אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף ס.

דף נט.

והני תלתא קראי למ"ל חד למעוטי מנותר ומפיגול ומטומאה, והנה בגבו"א במלואים מאריך טובא בענין איסור חל על איסור יעוי"ש, ולפלא מעיני הבדולח שלא הביא שכל זה מבואר בתוס' זבחים מ"ה ע"ב ומה שכתב דנפק"מ לענין דם שבשלו, גם הגאון בגיוה"ש העיר שם והנה בספרנו נזר הקודש למסכת זבחים כתבנו ליישב דברי התוס' לנכון:

ב שם, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה, אבל מפיגול לא צריך למעוטי וכו' ודם עצמו מתיר הוא. ויש לעיין בזה שנתמעט דם מפיגול ע"כ זהו דוקא שלא להתחייב בכרת מטעם הפיגול, אבל יש לומר דפסול פיגול איכא בדם וכמו"ש התוס' לעיל מ"ח ע"ב ד"ה חישב דאיתא שם וא"ת דהכא מסקינן דמחשבה פסלה בקטורת, ובזבחים פר' בי"ש תנן אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקטורת וכו' יש לומר דאין חייבין דקתני התם היינו להתחייב כרת האוכלן, מיהו מיפסל על ידי מחשבת פיגול וכו' וכי האי גוונא אמרינן בזבחים י"ד מודה ר"ש לפסול מק"ו דשלא לשמן עכ"ל, והנה שם בזבחים מבואר דאפילו הדברים שנתמעטו מפיגול כמו התם בהולכה לר"ש מ"מ פועל מחשבת פיגול להיות נפסלים בתורת פסול, והיינו דעכ"פ הקרבן נפסל. - ולמדו מזה התוס' דה"ה בקטורת אעפ"י שנתמעטו מתורת פיגול, אבל המחשבה דפיגול פועלת להיות בתורת פסול, וא"כ ה"נ בהאי דם אעפ"י שנתמעטו דאין פיגול חל עליהם. אבל מתורת פסול לא נפיק. או דילמא דדוקא במחשבה דהמתיר אמרינן דאעפ"י שלא נתפס פיגול על הקרבן בשביל המחשבה דהמתיר, אבל עכ"פ המחשבה הלזו פוסלת את הקרבן, אבל באופן שנתמעט המתיר שאינו בכלל הקרבן המפוגל שפיר אפשר לומר דגם פסול פיגול לא הוי עליו. - אבל הדבר נוטה דק"ו הוא ומה התם שאין תורת פיגול במחשבה של המתיר, מ"מ הקרבן נפסל מק"ו משלא לשמה, וא"כ כש"כ כשהקרבן בעצמו מפוגל דע"כ חל הפסול על כל מה שנמצא בהקרבן. וא"כ גם דם בכלל הפסול. איברא דכל זה שייך במקום דשלא לשמה פוסל דאז איכא ק"ו האמור שם בזבחים, ובמקום דשלא לשמה כשר לא שייך זה, וכן מבואר בתוס' לעיל ז' ע"ב ד"ה הא אינו נושא וכו' יעוי"ש. - אבל עכ"פ באופן דשלא לשמו הוי פסול שפיר יש לדון בק"ו דאעפ"י שלא נפסל מטעם פיגול, אבל עכ"פ פסול פיגול מיהא הוי:

ג והנה לפי"ז יש לעיין בהא דהקשו התוס' ד"ה חד וכו' דלמה לן קרא למעט דם מנותר ומטומאה, והלא כיון דליכא פיגול, ניתי טומאה בק"ו מפיגול, והדר ילפינן נותר מטומאה בגז"ש חילול חילול יעוי"ש. והנה אם אמרינן דבדם אעפ"י שנתמעט מפיגול אבל עכ"פ יש בהם פסול פיגול. וא"כ איכא ל"ת באכילתו גם משום פסול פיגול, וא"כ אי לאו קרא דממעט דם מטומאה, הוי אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון להיות לוקה עכ"פ, היינו בקדשים כאלה שיש בהם פסול פיגול מטעם הק"ו כמו שכתבנו לעיל, אבל עכשיו דהקרא ממעט דם מטומאה ע"כ לגמרי ממעט:

ד ובעיקר הקושיא הקשה המהרש"א דהא מסיק התם דאין לפטור דבר שאין לו מתירין מטומאה בהאי ק"ו משום דאשר הם מקדישים לי ריבה כל המוקדשים, וא"כ דם נמי דהוי בכלל דבר שאין לו מתירין ליכא לפטור מק"ו משום דהוי איתרבאי לן מאשר הם מקדישים כמו שארי דבר שאין לו מתירין יעוי"ש, ומבואר זה בברייתא שם. והנה קדמו בתוסי"ש שמתרץ קושיא זו שהקשו התוס' מטעם זה דבטומאה איתרבי שם מאשר הם מקדישים. וכן כתב הריטב"א בחידושיו בשם התוס' יעוי"ש, ותמוה דברי התוס' בזה. ה ונראה דסברי התוס' דליתא דם בכלל הריבוי דאשר הם מקדישים מטעם דהכוונה בתורה הקדש כזה שיש בו מעילה. משא"כ דם דנתמעט ממעילה כמבואר לעיל להכי ליתא דם בכלל זה לטומאה, ואפשר דהתוסי"ש והריטב"א סברי כשיטת הר"ת דיש מעילה בדם קודם שחיטה, ולהכי יש מקום לומר דדם ג"כ הוי בכלל אשר הם מקדישים, אבל התוס' דהכא סברי דליכא מעילה כלל בדם, וא"כ לא הוי דם בכלל אשר הם מקדישים:

ו והנה התוס' בזבחים מ"ו ד"ה חד וכו' הקשו תימא לנותר וטומאה סגי בחד מיעוט דילפינן מהדדי חילול, חילול ויליף לקולא כדלעיל גבי קדשי עכו"ם, ויש לומר דהוי מוקמינא מיעוטא בנותר דוקא, אבל משום טומאה הוי חייב כי היכי דאין לו מתירין כגון קומץ ומנחת כהנים אע"ג דאין בהם פיגול יש בהן איסור טומאה דמרבינן מאשר הם מקדישים הכי הוי מרבינן נמי לגבי דם עכ"ל. ומבואר דהתוס' דשם סברי ג"כ כשיטת התוסי"ש והריטב"א, וא"כ לפלא שהקשו הכא ולא חשו לזה דאשר הם מקדישים: ז והנה על דרך החידוד קצת יש לומר דכוונת התוס' הכא להקשות דכיון דאם אמרינן דיש מעילה בדם, ודם בכלל דאשר הם מקדישים אתי שפיר דאיצטריך קראי למעט דם מנותר וטומאה, וכמו שכתבו שם בזבחים אבל לאחר שמיעטה התורה דם ממעילה, א"כ לא הוי דם בכלל דאשר הם מקדישים, א"כ קשה למ"ל קראי למעט מנותר וטומאה כיון דיש ללמוד מק"ו מפיגול וא"כ תקשה גם לאידך גיסא דעכשיו שאמרה תורה קראי למעט דם מנותר וטומאה, א"כ מוכח מזה דלא הוי דם בכלל דאשר הם מקדישים מטעם דליתא מעילה בדם, ולא נתפס הקדש בדם וא"כ תקשה למה לן קראי למעט דם ממעילה כיון שממילא נלמד. זהו לדעתי כוונת התוס' בהקושיא, ועל זה תירצו דהק"ו פריכא, ואין ללמוד מפיגול:

ח שם, משנה, הקדים דם השעיר לדם הפר יחזיר ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. והנה משמע דזה הוי לעיכובא. ולכאורה זה הוי כד, נחמיה דאמר דאפילו דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ סדרן מעכב. אבל יש לעיין דלפי"ז גם בחפינה אם עשאה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום, וא"כ לקמן כי פריך הש"ס לרבי חנינא ממתניתין, ואם איתא יחזור ויחפון מבעי' לי', קשה מדוע לא תקשה זה לר' נחמי' דמתניתין כוותי' אזלא לכן נראה כפירוש הרמב"ם דמפרש פנים זהו ההיכל ולא כפירש"י דפירש פנים זהו קדשי הקדשים. וכמו שמבואר בלח"מ בפר"ה מעבודת יוהכ"פ, יעוי"ש ולכן אתיא המשנה כר' יהודה ג"כ מטעם דההיכל נקרא פנים, והדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים גם לר' יהודה מעכבי. - וע"כ הא דאיתא לעיל דף מ' דמדחי הש"ס שם, לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ורבי יהודה היא דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי יעוי"ש. והנה לפי אוקימתא דסוגיא שם מבואר דההיכל נקרא חוץ לדין זה, ולפי הסוגיא דלעיל המשנה דידן אזלא אליבא דר' נחמיה. וע"כ הרמב"ם לא גריס לה, ואפשר שזהו שיטת רבינו הגר"א ז"ל שכתב בזה נמחק מהסוגיא, ולפי מה שביארנו שזהו שיטת הרמב"ם אין מקום לזה שהקשה בגבו"א בזה: ט שם וכן במזבח הזהב שכולן כפרה בפני עצמו. ויש לעיין אם כוונת התנא גם על מה שמזה על טהרו של מזבח ג"כ, או"ד שרק על המתנות שעל הקרנות כוונתו. והנה למ"ד אין מערבין לקרנות, והנה בהא דעל טהרו של מזבח לכו"ע מערבין כמבואר לעיל א"כ פשיטא שהיא כפרה בפני עצמן ופשיטא שמעכבת, ואם לא נגמרה כל ההזאות השבע, ונשפך הדם דיביא פר אחר. - אבל למ"ד מערבין לקרנות אפשר שבשביל הטהרו של מזבח אין מביאין פר אחר מטעם דהרי עכ"פ הוזה על המזבח על הקרנות:

י אמנם מדברי הרמב"ם יש להוכיח דגם זה מעכב וצריך להביא אחר. והוא מדכתב בפר"ה מעבודת יוהכ"פ ה"ח וז"ל גמר מתנות המזבח ואח"כ נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר, ששפיכת השירים על מזבח החיצון אינה מעכבת עכ"ל, מבואר דרק שפיכת שיריים על מזבח אינה מעכבת, אבל ההזאה שעל טהרו של מזבח מעכב וצריך להביא דם אחר וכן המאירי מדייק וכתב שאם נשפך קודם שפיכת השיריים אין צריך להביא אחר, מבואר דההזאות על טהרו של מזבח מעכבת וצריך להביא דם אחר, ואח"כ ראיתי בגבו"א מסתפק בזה, אבל לא הביא דברי הרמב"ם. וע"כ דמפרש הרמב"ם בהמשנה מזבח הזהב עם כל המתנות השייכים למזבח, וזהו ג"כ כוונת המאירי, ופשיטא שכן הלכה:

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה