מדייק שם הש"ס דהדיוק הא דפחות מכביצה לומר דכביצה בעי נטילה וברכה:
ז והנה בעיקר הא דפריך הש"ס השתא ב' כותבות בלא גרעין לא הוי כביצה וכו', קשה טובא מאי פריך דלמא כותבת הגסה בגרעינתה הוי יותר מב' כותבות בינוניות, וליכא למימר דזהו הא דמשני ד' ירמיה אין ב' כותבות וכו' דליתא דא"כ למה אמר ד"פ עלה היינו דאמרי אינשי וכו' דמשמע דעיקר חידושא דהגרעין יותר גדול מן האוכל ולא קאמר דהחילוק בין גסה לבינוני, והנה מצאתי בגבו"א שנחית לזה, וגם קדמו בזה בספר תוס' יוהכ"פ, יעוי"ש. אבל נראה דזה היה פשוט להש"ס דאף אם אמרינן דכותבת הגסה עם גרעינתה יותר גדולה מב' כותבות בינוניות, אבל כיון דכותבת הגסה וגרעינתה הוי יותר מכביצה, אולם זה פשיטא שאין לעשות מרחק רב לומר דשתי כותבות בינוניות לא הוי גם כביצה, וע"כ אם כותבת הגסה וגרעינתה הוי יותר מכביצה, א"כ שתי כותבות בלא גרעיניהן פשיטא דהוי לכהפ"ח כביצה. וכן ראיתי בד"ן פד"ב דסוכה דמפרש כן הסוגיא: ח שם, דבא אמר התם היינו טעמא משום דהוי לי' פרי ופרי לא בעי סוכה. והנה הרב אלפס לא הביא להאי דינא דפרי לא בעי סוכה, וכתב הר"ן שם דכיון דרבא קאמר לה אליבא דרב יהודה דסבר דכותבת יתירה מכביצה ותקשה מהא דר' צדוק ועל זה משני רבא דפרי לא בעי סוכה. אבל להמסקנא דכותבת הגסה פחותה מכביצה. א"כ שתי כותבות בלא גרעיניהן לא הוי כביצה, יעוי"ש. והכוונה דלפי"ז אין לנו הכרח לחדש דפרי לא בעי סוכה עכת"ד, ולפי"ז יש לעיין להרמב"ם דפסק כרב זביד דכותבת הגסה שאמרו הסירה מכביצה, כמבואר בפר"ב מהל' שביתת עשור שכתב להדיא דהוא פחות מכביצה, והכוונה גם עם גרעינתה כמבואר בב"ה בסימן תרי"ב. וא"כ לפי"ז אין הכרח לחידוש דין דפרי לא בעי סוכה, ומ"מ פסק הרמב"ם בפר"א מסוכה דפרי לא בעי סוכה:
ט ובשם הרמב"ן כתב הר"ן דכיון דסוגיא דברכות מתפרשא הא כביצה בעי ברכה ונטילה וממילא אסתלקה פרכין ולא צריכין לפרוקי דרבה. בש"ס דילן איתא רבא) דאמר משום דהוי פרי ופרי לא בעי סוכה עכת"ד, והנה לכאורה ע"כ סוגיות חלוקות הן וסוגיא דהכא לא סברה כסוגיא דברכות שם, הרי סוגיא דבברכות נדחה מכה סוגיא דידן, וא"כ הוי ההכרח לחדש דין זה דפרי לא בעי סוכה, וא"כ לכאורה אין הוכחה זו שכתב הרמב"ן מוכרחת. אבל נראה דסברת הרמב"ן כך הוא דהנה רבה דמשני דפרי לא בעי סוכה, וא"כ אכתי תקשה הא דקתני פחות מכביצה דהרי בפרי אם לא בעי סוכה אין הבדל בין כביצה לפחות, וע"כ גם רבה מוקים הא דפחות מכביצה, דכביצה בעי נטילה וברכה כמו שמדייק כן הש"ס שם בברכות, וא"כ כיון דגם לרבה צריך לפרש הדיוקא הא כביצה לענין נטילה וברכה, וא"כ לפי"ז אין הכרח לפרש לענין פרי דלא בעי סוכה, כן נראה שזהו כוונת הרמב"ן. ולזה מצדיק הר"ן שיטת הרב אלפס שהשמיט להאי דינא דפרי לא בעי סוכה, ולפי"ז קשה טובא להרמב"ם שכתב להלכה דפרי לא בעי סוכה:
ו וביותר תקשה לפי מה שכתבנו לעיל לפרש דסוגיות חלוקות הן ופליגי בפלוגתא אם מן התורה יש חיוב ברכת המזון מדאורייתא גם בכביצה, וסוגיא דהכא סוברת דמדאורייתא בעינן שביעה, ממש, ומדרבנן יש חיוב בכביצה, ודוקא בקביעותא, ושיטת הרמב"ם בפר"א דברכות דמדאורייתא בעינן שביעה ממש, יעוי"ש. וא"כ אין לדייק הא כביצה בעי נטילה וברכה. וא"כ לפי"ז שינויא דרבה דמשני דפרי לא בעי סוכה, אכתי תקשה למה נקט פחות מכביצה, כיון דאין לדייק לענין נטילה וברכה כיון דזה תליא רק אם יש חיוב בדאורייתא באכילה דכביצה, וא"כ אין הכרח לחידושא דרבה כלל. ויש מקום לומר דזהו שיטת הרב אלפס ג"כ. ותקשה להרמב"ם שפסק דפרי לא בעי סוכה:
יא ונראה דתירוצא דרבה הוי הכרח לכו"ע והיינו דלפי המבואר בכריתות י"ד דגרוגרות בינוני יש בו שני זיתים. גם מבואר דביצה יש בה שלשה זיתים לפי החשבון י"ח גרוגרות לששה ביצים כמבואר בפר' כיצד משתתפין וברמב"ם פר"א מעירובין. ולפי"ז שתי כותבות בינוניות יש בה ארבעה זיתים, וא"כ יש בהם יותר מכביצה, וביותר אם נפרש דמיירי בגרוגרות בלא גרעין, וכמו שפירשו הכא בתוסי"ש. וא"כ תקשה לר' צדוק היאך אכלם חוץ לסוכה, וא"כ אפילו אם אמדינן דכותבות דגרוגרות הגסה ובגרעינתה פחותה מכביצה, אבל ע"כ שתי כותבות הוי יותר מכותבת וגרעינתה, ואף בלא הגרעינין הוי עכ"פ כביצה, וא"כ היאך אכלם ר' צדוק חוץ לסוכה. ולזה הוי אוקימתא דרבה הכרח, דפרי לא בעי סוכה, וכל אכילתן אכילת ארעי הן ולא בעי סוכה:
יב וע"ד הדיוק הא כביצה טעון סוכה יש לפרש בדברי רבה כך, דהיינו שמפרש דשני ענינים הן הא דשתי בותבות דרבן גמליאל עם האוכל דפחות מכביצה דרבי צדוק והיינו שזהו בדמיון דעיקר החידוש דאכילת ארעי לא בעי סוכה. והיינו דבפירות שכל אכילתן אכילת ארעי מותר לאכלם חוץ לסוכה כמה דבעי. ואכילת פת דוקא בפחות מכביצה הוי אכילת ארעי, אבל כביצה בעי סוכה. וזהו שאמר שאין לדייק מהא דשתי כותבות להא דרבי צדוק שאוכל פחות מכביצה. - והיינו שמביא התנא שמעיקר הדין מותר לאכול השתי כותבות חוץ לסוכה אעפ"י שהם כביצה או יותר, וזהו מפני שהם אכילת ארעי וזה נלמד מעובדא דרבי צדוק שאכל פחות מכביצה חוץ לסוכה, מפני שהוא אכילת ארעי, וכיון שבפירות כל אכילתן אכילת ארעי, וא"כ מוכח שמן הדין לא בעי פרי סוכה. ולפי"ז אין הכרח לומר דרבה סבר כאוקימתא דסוכה לדייק הא כביצה טעון נטילה וברכה, ושפיר פסק הרמב"ם דפרי לא בעי סוכה אעפ"י שסבר דגרוגרות הגסה עם גרעינתה הוי פחות מכביצה, כן נראה בביאור שיטת הרמב"ם:
יג והרב אלפס ע"כ סבר דיש קביעותא לפירות, ואין הבדל בין פת לפירות ואם אדם אוכל כשיעור ביצה פירות יש לה דין קביעות ובעי סוכה, ושתי כותבות בלא גרעיניהן לא הוי כביצה, וגרוגרות הגסה עם הגרעין שבה הוי פחות מכביצה כאוקימתא דרב זביד, וסבר הרב אלפס דהא דאיתא בכריתות דכותבת הוי כשני זיתים, וממילא שתי כותבות הוי ארבעה זיתים שהם יותר מכביצה שהיא שלשה זיתים, ע"כ מפרש הרב אלפס שזהו כותבת עם גרעיניהן. אבל כותבת בלא הגרעין הנה שתי כותבות הוי פחות מכביצה, ואתי שפיר הא דרבי צדוק גם בפירות שאכל פחות מכביצה חוץ לסוכה, אבל בכביצה בעי סוכה. והנה יוצא מזה דפליגי רבותינו בפירושא דסוגיא דכריתות אם מיירי שם הכותבת עם הגרעין או בלא הגרעין, ונפק"מ לדינא לענין פירות אם בעי סוכה, וכמוש"נ בס"ד:
יד שם, נכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור. - הקשה בגבו"א הא קיי"ל אין עונשין מן הדין, ולשיטת הרמב"ם בפר"א מחו"מ דיש מלקות דב"י באופן שעשה מעשה עכת"ד. הנה בספרנו שאילות משה חאו"ח סימן י"ב מבואר הענין לנכון, גם בביאור הסוגיא דביצה ז' שם: